מחנה חיים אורח חיים חלק ב פז

אותו בס' יום שמיני של היום והוא פלא מאין ידעינן זה דלמא ס' דאורייתא לחומרא ומלינן אותו בס' שמיני והגם שקבלה בידינו שטוב לאחר המילה הגם שאפשר שיבטל מ"ע של ביום השמיני מלהקדים ולהכניס בס' בן שבעה ימים אבל עכ"פ איך כתב רש"י שהרי כאלו הדבר ברור ופשוט

אך הוא הדבר כיון דאמרה התורה וביום השמיני אז ידעי' שמיני ודאי ולא שמיני ספק ואפי' אם כלפי שמיא הוא יום השמיני לא חל חיוב קיום מ"ע אלא בבן שמיני ודאי וא"כ בודאי לא מלינן בס' בן ח' וממתינין עד יום ט' דאז עכ"פ אנן מקיים המ"ע שלא בזמנה ואם ימול בס' יום ח' בודאי לא קיים מ"ע כלל ודוק ולדברי השג"א סי' נ"ב דמילה תוך ח' הוה רק כאלו נכרת הגיד א"כ פשיטא דנכונים דברי רש"י שפשוט שנימול ליום ט' ודוק

ובזה מיושב קושי' חזקה של שאגת אריה בסי' הנ"ל שהפליא על הש"ך בסי' רס"ו דסובר מי שמל בתוך ז' עשה מצות מילה והקשה הנ"ל א"כ למה בנולד בין השמשות דחינן על יום ט' ואם חל אח"כ יו"ט נדחה עד עשרה או אחד עשר נימול אותו בס' יום ח' אולי מקיים היום מ"ע של ביום השמיני ואת"ל שהיום יום ז' ג"כ עשה מצות מילה אלא שבתוך ז' לא עשה מצוה כלל והוה ביום ח' כאלו נכרת הגיד יעיי"ש

ולפמ"ש נכון דכיון דהיום ס' שמיני א"כ בשום אופן נא מקיים מ"ע של ביום השמיני דתורה אמרה שמיני וודאי הוה מ"ע ולא שמיני ספק א"כ מ"ע זו נתבטל בכל אופן וא"כ מה בצע להקדים הלא יש לקיים גם מצות מילה ביום ט' או י' או י"א והקשה הש"ך א"כ כיון דבתוך ז' עשה מצות מילה רק שחסר מ"ע של וביום השמיני מהכ"ת לדחות שבת ביום ח' נימול אותו ביום ז' כמו דאמרינן בקצירת אומר אי נקצר שלא כמצותו כשר לקצור בע"ש כך נימול מע"ש אלא פשיטא דלא עשה מצות מילה ומצריך להטיף דם ברית ודוק

ולכאורה עדיין נשאר קושי' שג"א הנ"ל דעכ"פ נימול בס' יום ח' דיש עכ"פ חביבה מצוה בשעתה וזריזים מקדימים למצות דאעפ"י דיש ס' ואין כאן שמיני ודאי עכ"פ התנוק יהי' נימול איזה יום או יומים מקודם אם מהני המילה בתוך ז' אפי' וצע"ג

ונלע"ד לבאר בעז"ה בקצירת אומר אשר כתבתי בחדושי זה רבות בשנים הש"ך ביו"ד סי' רס"ו הרעיש על שיטת הסוברים דאם נימול בתוך ז' אין צריך להטיף דם ברית ביום ח' דא"כ קשה למה מילה דוחה שבת לימול בע"ש כעין שהקשה הגמרא מנחות דף ע"ב אי נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דוחה קצירת עומר שבת ושג"א בסי' נ"ב כ' עליו ששגג בהבנת ראשונים דאיך הבין דקיים בתוך ז' מצות מילה א"כ קשה כמה קושי' (א') א"כ בלא"ה קשה למה מילה דוחה שבת לאחר מצות מילה על אחר שבת דהא הגמ' רצה לפשוט יען דלא מאחרים באברים ופדרים משום חביבה מצוה בשעתה ה"ה דלא מקדמינן מצוה משמע אי לאו משום חביבה מצוה בשעתה מאחרינן המצוה כדי שלא לדחות שבת וצע"ג (ב) עוד הקשה מדדרשינן בשבת דף קל"ב מפסוק ובן שמונת ימים ימול ומפסוק וביום השמיני ואמרי' למעוטי ז' דלא ולמעוטי ט' ועיי"ש וקשה אי כשר מילה בז' או בט' איך יהי' מותר מילה בשבת וצע"ג (ג) עוד הקשה למה נולד בין השמשות נימול לט' כמבואר במשנה הלא טוב יותר לימול בס' ח' כמ"ש למעלה הקושי' באריכות (ד) עוד הקשה משבת דף קל"ז דאם מל של אחר שבת בשבת חיוב חטאת דהוה טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ועיי"ש א"כ ע"כ מוכח דאם מל תוך ז' לא עשה מצוה והאריך בקושי' הללו

