מחנה חיים אורח חיים חלק ב פא

עובד ללבנה שומע אני יצטרפו ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג עכ"ל וא"כ אני שואל אם המגביה יד על חבירו נקרא רשע ומכ"ש שרודף אחר שונאו להורגו אחר התראה אמר אעפ"כ שיהרוג ונמצא אח"כ הנרדף הרוג ואעפ"כ קרינן בי' ונקי וצדיק אל תהרוג ועוד שב' עדים על שתי עבירות נפרדות הכי זה צדיק ואעפ"כ לענין שנחליט להמית נקרא נקי וצדיק ועיין ברמב"ן שם שמהם דרשינן מן תיבת נקי ומהם שדרשינן מן תיבת צדיק ומכ"ש שנקרא נקי וצדיק מעבירה קלה לעבירה חמורה ודוק והי' לי להביא דברי רמב"ם פי' משניות ומהל' עדות ודל"ב

והפליא עוד להשיב הלא אני בעצמי מביא רמב"ן ומגמ' שתורה מזהיר ולא תחטיאו הארץ לכוף לגרש שימנעהו מליקח א"כ חזינן שקודם עשיית עבירה חיוב למנוע עכ"ד פלא הלא בודאי חיוב שימנעהו אבל אין מכין אותו עד שתצא נפשו אטו ב"ד לא יעשו התפעלות למנוע ממנו עבירה חוץ מעשה שמתן שכרה בצדה אין כופין כלל אבל להכות עד שתצא נפשו אפי' הב"ד אין רשאי חוץ לרמב"ן כמו שבארתי במכתבי הראשון וק"ל

(ה) הדר"ג נ"י יצא להסביר דברי ר"ן כתובות שבעבירה נמשכת מכין עד שתצא נפשו הטעם דהא דמכין בעשה היינו יען שמבטל העשה בשב ואל תעשה והשוא"ת מתחיל מיד אבל בל"ת כל זמן שלא אוכל ליכא קום ועשה אבל בנושא נשים בעבירות דמי למ"ע עכ"ד

נפלאתי עליו הלא הבעילה היא האיסור והבעילה קום ועשה הוא דהא הדין נודר ועובד יורד ומגרש ויעיין גיטין ל"ד ובמג"א סי' כ"ח ויעיין קידושין דף ע"ט ויעיין רמב"ם מהל' א"ב וא"כ כל בעילה אחר קידושין הוה כאכילת נבילה והקדושין פעלו שתהי' האשה פסולה כנבילה שאם בעל אח"כ הוה כל בעילה כאכילת כזית נבילה ודוק

ועוד לפי דבריו אם כבר התחיל ואכל חצי שיעור ורוצה לאכול עוד מכין אותו עד שתצא נפשו דעכ"פ התחיל בעבירה דאם אכל עוד מצרפין אנחנו לחצי שיעור שאכל דנאמר יען דהתחיל בעבירה ואכל חצי זית שאסור עכ"פ מן התורה ומבקש עוד כופין אותו עד שתצא נפשו או אם ועשה בשבת עקירה ורוצה לעשות הנחה וכדומה ודל"ב ודו"ק

ומצאתי בדבריו שחזר מפרושו בר"ן בהבנת עבירה נמשכת וכתב וז"ל ראיתי כעת בתשובת אמרי אש סי' קי"ב (תמהתי הלא תלמידו הוא ולא כתב אדמ"ו או מרן ז"ל) הביא חדושי הר"ן בחולין דף קל"ב אין חילוק בין מ"ע ול"ת כגון אוכל חמץ אלמא דלאו במצוה נמשכת תמיד איירי עכ"ל ועיינתי בחדושי הר"ן ונתמלא כל הבית אור כי זכיתי לכווין לדבריו שכ' וז"ל בד"א במצות ל"ת אבל במצות עשה כגון אומר לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו נוטל מכין אותו עד שתצא נפשו נ"ל דמצות ל"ת ועשה לאו דווקא אלא הכי קאמר בד"א דמלקין אותו ארבעים ותו לא במצות ל"ת ר"ל שמכין אותו ואומר לו לא תעשה עוד מה שעשית ואז כיון שהעבירה עשוי' לא מלקינן לי' וכן כיון שעבר סוכות ולא נטל לולב או שלא ישב בסוכה כיון דלית לי' למיתב בסוכה וליטול מלקינן לי' ארבעים חסר אחת ותו לא וכן אם חמץ בפסח אחר העבירה עשוי' אבל אם הי' בפסח והי' אוכל חמץ ומלקינן לי' ולא רצה לעמוד מלאכול חמץ אע"ג דמצות ל"ת היא מחינן לי' תו עד שיאמר רוצה אני או עד שתצא נפשו כנ"ל עכ"ל הרי ששפתיו ברור מללו שכל ההבדל הוא במ"ע שכופין אותו לקיים בעתיד ואם כבר אכל חמץ ומבקש לאכול עוד דומה לסוכה שאינו עושה אבל אם לא אכל חמץ רק רוצה לאכול אין מכין אותו עד שתצא נפשו ושישו בני מעי ואודה ד' בכל לבבי וגם אודה לד' שזכיתי לכוין לאדמ"ו ז"ל בתשובה הנ"ל שרמז על פסוק ולא תחטיא הארץ וגם מביא הפסוק ארור אשר לא יקום והי' לי הרהורי דברים בתשובה בראותי אבל אין העת מסכמת לבחון היטב

