מחנה חיים אורח חיים חלק ב פח

מצוה מחויבת עכ"פ ביום ט' אבל אם ימול בתוך זמנו קיים רק מצוה דרשות וגם לא שייך שנאמר שבתוך ז' יהי' נקרא שעשה מנוה כי אצל טועה בדבר מצוה שיהי' פטור מחטאת צריך להיות מצוה דרמי' עליו ומצות מחוייבת ועיין ביבמות ועיין ברמב"ם בשגגות ודו"ק כי קצרתי כי הארכתי שם בהבדל בין חביבה מצוה בשעתא בין שיורי מצוה או הכנות מצוה ובין חביבת מצוה בשעתא לקיים גוף המצוה והבן זה

תמצית הדברים דטוב לאחר מלהקדים דמצות עשה של יום השמיני בכל אופן לא יקיים וא"כ למה יכנוס עצמו לעשות ספק מצוה דרשות ס' מצוה מחוייבת ימתין עד יום ח' או אח"כ ויקיים עכ"פ מצוה מחויבת ודוק

ואוסף נופך במה שחידש הפנ"י בברכות דף י"ב אפי' אי ס' דאוריי' לחומרא היינו להיות שב ואל תעשה ולא יאכל ס' חזיר או ס' נבילה וכדומה דאם יחפוץ לעשות מעשה צריך להיות מותר בודאי אבל אם יש ס' אם יש חיוב מצוה עליו וצריך לעשות מעשה אז אמרינן ס' להקל להיות שב ואל תעשה ולכן אפי' אם ברכת נהנין דאורייתא לא שייך לומר בס' ברכות שנימא להחמיר מכח ס' דאורייתא דשב ואל תעשה עדיף יעיי"ש כי מתוק וא"כ בלא"ה נכון דלא שייך ס' דאורייתא לחומרא ולמול בס' יום ח' דהא פשיטא מכח ס' לא צריך לעשות מעשה מילה אלא יהי' שב ואל תעשה וגם אין רשאי לעשות דהא מיד שנולד הולד בא החיוב על אחר ח' ימים או אם יעבור יום ח' נקיים עכ"פ מצוה מילה אח"כ ולא יצא מן החיוב מכח ס' כסברת חו"ד סי' ק"ו דבמ"ע צריך לקיים בוודאי ואם ימול ביום ס' ח' אז עשה מצוה דרשות וביטל מלבוא לקיים מצוה מחויבת ודו"ק

אמנם לדינא נ"ל ברור כיון דרגע של הלידה נודע לנו אשר בה נסתלק חזקת מעוברת ועל אותו רגע אנו דנין אם הי' ודאי יום כדברי העד שאומר שהי' חסר עם הלילה ח"י מינוטען או הי' בין השמשות היינו י"ב מינוטען שהוא ס' יום או ס' לילה א"כ הוה דברי העד שאומר שהוה ס' יום מוכחש מדברי עד שאומר שהי' ודאי יום ואוקמי הרגע של הלידה על חזקת יום ובפרט שיש להאמין יותר להתיר מלאסור עיין תוס' גיטין דף ב' ובפנ"י דלדברי אומר שהי' בודאי יום אם משקר הוא גורם לבטל מ"ע של ביום השמיני בקום ועשה וגם גורם שלא יקויים כלל מצות מילה לשיטת שג"א בפי' שיטות ראשונים דבתוך ז' ליכא מצוה כלל והאומר י' מינוטען הוא מבטל רק מ"ע של ביום השמיני בשב ואל תעשה ואולי ס' הוא אצלו ומחמיר ועיין צל"ח בביצה דף ב' פי' בכח היתירא עדיף יעוי"ש ואוסף עוד נופך דהיולדת אם הילד אומרת שהי' איזה מינוטען אחר הלידה אשר יצאה המילדת עם בשורה טובה בפיה א"כ אם נימא דהי' רק ד' מינוטען היה הלידה קודם בין השמשות דשיעור בין השמשות מצומצם הוא רק י"ג מינוטען וחצי כאשר ביאר הגאון מליסא בסידור שלו בהל' דיני הכנסת שבת וז"ל רביעית שעה קודם צאת הכוכבים אסור במלאכה מדאורייתא היינו שיעור בין השמשות הוא ג' רביע מיל והיינו י"ג מינוטען וחצי עכ"ל והוא נכון ומכוון כפי חשבון מיל ח"י מינוטען ועיין במח"ש סי' רס"א סק"ט (והגאון היעב"ץ בסידור שלו כ' שהוא מדוקדק רק י"ב מינוטען) וא"כ גם לדברי העד שאומר שהיא רק י' מינוטען משעה שאמרה המילדת אעפ"כ אם נצרף זמן אשר היתה הלידה מקודם טרם שיצאה המילדת הי' בודאי ד' וחצי מינוטען וא"כ גם לדבריו ילדה קודם בין השמשות וגם קרוב שיצא ראשו של ילד עוד רגע או שתים מקודם והוה כילוד ועיין ש"ך יו"ד סי' רס"ו סק"ט יעיי"ש וא"כ מלין הילד כדברי העד שאומר שהי' ח"י מינוטען כנ"ל להלכה בעז"ה