ואמרתי ליישב בעז"ה דנודע דיש ב' אופנים מצות (א) מצות מחוייבת כגון הנחת תפלין אכילת מצה נטילת לולב ישיבת סוכה תקיעת שופר וכדומה אשר אם לא הביא גופו בעול המצות הוא נקרא פושע ישראל ואם אומר שם תפילין שאינו מניח סוכה שאינו יושב לולב שאינו נוטל מכין אותו עד שתצא נפשו עיין כתובות דף פ"ו ע"א ובר"ן שם ובתוס' פ"ב דנזיר (ב) מצות דרשות שיוכל אדם לפטור גופו ולבוא בעול המצות כגון מצות ציצית ומצות ביעור חמץ ומצוה מעשרות ומצות לעלות לרגל וכדומה שיש ביד אדם שנא ללבוש בגד של ארבע כנפות ויוכל להשתדל שלא יהי' לו בערב פסח חמץ ברשותו ולא יכניס התבואה דרך פני בית ולא יהי' לו קרקע שאז פטור מציצית ומביעור חמץ ומנתינת מעשרות ומלעלות לרגל וכדומה כמה מצות עיין פסחים דף ג' בתוס' ועיין בפרק התכלת (דף מ"א ע"א] ועיין בברכות (דף ל"א] ובמג"א סי' תל"ו

והנה יש לומר מצות מילה נחלקת בשני חלקים (א) עד שמונת ימים הוה מצוה דרשות שאם ימול אותו הוא מכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה שלא יהי' ערל זכר בבני ישראל (ב) משמונת ימים והלאה בא חיוב על האב ובמקום דליכא חב בא על הב"ד ובמקום דליכא ב"ד בא על כל ישראל מצות מילה בתורת מ"ע מחוייבת למול כל זכר ונשאר החיוב עליהם עד שיגדל הילד ויהי' בן י"ג שנים ואז בא עליו חיוב כרת אם לא ימול את עצמו וממשיך החיוב הזה עליו כל ימי חייו ויעיין במג"א ובמחצית השקל סי' תמ"ד ובפי' משניות לרמב"ם במס' שבת קל"ז תמצא דברים המאירים קלורין לעינים בשורש המצוה הזאת והארכתי בהם במקו"א

ונחזי בסברה ונאמר מהיכא תותי יעשה האב או הב"ד או אחד מישראל מעשה המילה בתוך ח' ויהי' מקיימים מצוה דרשות הלא יותר טוב שימתינו עד יום ח' אשר בא עליהם מעשה המילה בתורת מצוה מחויבת וגילתה התורה שאותו יום השמיני אשר בו נעשה המילה מצוה מחויבת אז כחה גדול שדוחת לשבת מטעם חביבה מצוה בשעתה וממילא לא קשה קושית הש"ך שהקשה אם מהני מצות מילה בתוך ז' נמול מע"ש שיטות הנ"ל סוברים מי יטיל עליהם לעשות זאת להקדים עצמן נעשות פעולה שהוא מצוה דרשות ולהבטל ע"י כן אח"כ ביום מחר למצוה מחוייבת בשלמא במצות עומר אשר עיקר המצוה היא ההקרבה והקצירה היא רק הכנה לגוף המצוה אמרו בגמ' אי כשר בנקצר שלא כמצותו נעביד הקצירה מערב שבת או לעשות איזמיל אשר הוא ג"כ רק הכנה לעשות כלי לקיים לעשות ע"ו מצות מילה אז אם אפשר לעשות מע"ש אינה דוחה שבת או איברים ופדרים אשר המה רק שיורי מצות אז לולא דחביבה מצוה בשעתה היינו מעלין אותם לגבי מזבח במ"ש רק גדול כח חביבה מצוה בשעתה ומקריבין אותן ביום ש"ק (ועיין תוס' שבת דף כ' ד"ה איברים ופדרים של ע"ש קריבין בשבת בלילה ועיין בילקוט פ' ויקהל ויש בזה מקום עיון על שג"א ואין כאן מקומו)

ולפ"ז מיושבים כל הקושיות בודאי לא מאחרים מצות מילה דהא היום ביום השמיני בא עליו החיוב וחביבה מצוה בשעתה של מצות מילה שדוחה שבת ולכן הגם שביום השמיני דוחה מצות מילה שבת בכ"ז צריך למעוטי ז' דלא נאמר שמותר עכ"פ למול בז' אם רוצה לקיים רק מצוה דרשות וגם ניחא דמאחרים במילה אם נולד בין השמשות כדי לקיים