מחנה חיים אורח חיים חלק ב פו

את חבירו נקרא רשע "רשע למה תכה רעך איש זרוע לו הארץ ואבד נקיותו וצדקותו באותו דבר ויש לחוש פן יהרוג חבירו והתורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו כדילפי' במחתרת עיין סנהדרין דף ע"ב דגילתה התורה שטוב להרוג אותו שימות זכאי ואל ימות חייב דנרדף יציל עצמו בחיי חבירו דלא שייך לומר מאי חזית דדמך סומק טפי דבודאי דמו סומק טפי דחבירו גרם לנפשו שרודף אחריו ויחפוץ לשפוך דם נקי וע"ז נדרש יפה חייך וחיי חבירך חייך קודמין וממילא כל איש ואיש מותר להרוג הרודף כי הקב"ה התיר דמו כמים אבל אם כבר נמצא איש הרוג ובא הדבר לפני הב"ד לדון רוצח לכפר עונו ופשעו אז אמרי' נקי וצדיק אל תהרוג כ"ז שי"ל שהוא נקי וצדיק בעון זה לא בא רשות לב"ד לשפוך דם כדי לכפר עליו דדלמא לא חטא כלל אבל אם הי' רוצה לעבור עבירה אמרי' דהוא בחזקת נקי וצדיק ולא יעבור ואיך יכוף הב"ד ללקות או להרוג אותו היתכן גילתה התורה מי שבא לעבור ימות או ילקה די אם ימות או ילקה לאחר שעבר ולא נאמר יולקה ויומת זכאי דמה נאבד אם יולקה ויומת אם הוא חיוב אבל ברודף יהי' איבוד נפש רעהו שכן טוב שיומת זכאי ואל ימות חיוב כמו בבן סורר ומורה דשם גילתה התורה דימות זכאי ואל ימות חייב יען שלבסוף יהי' מלסטם את הבריות רק שם מצות אבות להביא את בנם הגם שלא התחיל להיות רודף ובגדול צריך להיות רודף שאין זמן עוד להמתין ואמרה התורה אז שימות זכאי ואל ימות חיוב ולא נאבד נפש מישראל ודוק

ב. ברודף אמרינן ס' נפשות להקל הנרדף הוא בס' סכנה ואמרה התורה וחי בהם ולא שימות בהם שמפני ס' מותר להציל עצמו בדם חבירו אשר רודף אחריו הגם שאסור להציל עצמו בדם חבירו ה"מ אם חבירו גרם לו הסכנה מותר להציל עצמו מידו אפי' בדמו כדמצינו אם המלך מבקש איש ידוע מותר למסור לו בידים כמו בשבע בן בכרי דאם לא ימסרו אותו הוא יגרום להם המיתה ומותרין להציל עצמם שלא ימותו בעבורו שחייהם קודם לחיי חבריהם וה"ה וק"ו ברודף שהוא גורם לו סכנה מותר להציל עצמו אפי' בדמו דהא חזינן דמצילין האם בעובר דהוא רודף אחרי אמו אבל אם כבר יצא ראשו אין מצילין את האם דמן שמי' קרדפו לה עיין סנהדרין דף ע"ב ובסוף פ"ז דאהלות ובח"מ סי' תכ"ה ועיין ברמב"ם ה' רוצח שכ' שלא לחוס על נפש רוצח ויש לי הערות אבל אין כאן מקומו

ג. עוד יש הבדל בין אם הב"ד בא להרוג או ללקות איש אז שייך לחקור נקי וצדיק אל תהרוג כי ישפטו את העם משפט צדק כתוב כמבואר בדרשת הר"ן אבל ברודף הוא דבר שאין נמסר לב"ד אלא לכל איש ואיש מישראל אז הותר דם של רודף ביד כל איש כדי לבער כל ס' סכנה שלא יוחנף הארץ בדמים ועיון במג"א סי' שכ"ט הגם שהי' ראוי שיניח לוקח ממונו ודוק

הנה השבתי בעזה"י על עשרה דברים אשר השיג עלי ומ"ש בכרבלתא לא תלך ערום אטו ערום דוקא הלא אז בודאי כבוד בריות גדול רק שמא לא תלך בלי זה שלא יהי' לה מלבושים תחתי' לפי כבודה ועיין בשבת אשר חששו על מלאכות עבור בושה וגם בהך דמותר לילך בנחת אם נטמא במקדש כבר הרגשתי בעצמי וחקרתי שאני כלאים דחיוב על הנאת חימום אז כל הנאה והנאה בפני עצמו כמו בבעילת איסור כל כח וכח בביאה ודל"ב אני טרוד מאוד ד' ישפות שלומו שלום רב לאוהבי תורתיך כתוב הדוש"ת הק' חיים סופר סימן כד