ומ"ש הדר"ג נ"י שהרב המגיד נקט רשות ביד הב"ד להכותו וקשה למה לא יהי' חיוב ותי' דבודאי אם אומר בפירוש שרוצה לעבור יש חיוב אבל אם אין אומר רק הב"ד יחוש על זה הוא רק רשות ויפה דיבר

וראיתי שכותב מה שהערתי בסוף הקונטרס אם כופין עד שתצא נפשו במצות שאינם מוטלים על אדם אחד דווקא כגון יבום על אח הגדול או בכיסוי דם בשוחט וכתב שהוא גמ' ערוכה ביבמות ל"ט נפלאתי עליו בהאמנה שרציתי לציין ואמרתי שהוא לדבר שפתים דבוודאי כופין לגדול דהא המצוה עליו אבל לאו עד שתצא נפשו דהא מהני אם שאר אנשים יעשו ועיין בב"ש סי' קס"ה בביאור חלוקי' בכופין או במילי או בשוטין ויעיין בס"ג וכן נ"ל לפשוט דלא כופין עד שתצא נפשו רק לא מצאתי בביאור מפורש וכן מסתבר דהא יש זמן עוד לקיים וה"ה במי שלא נימול הגם שיש כרת בכל יום אבל יוכל לתקן גם אח"כ יעיין בכ"מ בהל' מילה ואין הזמן גורם להאריך וגם מה שחקר על יו"ד סי' קנ"א יעיין בספרי מחנה חיים שיש לי חקירות בזה וגם הבאתי חבילות ראשונים יעיין וימצא מרגוע לנפשו תל"י דברי אוהבו הנאמן הדוש"ת הק' חיים סופר סימן כג שפעת ברכות ורב הצלחות לראש ידידי הרב הגאון המפורסם כבוד הרב ר' דוד יהודא נ"י אבד"ק קערעסטור יע"א

פלפולו על תשובתו קבלתי והגם שהקשה עלי לצאת בכתובת פעם שלישי בכ"ז ראיתי שלא עת לחשות כו פטפוטי דאורייתא טבין אינון רק לפעמים אקצר הגם שהי' ראוי להאריך ודל"ב

(א) כ' הדר"ג נ"י וז"ל דבריו האמורים מעמקי הרעיון וראיתי כי האריך בענין ב"נ ועמד כי איך יהרוג ב"נ את חבירו שעבר עבירה בלי דיין ובלא עד עכ"פ לא ודעתי למה יספק ע"ז דמהני דיין אחד וע"א מכ"ש הרואה אותו בעצמו דנעשה דיין דזה סברא חיצונה לא יהי' שמיעה גדולה מראי' ורק בישראל ילפי' מקרא דאין העדים נעשים דיינים אבל בב"נ וודאי הוא העד והוא הדיין ומ"ש כפר"מ דבעי דווקא דיין ממונה לכך בישראל בעינן סמוכים אבל בב"נ כ"א יכול להיות דיין דמצות דיינין שנצטוו שצריכים להושיב דיינין קבועים שישפטו אבל כל איש יכול להיות דיין לעשות כפי המצוה להרוג החייב עכ"ל

ואני אומר המשפט לאלקים הוא ולולא שהקב"ה צוה לב"נ על הדינים ב"נ שחטא באחת ממצותיו ובא חבירו והרגו הוי רוצח התחת אלקים הוא הלא אין ערבות חבירו עליו מה איכפת לי' אם חבירו חוטא נפשו היפלא מד' דבר לענוש עושי רשעה רק הקב"ה נתן מצות הדינין לב"נ היינו שהמה יבחרו שופטים בארץ לדון כל איש העומד תחת דגלם ודי אי אמרי' דב"נ נהרג בע"א ודיין אחד אבל דנימא הוא העד והוא הדיין לשפוך דם רעהו הוא סברא רחוקה דל"ד למה דאמרינן בסנהדרין לא תהי' שמיעה גדולה מראי' היינו באנשים רבים (לכה"פ בשלושה עיין בב"ב בשלשה