מחנה חיים אורח חיים חלק ב צ

שיהי' פטורה מחלה מי שיאכל מהפקר וא"כ כיון שיש קנין לנכרי בא"י להפקיע ממעשר אפי' אם יזרע בו ישראל אח"כ למה יהי' אסור למכור הלא מן הדין פטור ממעשר ולמה מותר להביא התבואה דרך גגות וחצרים עיין ברכות [ל"א] כדי להיות פטור ממעשר ועיין בהל' ערלה בש"ע סעיף ט"ז דמותר למכור הגן על שני הערלה ועיין בט"ז ובש"ך בנקה"כ שם ועיין בהרא"ה במשמרת הבית דלבעל אחד בס' אינו אסור מן התורה דמותר לעשות מן איסור היתר וכן חידש הנב"י מהד"ת [סי' מ"ה] בתשובתו להגאון רבי וואלף באסקאוויטץ ז"ל וכאן יהי' אסור לעשות כדין כדי להיות ממילא פטור ממעשר וצע"ג

שוב מצאתי בריטב"א שכתב וז"ל מזוזה חובת הדר בו פי' בחובת הגוף אין בו שום הפקעה לאחרים משא"כ במעשר דאע"ג דס"ל השתא יש קנין לנכרי בא"י להפקיע מיד מעשר חסור להפקיע קדושת הארץ וכ"ש שאנו גורמין בזה גזל השבט עכ"ל מבואר שהבין שעיקר הטעם שאסור להפקיע קדושת הארץ שלא יהי' הקרקע בקדושתה שהיא לא תפעל עוד חיוב מעשרות וגם בזה שמפקיע הקרקע מחיוב מעשרות הוה גרם גזל השבט שהקב"ה לא נתן להם נחלה בפני עצמם יען שיש להם נחלה בכל הקרקעות שבא"י שהיא מחויבת במעשרות ואם מפקיע הארץ מחיובה אז גרם גזל השבט יש כאן ודו"ק

וא"כ אם חסור לגרום מכירה הגם שלא בא לעולם חיוב הפירות ביד ישראל מכ"ש דאסור למכור לנכרי עיסה המחוייבת בחלה שהגוי לא יתן ממנה חלה ואיך ימכור לו ישראל השאור דע"כ הפריש טרם שלקח חלה מהעיסה דאל"כ לא יוכל אח"כ להחמיץ כנודע וא"כ נשאר השאור בחיוב חלה ואיך ימכור אותה לנכרי וכי תימא דהלא יקח בחזרה אחר פסח זה בודאי אסור דכל מכירת חמץ הוא דוקא שיהי' שוה לו אם יתן לו הנכרי המעות או ימכור לו החמץ תחת המעות אבל אם א"א לעזוב את השאור ביד נכרי אז הוא הערמה ממש ואסור לכל הדיעות ולכן נהגו מעולם שלא מוכרין אותו כלל רק מאבדין אותו מן העולם ודו"ק

ואעשה לו מטעמים שכתב מעלתו נ"י וז"ל אבל יש לדון מהא דסי' ש"נ סעיף ו' ברמ"א ובמג"א היכי דרוצה בקיומו והכי נמי הוא רוצה בקיומו שעל מנת כן מכרו עכ"ל וכמעט הוא פלא א"כ כל המוכר חמץ ומבקש שיהי' סחורתו נשאר בעולם דאדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו יהי' רוצה בקיומו ואסור ואטו יען שהוא חפץ שיהי' לו שאור של חיוב אחר הפסח יהי' נחשב רוצה בקיומו ואסור עכ"פ אם יופסד לא יהי' לו היזק שהגוי ישלם לו הממון והוא יקח שאור של עכו"ם ואטו מי שמוכר עשרת אלפים חמץ לאיש עני עכו"ם לא יחפץ שהחמץ יתקיים אלא שלא יגיע לו היזק ואלו יעשה בחכמת ה"כימיאה" מחמץ זהב וכסף יהי' נייח לו שלא יהי' בעולם חמץ וה"ה כאן אם יהופך לזהב יהי' נייח ליה בתשלומין ויקח שאור מן עכו"ם ועיין במקור חיים שם דדוקא הנאה מחודשת מחמץ אסור ברוצה בקיומו של חמץ יע"ש כי נעים

ולפמ"ש למעלה דהשאור כבר בא בחיוב חלה וחלק הכהן גבו וגם חיוב מצות הפרשה חל עליו ובמה שהוא מוכר לגוי א"כ הפקיע העיסה שלא יקיים בה מצות הפרשה רק שדעתו ליקח בחזרה אחר הפסח ויקיים אז המצוה וא כ רוצה בקיומו של השאור כדי לתקן אשר עיות שנתן וי בלא קיום מצות הפרשת חלה והגם שמצות לאו להנות נתנו היינו גוף קיום המצוה אבל במה שיבוא לידו החפץ בחזרה לקיים בו המצוה הוה הנאה מחודשת דברכה שוה עשרה בדמים ובפרט שחפץ לתקן את אשר עיות ודו"ק

