מחנה חיים אורח חיים חלק ב פט

מע"ש דהא יש מצוה בקצירה ודוחה שבת אבל עכ"פ הוה הקצירה רק סניף מגוף הבאת עומר וא"כ כל שראוי' נוכל להכין מע"ש ואז מדמה הגמ' לאמור גדולה מצוה בשעתה לקיים מ"ע של קצירה כי באברים ובפדרים הוא סניף מהבאת קרבן מוסף ומשני הגמ' שאני התם שכבר נדחה שבת בגוף קרבן אז גם הסניף דוחה שבת אבל כאן מהכ"ת נדחה שבת בהכנה אשר נוכל לדחות לגמרי הא עדיין לא נדחה שבת וע"כ דרבי סובר דוחה השבת על הבאת עומר לכן הסכים הרמב"ם ומהפך הסדר וכותב מצוה לקצור בלילה בין בחול ובין בשבת לא הכין אז באמת קצירת עומר דוחה שבת ואח"כ כותב אם נקצר ביום כשר היפך סדר המשנה להורות כיון דדוחה שבת אז אם אפשר נקצר מע"ש דהא קצר ביום כשר קושי' הגמ' היה רק יען דרבי שנה במשנה נקצר ביום כשר ואח"כ שנה ודוחה את השבת דמשמע הגם דכשר נקצר ביום אעפ"כ ימתין עד שבת והבן: סימן כה שפעת ברכות ורב הצלחות לראש גבר עוסק בתורה ומחזיק במצות ידיו רב בפלפול התורה כבוד הרבני מהו' ר' צבי הירש נ"י בקארלאטה

מכתבו קבלתי זה איזה שבועות ועמלתי אז ג"כ בעמל התורה תלי"ת ולא יכולתי לעיין בדבריו ובשבוע זו שמתי עיני עליהם ואשר חלק ד' לי אערוך לפניו בעזה"י

שאלה אודות אשר שם כ"ת נ"י לבו על דבר חדש אשר נהיגי עלמא למכור השאור או פאאר לפני פסח כדי שיהי' מוכן שאור של ישראל מיד במוצאי פסח אשר לא נהגו כן מלפנים בישראל וחקר מעלתו וכתב וז"ל הנה בשאור של עכו"ם נראה דאין איסור דהב"י בסי' קי"ב ומביאו הט"ז בסו' סי' הנ"ל מהא דכל שעה דף ל' דאמר רבא כי הוינן בי רב נחמן יעיי"ש וגם ראי' מיו"ד סימן שכ"ד סעיף י"א בש"ך ובט"ז שאשתו של מהר"ש לשה בשאור של עכו"ם והוצרכה ללוש שני עיסות משום חלה ואי הי' היתר בשל ישראל הי' לה למכור קודם פסח עכ"ל

תשובה טרם אחקור על הנידן אפרש דבריו ואח"כ אציע מחשבותי בעז"ה דבודאי השאור שהי' פעם אחד מחויב בחלה הגם שנתנו אח"כ או מכר לנכרי וחזר ובא אח"כ במכירה או במתנה ברשות ישראל בודאי מחוייב בחלה כמו דמבואר בש"ע סי' ש"ל סעי' ז' אם גלגל עיסה והקדישה או הפקירה וחזר וזכה בה חייב בחלה ה"ה בודאי אם מכרה לגוי וחזר ולקחה חייב בחלה וא"כ אם ימכור השאור לא יהי' אחר הפסח חשש דלמא מפריש מן הפטור על החיוב ואם לוקח שאור של נכרי יש חשש דלמא יבוא לידו אח"כ שאור הפטור ויהי' כמעט חיוב למכור השאור קודם פסח שלא יצרך אח"כ לחוש שמא מפריש מן הפטור על החיוב בודאי הי' זה במחשבתו רק קיצר בלשונו וצ"ע

ועתה אודה למעלתו נ"י שנתתי שמחה בלבי כי העיר בדבר הזה כי לדעתי הוא מכשול גדול ואסור לבר ישראל למכור השאור ואם עבר ומכר לא מהני ובפן ואולי עובר בבל יראה וכל אשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעז"ה

ואקדים בודאי מותר לישראל למכור קמח לגוי הגם שעי"כ לא יבוא העיסה לידי חיוב חלה או שמוכר לו פרה מעוברת שעי"כ יופקע הולד מבכורה או שמוכר לו בהמה ועי"כ יופקע הבהמה ממתנות כהונה בכל זאת מותר למכור לגוי ואין בו סרך איסור דהלא בשעה שיבוא על העיסה חיוב חלה ועל הולד קדושת בכור ועל הזרוע והלחים והקיבה חיוב מתנות אותו שעה היא של נכרי ולא יבוא כלל החיוב על החפץ ובודאי מותר להביא החפץ ברשות שלא יהי' על החפץ שום חיוב מצוה

