מחנה חיים אורח חיים חלק ב פ

לחבירו להודיע לו שיפשיט בעצמו אולי חבירו יתבייש לעמוד ערום בשוק וילך וישוב לביתו בכלאים שעליו מאי חזית דדמך סומק טפי שלא תחפוץ לקרוע בגדו בשוק שנא יהי' כאיש חסר לב אשר יבוא על חבירו כדוב שכול ויקרע בגדיו ותעשה זאת לחבירך שיפשיט בגדיו בשוק וילך ערום בשוק כשוטה ממש אשר קורע כסותו (מצוה שבא לידך אל תחמיצנה) קורע מעליו בגדיו ויהי' חרפתו מעט שיאמרו הרואים אוי לאיש שפגע באיש פרא אדם מאשר תגיד לו ויהי' מחויב לעשות מעשים כשוטה ולכן אין רשאי להגיד לו רק הוא בעצמו יקרע מעילו ובגדו עליו כי מד' יצא הדבר להרים על ולהקים הדת שלא יחלוק כבוד לרב ויקרע מעילו מעליו ואם הגיד לו הוא מבעט במצוה וגורם מכשול לחבירו כי הזריז הרי זה משובח וכל המתעצל הר"ז מגונה ודוק

ועוד בארתי במקו"א דבאמת כלל גדול בתורה כל שנעשה בהעלם אחד חטאת אחד הוא וא"כ מי ששגג בלבישת כלאים כיון שהוא עליו רגע אחת לא יגדל חטאתו אם ימשוך שגגתו אפי' עד שישוב לביתו א"כ עליו אין להוסיף בחטא וממנו אין לגרוע ורק על הרואה בא חיוב חדש לפעול שלא יעשה עוד העבירה אפי' בשוגג א"כ הוא מצות הרואה את הכלאים ולא מצות הלובש את הכלאים בשוגג ובמה יפטור עצמו מחיוב ע"י שמגלגל העול על חבירו ומי התיר לו לעשות דבר זה להוציא עצמו מחיובו שלא כדת ודוק

ומה יענה הדר"ג נ"י אם קרע מעליו בגדו הכי יתבע אותו לבד לשלם לו בגדיו בשביל זה הלא עשה כדת ופעל כדין והוצרך הרמב"ם להשמיע הדין שאמרו חכז"ל שמותר לו לעשות כן אם אינו רוצה לדבר עם חבירו שהוא שונא לו ולא יוכל לדבר עמו או שהוא אילם או מי שעליו השעטנז הוא חרש וכדומה אז הדין שקורע הבגד מעל גופו ומה שיכול להושיע עצמו בחכמה להגיד לו ולפטור מחיובו אין זה דין הגמ' והרמב"ם שמעתיק רק דברי חכז"ל ואין בזה תמהון כלל בעזה"י

אך גם הדר"ג נ"י יפה ראה דדומה להך דשבועות דצריך לילך בדרך קצרה ולא בדרך ארוכה רק נתקשה שגם בסופא אם מצא בעצמו הי' לו לקרוע מעליו ולא לפשוט אותו ששוהה עכ"פ רגעים יותר עכ"ד

ונ"ל להוסיף בדבריו דלכאורה אם יש השעטנז באחורי המלבוש וחבירו בא לו ואומר פשוט בגדיך כי שעטנז בו אין צריך להאמין לו כי הבגד עומד בחזקת היתר שחייט יהודי המוחזק בחזקת כשרות עשה לו הבגד ואין ע"א נאמן בדבר שלא הי' בידו והוא בחזקת היתר ומהכ"ת להאמין לחבירו שהוא רואה בו שעטנז וצע"ג

אמנם לק"מ דהא בשלח ואחוי נאמן כמבואר בקידושין דף ס"ו ובש"ך יו"ד סי' קכ"ז ויעיין דבר נפלא בתשובת שיבת ציון היינו דוקא שיהי' ניכר אם כיחשם וה"ה בשעטנז אם ישלח בגדיו יראה לו השעטנז וצריך להאמין לע"א אפי' שמצריך להפשיט בגדיו ולהראות לחבירו יברר שהיא אמת וא"כ ישהה זמן מה ולכן הוא בא עליו וקורעו ולאחר שיהיה נקרע לקרעים יראה לו השעטנז אבל אם ע"א מגיד לו שלבש בכלאים אין מחויב לקרוע בעצמו כי ואמר לו אינו מאמין לו רק אפשיט אותו והראיני את מראיך אי' הוא השעטנז דלמא שגית ברואה ואין זה שעטנז דאורייתא כי ע"א נאמן רק שצריך להפשיט ולברר אם אמת אתו אבל אין כח עדות להאמין לו לקרוע הבגד מעליו וכן מבואר בט"ז בסי' קכ"ז ודוק

ומה שהבין דהך קרעו הוה רק מידת חסידות מגמ' ברכות אשר רמז הב"י זה אינו דשם הוה החסידות שקרע מאשה בשוק והגם דלא נתברר לו שהיא יהודית וע"כ אמרו מתון מתון ד' מאות שווי' ובאמת אין איש מחויב לקרוע בגד אשה אבל לחבירו שהוא מכיר אותו שהוא יהודי והוא איש בודאי צריך לקרעו מדין תורה ודוק

וראיתי שכתב הגם דיחיד לא יוכל להכות חבירו כדי להפרישו מאיסור אבל רשאי לאבד המאכל איסור אשר יחפוץ לאכול עכ"ד לדעתי נהפוך הוא אפי' הב"ד אין רשאי רק להכותו אבל לא נאבד ממונו חוץ אם יעשה בתורת מגדר מילתא כנודע שיוכלו להפקיר נכסיו אבל סתמא לא יוכלו לאבד ממונו וכ"ש יחיד שרשאי רק להוכיח לצאת ידי חובתו אבל אין רשאי לאבד ממונו כי מי שם לו והבן

(ד) ועל מה שהסברתי דמשו"ה אין מכין אותו אם רוצה לעבור עבירה משום נקי וצדיק אל תהרוג נמתין אם עבר אז תמותת רשע רע אבל במ"ע דאי אפשר להכות אח"כ א"כ כופין אותו מיד דהא כבר חל עליו החיוב לעשות אבל בעבירה נמשכת דליכא עוד נקי וצדיק אז כופין אותו להפריש עד שתצא נפשו שלא יעבור עוד והשיג הדר"ג נ"י א"כ אם כבר עבר עבירה אחרת הגם שחשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה אבל עכ"פ נקי וצדיק לא הוה עכ"ד

נפלאת בעיני על הדר"ג נ"י דנימא מי שעבר עבירה אחת לא יהי' לו עוד שם נקי וצדיק על עבירה אחרת ולפי דבריו יפול המרגליות המאיר כל העולם אשר חיפש הפנ"י כתובות דף כ"ב שצריך התראה הגם שעפ"י רוב וחזקה העובר הוא רשע למות אעפ"כ יאמר הוא העובר שהוא נקי וצדיק יעו"ש וא"כ אם האיש עבר עבירה מקודם אשר לרוב כן הוא כחכז"ל היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך ולבסוף אומר לו לך ועבוד ע"ז א"כ לא יהי' צריך התראה הנשמע כזאת אם חשוד לדבר קל אינו חשוד לחמור הוא נקי וצדיק באותו דבר והתורה אמרה על דבר שאנו עומדים לדון עליו על אותו דבר צריכים אנו לחקור אם אינו נקי וצדיק ופלא שהבין צדיק לשבר אוזן מי שהוא קדוש ותמים האי צדיק הוא צדיק ראשון בריבו והצדיקו את הצדיק שזכה בדבר הזה וק"ל

ופלא בעיני על הדר"ג נ"י שיהי' נעלם ממנו דברי רבותינו אשר הוא כלל בעדות דבספר המצות סי' ר"צ כתב הרמב"ם וז"ל הוזהר הדיין שלא לחתוך הגדרים באומד הדעת החזק ואפי' הי' קרוב לאמת כגון שאדם ירדפהו שונאו להרגו ולהנצל ממנו יכנס לבית אחד והרודף יכנס אחריו ונכנסו אחריו ומצאו הנרדף נהרג והוא מפרפר ושונאו שהי' רודפו עומד עליו והסכין בידו ומטונף דם הר"ז הרודף לא יהרגהו סנהדרין על צד חתוך הגדר אחר שאין עדים מעידים עליו שראו ההריגה ובאה אזהרה בתורה מהרוג זה והוא אומרו ונקי וצדיק אל תהרוג ובמכילתא אמרו ראוהו רודף אחר חבירו להרגו והתרו בו ואמרו ישראל הוא בן ברית הוא אם הרגת אותו תהרג והעלימו עיניהם ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם מיד ההורג שומע אני יהי' חיוב ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג וכו' וכאשר חתכנו הגדרים בדמיון ובאומד הנה פעמים יהרוג נקי עכ"ל וכתב עוד שם וז"ל וכן כשהעידו ב' עדים עליו בב' עבירות בכל אחת מהם דין מיתה כגון אחד משניהם לבדו ראה אותו עובר על אחת והאחד ראה אותו עובר על אחרת הנה לא יהרג והמשל בזה כגון שהעיד עליו ע"א שעשה מלאכה בשבת והתרו בו והשני יעיד עליו שעבד ע"ז והתרה בו זה לא יסקל אמרו ז"ל אחד מעידו עובד לחמה ואחד מעידו