אך אפי' אם מכר נא מהני כלל ועבר על בל יראה דהנה בפסחים דף ל"ח במצה של מעשר שני אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח לר' מאיר דילפינן לחם לחם לחם עוני מלחם הארץ מה התם משלכם דכתוב עריסותיכם אף במצה משלכם בתוס' בד"ה אתיא לחם לחם וז"ל הקשה הר"י דאורלינש כיון דילפי' לחם נחם דבעינן מצה שלכם אמאי איצטרך בדף ל"ה למעוטי שלא יצא בטבל מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאסור משום בל תאכל טבל תיפק ליה דבעינן שלכם וטבל אינו שלכם דהא אתרוג של דמאי דמכשרי ב"ה מפרש התם משום דאי בעי מפקיר לנכסיה והוה עני וחזי ליה השתא נמי שלכם קרינן ביה משמע דטבל גמור לא חשוב שלכם ותי' ר"י אתרוג של טבל לא חשוב שלו אבל מצה שאם אכל כל כך שאם הי' נותן ממנו תרומה או מעשר ממה שאכל אכתי אכל שיעור מצה חשוב שפיר שלו עכ"ל

היוצא מזה דבכל טבל יש בו חלק אשר אינו שלו דמשעה שנעשה טבל יש לכהן חלק בו ואם אכל רק כזית יש בו חלק גזל של כהן וגרע משאר גזל דהא עדיין אינו מופרש רק שמור בתוכו חלק אשר נתן הקב"ה לשבט כהן ומצוה על הבעלים להפרישו ובודאי מי שמוכר טבל אינו מוכר חנק אשר מגיע לזה לכהן דהא הוה אינו שלו דגם הלוקח ידע שיש לכהן חנק בו רק קונה שהוא יזכה להפריש חלק הכהן ובתוך הקנין קונה גם שיזכה למצוה ודו"ק

ונחזה אנן אם יפריש ישראל שאור קודם שנותן החלה ועיין בכנה"ג שנדפס אצל סי' שכ"ג ביו"ד שאז נשאר בתוך השאור חלק הכהן אשר חל על העיסה בשעת גלגול הכי יוכל ישראל למוכרו לגוי הא אין אדם מוכר דבר שאינו שלו ואותו חלק חלה המגיע הוא של כהנים בכלל ובודאי לא מהני מכירתו אבל עובר בב"י אם טובת הנאה ממון דהא יש לו בו כח טו"ה אם יפריש ממנו החלה יוכל ליקח פרוטה מישראל כדי ליתן לבן בתו הכהן עיון פסחים דף מ"ו וקידושין דף [נ"ח[ בגונב טבלו של חבירו וה"ה בזמן הזה דחלה דרבנן אבל עכ"פ כעין דאורייתא תקנו שיש לשבט חלק בגוף העיסה אשר הישראל לא יוכל למכור ולא מהני המכירה ועבר הישראל משום בל יראה דהא לא הי' בכלל ביטל דהוא מאמין שמהני מכירתו ואסור אחר הפסח כמו חמץ שעבר ישראל על בל יראה ודו"ק (ועיין פ"ג מהל' מ"ע בשם מהרי"ק)

ולפ"ז הגם דהש"ך האריך בח"מ סי' ש"נ דהלכה דטו"ה אינו ממון בכל זאת הביא גם דברי ראשונים אשר פסקו טו"ה ממון וא"כ הגם שלהלכה פסקינן אינו ממון ולא עבר בבל יראה אבל עכ"פ הוה בשאור חלק הכהנים אשר הוא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח וניהו דלא שייך בו קנס דלא עבר עליו אדם על בל יראה אבל בוודאי אסור לעשות כן כנלע"ד ברור בעז"ה

ועלה בדעתי פלפלת כל שהוא דבפסחים דף ל' הוא רבא דאמר בשם ר"נ ליקח שאור אחר הפסח מן הנכרי דרבא לשיטתו דסובר בנדרים דף פ"ה דטו"ה ממון וא"כ יעבור על חלק החלה שבו על בל יראה ויהי' אסור הפת וכן הר"ש אפשר דפוסק כשיטת הר"ח הרא"ש ור"ן וריטב"א דפסקו טו"ה ממון אבל אם פסקינן טו"ה אינו ממון יש צד להתיר כדנהיגי מקצת אנשים אך מה לי לשקר בפלפולים כאלה: