מחנה חיים אורח חיים חלק ב פב

שנכנסו לבקר) אבל דנאמר לא תהי' שמיעה גדולה מראי' להיות איש אחד עד וגם דיין ז"א דא"כ לא שבקת חי לכל אדם דאיש את רעהו חיים בלעו כדברי הנביא "ותעשה אדם כדגי הים" שהגדול בולע את הקטן אבל אם צריך עד ודיין אז הוי דבר דבי תרי דאינם מכוונים לשקר ולעות ולשפוך דם נקי דהוא קדירה דבי תרי ודו"ק

והנה מצאתי אדם גדול אשר כ' בפי' כדברי פר"מ נ"י דברבה בראשית פ' ל"ד ע"פ שופך דם האדם באדם דמו ישפך וז"ל אר"ח כולהם כהלכות ב"נ בע"א בדיין אחד בלא עדים בלא התראה עכ"ל ונתקשה בידי משה מתחילה אמר בעד אחד ואח"כ אמר בלא עדים ותי' וז"ל ר"ל שהדיין עצמו יהי' עד ובדינינו אין העד נעשה דיין אבל בב"נ דכתיב שופך דם האדם באדם א' ועד ודיין א' דמו ישפך ואח"ז אמר בלא עדים פי' בלא ב' עדים עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דעד נעשה דיין ודי באדם אחד אך הלשון אינו במשמע דאמרו בע"א בדיין א' והי' למדרש לומר בע"א ודיין א' ולמה אמרו בדיין א' אך הידי משה הי' לו הגרסא ודיין ע"ש

ולפמ"ש למעלה יובן דברי המדרש בוודאי אם השופטים ראו שא' עבר על א' מז' מצות אמרינן לא תהי' שמועה גדולה מראי' ויכולין לדון עפ"י ראות עינם משא"כ בישראל עיין הל' עדות ומכות דף י"ב ובב"ק צ' וה"ה בע"א ודיין א' מהני אבל שיהי' אדם א' עד ודיין זה לא אמרינן ודו"ק

ולדעתי הטעם דב"נ נהרג בע"א ודיין א' ובלא התראה וכדומה דסנהדרין צריכין לדון משפט אשר אלקים נצב בעדת אל כאשר כתובה במרום ולא כדי להעמיד ישוב העולם אז החמיר הקב"ה שלא יצא תקלה מידם ח"ו עיין דרשת הר"ן אבל בב"נ הכל נעשה מכח הרשות שיש למלכות והוא אינו צריך לכווין כאשר כתובה לפניו במרום עיין דרשת הר"ן הנ"ל ולכן דוקא בסייף כמו מלך ישראל שאין לו רשות אלא בסייף וצריך להיות ממונה לשם דיין שופט הארץ כנלענ"ד להערה בעלמא

ועלה בדעתי להביא ראי' לדברי הדר"ג נ"י מגמרא סנהדרין דף נ"ז אשכח ר' יעקב בר אחא דהוי כ' בס' אגדתא דבי רב בן נח נהרג בדיין א' ובע"א שלא בהתראה מפי איש ולא מפי אשה ואפי' קרוב כ' רש"י בד"ה מפי איש ע"י דיין איש או עד איש ודבריו נפלאים בעיני למה לא כ' מפי איש דיין וע"א איש למה כ' תיבת או המחלקת ובוודאי צריך עכ"פ ע"א ודיין א' שיהי' כל א' איש ולא אשה וצ"ע

ונלע"ד דדבר גדול רמז רש"י דבוודאי שגם בב"נ אינו נהרג ע"י הדיין א' עד שיוגמר דינו למיתה כמו בישראל רק שהקב"ה ביקש בישראל ב"ד של כ"ג וגם שצריך עכ"פ ב' עדים ולא יומת עפ"י ע"א ובב"נ די בע"א ובדיין א' אבל עכ"פ צריך העד להעיד והדיין יגמור דינו למיתה וא"כ למה כתוב בס' אגדתא דבי רב דב"נ נהרג בדיין א' טרם שהקדים בע"א והי' לו לומר נהרג ע"י ע"א ובדיין אחד וצע"ג

אמנם יש לתרץ דבב"נ אמרינן לא תהי' שמיעה גדולה מראי' והעד נעשה דיין אם ב"נ רואה בחבירו שעובר עבירה ואזהרתן הוא מיתתן הוא העד הוא הדיין וגומר דינו והורג אותו וא"כ אשמעי' באגדתא דבר שלפעמים נהרג בדיין א' אם הוא העד ונעשה ג"כ מיד דיין והורג אותו רק אשמעינן אפי' חידוש שנהרג בע"א שהי' ס"ד שאין ע"א נאמן להעיד על חבירו שיהרג הגם שדי בדיין א' אבל עכ"פ צריכין להעיד ב' עדים דוקא קמ"ל שאפי' בע"א נהרג ב"נ וא"כ יפה כ' רש"י מפי איש או ע"י דיין איש או ע"י עד איש שלפעמים אין כאן עד כלל דהוא נעשה בראי' דיין והורג העובר עבירה ודו"ק