שאלה אשה ולדה זכר בערב ש"ק סמוך ללילה וכאשר נודע לאנשי הבית הסתכלו על כלי שעה וכאשר דברו ביום מחר איזה יום יהי' יום הכניסה לבריתו של אברהם אבינו נולד הכחשה ע"א אומר שהי' חסר עוד ללילה י' מינוטען וע"א אומר ח"י מינוטען והיולדת אומרת שהי' עוד איזה מינוטען טרם שיצאה המילדת להודיע כי בשורה טובה בפיה בא גד בן זכר ונבוכו מתי לימול התינוק אי בעש"ק או להמתין עד יום א' בשבוע הבע"ל

תשובה לכאורה יש כאן ספק ספיקא ספק כדברי העד שהי' ללילה ח"י מינוטען והוה ודאי יום ואת"ל כדברי העד שאומר שהי' חסר עד הלילה רק עשרה מינוטען אולי בין השמשות גופי' הוה יום וא"כ בספק ספיקא אזלינן להקל והגם דשני ספיקות הוה חד שם שהי' יום דמה לי שהי' יום יען שהי' חסר ח"י מינוטען או שהי' יום יען שי' מינוטען קודם הלילה עדיין יום הוא עכ"פ אם נמתין עד יום א' שבוע הבע"ל ואז בודאי נדחה מ"ע של ביום השמיני וכאשר נימול אותו בעש"ק יש משני פנים שנתקיים מ"ע דלדברי עד שאומר שהי' חסר ח"י מינוטען בודאי בא בעש"ק חיוב מ"ע ולדברי השני שאומר שהי' חסר רק עשרה מינוטען הוה ספק דלמא היום בא חיוב מ"ע של ביום השמיני וגם לפי מה שאומרת היולדת שאיזה מינוטען מקודם ולדה וא"כ יש ספק שאפי' לדברי עד השני לא היה בין השמשות בשעת לידה ויש בע"ש כמה צדדים חיוב קיום מ"ע ואם נמתין עד יום א' שבוע הבע"ל בודאי מבטלינן המ"ע ודו"ק

שוב הרהרתי בדבר חדש בעז"ה כיון דכתבה התורה וביום השמיני ימול בשר ערלתו א"כ דרשינן שמיני ודאי ולא שמיני ספק כמו דדרשינן עשירי יהי' קודש לד' עשירי ודאי ולא עשירי ספק עיין בכורות דף נ"ט ה"ה שמיני ודאי אמר רחמנא ולא שמיני ספק ואפי' אם מל תינוק אשר כלפי שמיא גלי' דהוא בן יום שמיני כיון דהוה ספק לפנינו אם הוא יום שמיני ולא קיים מצות של ביום השמיני דתורה אמרה שמיני ודאי הוא מ"ע בפני עצמו אבל ספק שמיני הוה כאלו מל אותו ביום ט' (ועיין תומים בתקפו כהן דס' גזל במה שבידו לא אסרה התורה) כנלע"ד לחדש בעז"ה ובזה ישבתי דברי דג"מ ביו"ד סי' רס"ו שכתב שבעבור כך ס' מילה שלא בזמנו אינו דוחה יו"ט שני דהוה דבשיל"מ ובחת"ס יו"ד סי' רנ"ב מביא בשם הגאון ר' רפאל גלוגא פליאה נשגבה על דג"מ הנ"ל איך יהי' זה דבשיל"מ בזה שיוכל למולו אחר יו"ט דלמא ביו"ט שני הוה יום ח' ואם ימתין במילה עד ודאי חול יתבטל ממנו מ"ע של ביום השמיני וא"כ ממילא לא הוה דבר שיל"מ ולפמ"ש דבר גדול דבר הנב"י דמ"ע של ביום השמיני הוא מקיים דווקא אם הוא שמיני ודאי והגם שרחוק בעיני שכיון הנב"י על דבר זה בכל זאת דבר אלקים בפיו אמת דהוה דשיל"מ ודוק ואי"ה במקו"א אבאר הדבר

והבאתי ראי' לזה משבת פי"ט משנה ה' קטן נמול לשמונה ולתשעה כיצד כדרכו לשמונה נולד לבין השמשות נמול לתשעה וכתב רש"י וז"ל שהרי ליום השמיני של מחר הוא נימול ושמא בין השמשות יום הוא ונימל לט' עכ"ל וכן כתב בברטנורה ולכאורה יפלא הלא רבי שנה כאן הא שהנולד בין השמשות יהי' נימול לתשעה וא"כ הי' לרש"י לפרש ליום שמיני של מחר הוא נימול אבל לשון שהרי ליום שמיני של מחר הוא נימול משמע דדבר פשוט שאין מולין