בירושלמי פ"ק דע"ז מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין גמרא ירושלמי שם וז"ל ר' יונה רבי לעזר בשם רב ואפי' כמ"ד מותר למכור אסור לייחד מה בין למכור ומה בין לייחד בשעה שמכרו לו כבהמתו של גוי הוא בשעה שהוא מייחדה כבהמתו של ישראל הוא והוא חשוד עליה מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין למה מפני שמוציאה מידי גיזה הגע עצמך שהיתה עז מפני שמוציאה מידי בכורה הגע עצמך שהי' זכר מפני שמוציאו מידי מתנות מעתה חיטין אל ימכור לו מפני שמוציאו מן החלה יין ושמן אל ימכור מפני שמוציאן מן הברכה עכ"ל ועיין בפני משה דמקום שנהגו שלא למכור ע"כ הוא משום דגוי חשוד על הרביעה אפי' על בהמתו דאם הטעם מפני שמוציאו אידחא א"כ יהי' אסור למכור חיטים או יין ושמן וזה אינו אמת דמותר למכור לו דאח"כ לא בא חיוב על החפץ

אך כל זה כל זמן שאין חל על החפץ שום חיוב אבל אם כבר יש חיוב שדה בא"י אמרינן בפ"ק דע"ז דף כ"א אין מוכרין להם שדות בא"י חדא דנותן להם חנייה בקרקע ועוד דמפקיעה מידי מעשר ובתוס' שם בד"ה הא מפרש שני פרושים (א) אפי' אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מידי מעשר אעפ"כ כיון דגוי לא יפריש המעשרות אסור למכור לו דהא לא יתן מעשר ונמצא שלא מקיימין בזו השדה מצות התלוין בה (ב) פי' השני דאתיא כמ"ד יש קנין לנכרי להפקיע מידי מעשר וא"כ הוה מפקיע ממש שאפי' אם ישראל יזרע אותו לא יצרך ליתן מעשר והרמב"ם בפ"י מהל' עכו"ם ע"כ ס"ל פי' הראשון של תוס' דהוא פסק דאין קנין לעכו"ם להפקיע מידי מעשר ואיך כתב דמפקיע מידי מעשר אלא סובר כיון דהשדה מחויב במעשר והגוי לא יתן נקרא שהוא מפקיע מידי מעשר יעיי"ש במפרשי דבריו

ובחדושי הפלאתי מאוד על שני תרוצי תוס' דבאמת דאין קנין לנכרי רק יען שהגוי לא יתן המעשרות אסור להם למכור וקשה לי הא מבואר פ"ה דמעשרות משנה ג' לא ימכור אדם פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות ופי' הברטנורה והר"ש דעובר על לפני עור לא תתן מכשול משמע אבל קודם שבאו לעונת המעשרות מותר למכור הגם שהקונה לא יתן המעשרות ולמה יהי' אסור למכור לגוי השדה אפי' שלא הגיע לעונת המעשרות אפי' עדיין לא נזרע ולא נצמח בה וצע"ג

ואמרתי לתרץ דשאני התם דלא מוכר לו הקרקע רק הפירות והלא הפירות עדיין לא הגיעו לעונת המעשרות א"כ לא עשה כלום אבל אם מוכר לו השדה אשר מחויבת ועומדת ליתן ממנה מעשר והוא יתן אותה ביד אשר לא יקיים מצוה התלוי' בארץ א"כ נקרא הפקעה שמוציא הקרקע ממצוה התלויה בה ודוק

אמנם על תי' השני' קשה לי הלא אפי' למ"ד טלית חובת מנא אעפ"כ מותר למכור עפ"י הדין טלית לנכרי יען כיון דבא ליד נכרי אין המנא מחויב בציצית וכן מותר למכור בהמה לנכרי הגם שהגוי יעבוד בה בשבת יען דגוי אינו מצווה על שביתת בהמתו וכיון שישראל מוכר הבהמה ובאתה לרשות עכו"ם נפסק חיוב השביתה וכן אי שכירות קניא מותר להשכיר לו בית אעפ"י שמכניס בתוכו ע"ז עיין היטב רש"י ותוס' ורא"ש בדף ט"ו ועיין נדרים דף מ"ז דמותר להפקיר שדהו או כרמו אעפ"י שנגמרו הפירות שיהי' פטורין ממעשר וכן מותר להפקיר או להקדיש עיסה