ועלה בדעתי לחקור בנידן הכחשת ע"א עם ע"א של אשה אם נתגרשה והיא היתה אצלינו בחזקת פנוי' עיין ב"ש סי' ק"נ ובתומים סי' נ"א אך ראיתי שאין מקומו בזה

אחר שכתבתי זה מצאתי שהגאון מליסא בסידור שלו בה' מילה כתב בפירש שבין השמשות המה רק י"ג וחצי מינוטען וכן מצאתי אח"כ בפרמ"ג סי' של"א וא"כ ברור הדברים שיפה הורתי שאין בנידן שאלתינו שום ס' כלל בעז"ה

וגם מצאתי מרגוע במה שהרהרתי אולי עד שאומר שראה בכלי שעות ולא הי' חסר רק עשרה מינוטען הוא ראה כוכבים בינונים ומי שאמר ח"י מינוטען בכלי שעות הוא ראה כוכבים קטנים או בהיפך מי שאמר ח"י מינוטען הוא ראה כוכבים בינונים ומי שאמר י' מינוטען ראה כוכבים גדולים ויהי' בזה מבוכה רבה אבל אם היולדת מבטיחה שהי' הנידה איזה רגעים מקודם וגם שלא הולד בפ"א רק שיצא מתחילה הראש כדרך רוב נשים היולדות אז אין כאן מקום ספק כלל בעז"ה: הק' חיים סופר

ולא אוכל להתאפק שלא להציג פה דבר אשר כתבתי בחידושי לתרץ דברי הרמב"ם אשר התפלא עליו הלח"מ פ"א מתמידין והש"ך ביו"ד סי' רס"ב דפוסק קצירת עומר דוחה שבת ופוסק נקצר שלא כמצותו כשר וא"כ נשאר קושית הגמרא אי נקצר שלא כמצותו כשר למה דוחה שבת וצע"ג

ונ"ל ליישב בעז"ה דדקדקתי דבלשון גמ' מנחות ע"ב איתא ואי נקצר שלא כמצותו כשר למה דוחה שבת נקצרהו בע"ש ומדדחי שבת אלא ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול ולכאו' ח"ו כשפת יתר הלא די באמרו ואי נקצר שלא כמצותו כשר למה דוחה שבת ממילא ידענו כיון דנא דחי שבת שנקצרהו מע"ש כמו שמכינים סוכה מערב יו"ט וצע"ג

אמנם נכון בעז"ה דתוס' הקשה מאי קושי' הלא קצירת עומר מצוה ותי' שאינה דומה לתמיד ולרמב"ם לא נראה זאת כיון דקצירת עומר מצוה יהי' דוחה שבת והבין הרמב"ם פי' חדש בגמ' דעיין בב"ב דף פ"א דסובר ר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ופי' רשב"ם דבגוף המצוה לא אמרינן כל הראוי לבילה אבל בסניפי המצוה כגון ויצק ובלל שהם הכנות לגוף מצוה של הבאת מנחה אז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וזה סברה עמוקה יעיי"ש וא"כ אי קצירת עומר דוחה שבת אז באמת אם קצר ביום ע"ש כשר דקצירה הוא הכנה לגוף הבאת עומר וא"כ כל שראוי לבילה לקצור בלילה אין בילה מעכבת בו אפי' נקצר ביום כשר הגם שנחסר מצות הכנה לקצור בלילה אבל אי נאמר דאין דוחה שבת אז כל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת ויהי' הבאת עומר פסול דהלא אין ראוי לקיים בו אותו מצוה של קצירה אשר תהי' בתמימות עיין בגמרא דף ס"ו והי' רק קושי' גמרא אי נקצר שלא כמצותו כשר נקצר מע"ש אם אפשר להכין מהכ"ת נחלל שבת בודאי אם נקצר מע"ש ונאבד אז נקצר שנית בשבת דמצות קצירה דוחה כמו בתמיד וכקושי' התוס' אבל באפשר להכין מע"ש מהכ"ת לחלל שבת בעבור קיום סוף מצוה כיון שלא מעכב בהבאות קרבן ולשון המשנה משמע נקצר ביום כשר ואפ"ה דוחה שבת משמע שנמתין בקצירה עד שבת ומהכ"ת נעשה כן הלא במילה דליכא עשה על עשיות האיזמל אז לר"ע אם לא עשה אזמל נדחה המילה לגמרי ובעומר אי אפשר לאמור שנדחה הבאת עומר ונתיר הקצירה בשבת אם לא הכין