ופלא שרמב"ם פ"ט מה' מלכים ה' י"ג כ' וז"ל וב"נ נהרג בע"א ודיין א' בלא התראה עכ"ל החכים בלשונו להקדים ע"א טרם שמזכיר דיין א' לרמז שדיין א' מהני אם עכ"פ מעיד לפניו ע"א אבל שיהי' בב"נ הוא העד והוא הדיין זה לא אמרינן דא"כ כל רוצח יאמר שראה בחבירו דבר עבירה והרג אותו ולא שבקת חי לכל אדם ודרכי ד' דרכי נועם והבן

וראי' לזה דגם בב"נ אין עד הרואה יכול לדונו ולהרגו מדחקרו בגמ' סנהדרין דף נ"ז ע"ב בב"נ שבא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל והקשו למאי הלכתא אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה לא נצרכה אלא לעדה ועדים והתראה והי' לגמ' לומר לא נצרכה אלא לעדה ועדות ולא עדים והתראה דהא בב"נ לא צריך כלל עדות דהוא העד והוא הדיין ובעריות ישראל צריך עדות וגם דוקא עפ"י שנים עכ"פ אלא פשיטא דעדות בעי אפי' בעריות דב"נ רק בעריות ישראל ס"ד צריך ב' עדים ולא מהני ע"א וגם רש"י כ' שם בד"ה מגרע גרע וז"ל זה הבא על אשת ישראל והבא על אשת עכו"ם שנהרג בע"א ובדיין א' שלא בהתראה מגרע רע לשון קולא ובתמי' עכ"ל הרי שגם רש"י מפרש כאן בע"א ובדיין א' ולא כ' בדיין א' או ע"א וכן מסתבר בשכל דצריך עכ"פ ע"א אשר הדיין ידון על פיו והשנים יחד העם והדיין גרמו לב"נ חבריהם המיתה כנלענ"ד

וכן משמע ברש"י סנהדרין דף ע"א ע"ב בד"ה הואיל ונשתנה דינו נשתנה מיתתו כ' וז"ל דאילו מעיקרא נדון בע"א ובדיין א' ובלי התראה ואילו עביד השתא בעינן התראה וסנהדרין של כ"ג ועדים עכ"ל וכן כפל דבריו בד"ה לישראל וז"ל ואע"ג דנשתנה דינו לדון בעדה ועדים והתראה עביד השתא עכ"ל אבל לא הזכיר רש"י שב"נ א"צ אפי' עדות ע"א והעד הוא הדיין ודו"ק הרי נגלה שגם רש"י חזר וביאר כדברי רמב"ם שדוקא ע"א עם דיין א' יכולין לדון ולחייב ב"נ כנלענ"ד

(ב) כ' וז"ל ומ"ש כפר"מ נ"י דבעי דוקא דיין הממונה לכך בישראל בעי סמוכין אבל בב"נ כ"א יכול להיות דיין דמצות דיינים שצריכים להושיב דיינים קבועים שישפטו אבל כל איש יכול להיות דיין לעשות כפי המצוה להרוג החייב ומה אלו הדיינים יודעים יותר משאר בני אדם זה כ"א יודע עכ"פ שופך דם האדם באדם דמו ישפך עכ"ל

נפלאת בעיני דברי פר"מ נ"י אם כל ב"נ יוכל לשפוט רעהו ולהרוג אותו כל ב"נ כולם שופטים ומינוי שופטים למה לי הלא כל אחד ידין את חבירו ומנ"ל לרבות שיהי' שופטים קבועים הנבחרים לעשות משפט ואם לפטור בזה הכלל היא גופא ק' מנ"ל שיוכלו לפטור עצמם מחיובם ע"י שופטים שיבחרו דלמא השופטים בכסף ישפוטו הלא טוב מזה שכל הירא את דבר ד' ישפוט שפוט כאשר צוה עליו אלקים ואם לא נפטרו מחיובם א"כ ק' למה לי שופטים ממונים הלא כל דאלים גבר ולו הזרוע עם גבורה שפוט ישפוט. ומ"ש בפר"מ נ"י וז"ל מה אלו הדיינים הממונים יודעים יותר משאר בני אדם זה כ"א יודע שופך דם האדם באדם דמו ישפך עכ"ל פלא הלא יש לחקור אי הי' שוגג ופטור כמבואר ברמב"ם פ"י מה' מלכים וגם יש לחקור אולי הי' הנהרג בעל עבירה שעבר על ז' מצות שלו ונתחייב מיתה וההורגו הי' עד ודיין שלו או דלמא כבר נגמר דינו ע"י דיין וברח וההורגו מקיים ובערת הרע מקרבך וגם צריך לדעת באיזה מיתה ימית אותו למשל שזה הרג חבירו בשריפה או