מחנה חיים אורח חיים חלק ב פה

דכתיב ואהבת לרעך כמוך וכן בפסחים דף ע"ה ועביד חמי אור ומשני דכתיב ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה וכן בב"מ דף ס"ב דחידש ר"ע בשנים מהלכים בדרך ואין מים לשניהם אם ימותו שניהם ודרש ר"ע חייך קודמים לחיי חבירך אבל מעולם לא פליגי אי יש כזית מצה אם יחלקו שניהם או כזית פסח או כזית מרור וכדומה אם יחלקו ביניהם שכ"א יאכל כחצי זית אלא דוקא בעניני עוה"ז בעניני הגוף אז נאמר ואהבת לרעך כמוך לנחם אבילים ולשמוח חתן וכלה וכדומה אבל בעניני נפש נא נאמר שנאהב לרעך כמוך כי הולך אדם אל בית עולמו ושם אין זה רעו ועיין בבע"ק ברות דבר נפלא בפי' הפסוק באשר תמותי שם אמות ושם אקבר כה יעשה ד' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך כי שם אין השנים שוים ופועל המות פירוד דפח"ח וא"כ בעניני הנפש לא נאמר ואהבת לרעך כמוך וכן מורה לשון הרמב"ם פ"ו מה' דעות ה' ג' וז"ל מצוה על אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל בגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון של עצמו ורוצה בכבוד עצמו עכ"ל הרי שפורט לחוס על כבודו וממונו וכ"כ בס' המצות סי' ר"ו וז"ל היא שצונו לאהוב קצתינו כאשר נאהוב עצמנו ושתהי' אהבתו חמלתו לאחיו כאהבתו וחמלתו על עצמו בממונו ובגופו וכל מה שהי' ברשותו ואם ירצה אותו ארצה אני אותו וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו והוא אומרו ות' ואהבת לרעך כמוך עכ"ל הזהב הרי שמדייק בממונו ובגופו וכל שיש ברשותו וממילא מה שסיים וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו היינו בעניני עוה"ז שיהי' מכובד ולא יהי' מבוזה ומושפל כנלע"ד ברור בהבנתו וכן משמע במ"ר בראשית סוף פ' כ"ד וז"ל ר"ע אומר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי אר"ת אם עשית כן דע למי אתה מבזה בדמות אלקים עשה אותו עכ"ל הרי שר"ע דרש רק שלא יבקש בזיון על חבירו אשר הגיע אליו אבל בדברים הנוגעים אל הנשמה אשר יצא אדם לפעלו והוא באחד ישב בחופתו אז אין חיוב לאהוב ריעו כנפשו וה"ה דלא שייך ואהבת לרעך כמוך ולאפרושי מאיסורא אם לא דכן נצטוה עליו כנלענ"ד להערה בעלמא עד שיאיר ד' עיני לראות ולהביט נפלאות מתורתו הקדושה והתמימה אשר לא חסר כל בה (ועיין בספרי מחנה חיים סי' כ"ט)

(ח) גם על שהתפלא הדר"ג נ"י במכתב הראשון למה יהי' היחיד מחוייב להפריש חבירו משוגג ולא במזיד והסברתי יען דמזיד דקטן הוי כמו שוגג דגדול ונתקשה פר"מ נ"י הלא גבי קטן הוי החיוב רק על הב"ד ולא היחיד ועוד דקיי"ל בא"ח סי' שמ"ג אין הב"ד מצווין להפרישו עכ"ל

נ"ל דשאני התם בקטן כיון ד' לא יחשוב עון על שגגתו א"כ אם לא נפריש אותו אוכל בהיתר ואין ב"ד מצווין להפרישו דלמה נגרע ממנו דבר אם אין לו עונש אבל גדול השוגג דמצינו חטאת אם אכל חלב בשוגג א"כ צריך להפרישו היינו לגלות לו אם לפרוש אותו בע"כ שלא יהי' אץ ברגלים חוטא נפשו ועיין בכ"מ ובמ"ל פ"ו משגגות ההבדל בין אונס לשוגג

ובחידושי במצות כותי אמרתו דבר חדש דכותי חשוד להכשיל אחרים דוקא באיסור או מצות עשה דלא מצינו בתורה קרבן מפורש אם עבר על לאו או ביטל עשה בשוגג וא"כ סובר הכותי דלא מכשיל את ישראל דאין לו עון כלל אבל באיסור מיתת ב"ד או איסור כרת דכתיב בתורה חטאת א"כ נגלה שמכשיל נפשו גם הכותי מודה לסברת הרמב"ם מה לי שמכשיל הגוף באבן על הדרך שמזיק לגוף או שמכשיל לנפש מי שעיניו עורים בדרך ולא מצאתי במיעוט ידיעתי בש"ס אשר יאמר בו שהכותי חשוד להכשיל שיהי' באיסור כרת או מיתת ב"ד ותרצתי שם קו' מהרש"א על תו' דעל חמץ דהוא איסור כרת גם הכותי אינו חשוד להכשיל והארכתי בסוגי' דמדורת כותים משום נפלים והדבר צריך בירור ואם יש בפיו יודיעני אי"ה באר היטב

ולא עוד דעיקר ערבות בעבור זה הוא על השוגגים ולא על מיעוט המזידים אשר עושים ביד רמה ובעבור הקטן ליכא ערבות לכן אפי' הב"ד אין מצווה להפרישו דאין לנו חטא בפשעיו אבל גדול בשוגג מחוייב להפרישו דהא יש ערבות בעדו ודברי מדרש פשע בינינו יספוק במשל מי שקודח בספינה נקב הוא ענין אחר ואין כאן מקומו להאריך

(ט) מה שהפלאתי ביום ההוא על הבנת פר"מ נ"י בפי' הפסוק נקי וצדיק אל תהרוג כ' וז"ל אל יחשדוני בזה כי בעזה"י כבר זכיתי לגלות כעין זה מעל חבילי ראשונים בהג"א חולין דנאמן ע"א על שחיטה דמהני חזקת כשרות נגד חזקת איסור והפ"מ סי' ב' נתקשה דהיאך נאמן במומר לד"א דאין מוחזק בכשרות והבאתי קו' זו בח"ר שבילי דוד ח"מ סי' ל"ד דא"ז קו' דאף דאינו צדיק לד"א לשחיטה היא צדיק ימחול לעיין שם רק תוכן קושייתי היתה מה לי בד"א או לא"ד דגם לא"ד נימא על העבר אינו צדיק ועל העתיד הוא צדיק כמו דאמרי' במומר לד"א עכ"ל

חלילה לי לחשוד אותו כי ידעתיו אבל סניגורי' לדבריו לא נכנס באזני כי חשוד על אותו דבר דאיתרע חזקה שלו דהא כבר עבר עבירה זאת וכיון שעבר אדם עבירה פעמים ושלוש נעשה לו כהיתר אבל על עבירה אחרת נשאר בצדקתו ומכ"ש אם אנו חוקרים שלא התחיל עבירה כלל ואמרי' דהוא נקי וצדיק שלא חטא ודוק. והשגת פר"מ נ"י נ"ל דהלא חזקת כשרות נתיסדה כנגד כל עבירות שבעולם ועכשיו אנו רואים כי חזקת כשרות של איש הזה לא התפשט על כל מצות ד' א"כ נגרע דבר חזקת כשרות של האיש הזה א"כ דלמא כיון דנפק האיש מחזקה הזאת בעבירה אחת דלמא נפק גם מעבירת שחיטה ולבהמה יש ודאי חזקת איסור בלי גרעון כלל ודוק

ואוסיף נופך דחזקת כשרות הוא מכח הרוב ישראלים כשירים שומרים תורה ורוב ישראלים כשרים אינם חשודים אפי' לד"א וזה שיצא ונחשד לד"א איתרע לי' רובא והוי כרוב נשים בתולות נשאת וזו דאין לה שיצאה בהינומא איתרע לה רובה עיין תב"ש יו"ד סי' כ"ט (ועיין פנ"י בגיטין דף י"ד) וחזקת איסור של הבהמה לא אתרע דמה שהיא מתה לפנינו דלמא נהרגה ולא נשחטה ודוק

(י) יצא הדר"ג נ"י להשיב על ראי' שהבאתי לפי' נקי וצדיק מדברי הרמב"ם אם הי' רודף אחר חבירו להרגו ונמצא הרוג אין הורגין אותו משום נקי וצדיק כ' פר"מ נ"י וז"ל הנה לכאורה נראה איפכא כיון דרודף ניתן להצילו כ"ז שלא הרגו ולא אמרינן בזה נקי וצדיק אל תהרוג רק אחר שנמצא הרוג כ' הרמב"ם כן אבל קודם המעשה לא אמרי' כן משום להציל את חבירו ל"א כן א"כ גם ברוצה לעבור עבירה אין לדון בזה משום נקי וצדיק דזה נאמר לאחר המעשה עכ"ל

ישמע ידידי נ"י א. שם מעשה שהרים יד ורודף אחר חבירו להורגו אינו נקי וצדיק כל המרים יד להרוג