מחנה חיים אורח חיים חלק ב ח

רדיפת אחיתופל ואחוזת מרעיו מקהילות שונאים אשר קמו עליו ובכולם עמד ולא לקח נקם שהי' מושל ברוחו שלא שלח יד במשיח ד' הוא שאול ולא המית אבנר ולא המית יואב ושמעי בן גרא ועוד הרבה אנשים ורעים וחטאים אוכלי לחמו שהגדילו עליו עקב והוא בחלותם לבש שק וענה בצום נפשו ופקד גם על חטאיו אשר חטא בבת שבע שהתוודה על פשעיו ולא כסה אותם ואמר אמנם חטאתי הן כל אלה העמיד לנגד פניו לעת זקנתו ועיניו לשמים נטל ואמר מי הוא זה אשר נסהו ד' פעמים רבות כמוני ובכל זאת לא שכחתי מלאמור שירה על כל דבר ודבר ושמח לבו ויגל כבודו וכן דבר על כנסת ישראל בכלל "הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרוויה אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי בצר לי" דבר על כנסת ישראל והוא בכלל שאם הרכיב ד' איש צר ואויב על ראשם קימו וקבלו היהודים לבוא באש ובמים על קידוש השם ואם נעשה לנו נם שהוציאנו לחפשי אז אני בראש להביא קרבן עולה אשר נדרתי בעת צרה אם ישלח ד' עזרו מקודש

ויסרו למשפט אלקים יורנו שלא יגבה לבו גם בדרכי ד' אשר הלך והאיר עיניו להסתכל אשר כתוב בספר הישר בתורת ד' תמימה וימצא כתוב הצפרדעים אשר שם לפרעה שהצפרדעים עלו במצרים בתנורי אש ונשרפו רק לצער אויבי ד' ופרעה בראש אשר אמר אמי ד' אשר אשמע בקולו ומהם ילמדו בני אדם זרע קודש מחצבתם להיות ששים ושמחים לעשות רצון קונם לרוץ על מערכות אש ולמות לפני ד' לא ידרו נדרים שהאש לא יכוו בם וד' יוציאם מאור כשדים ויחיו עוד בכבוד ובגדולה ותפארת וזה חידות חכז"ל שהצפרדע אומרת לו אל תזוח דעתך כי איש צדיק תמים אתה דע לך שיש גבוה מעל גבוה גדולים וטובים ממך אתה אמרת שירה אם ד' הרחיב במרחב רגליך והם אומרים שירה בעת יציאת נשמתם על מערכות מדורות אש ראה בעיניך כי השירה אשר נלמד מהצפרדע הוא שיר חדש גדול משירה שלך וזה ששמו חכז"ל מוסר בפי הצפרדע שאמר לדוד על כל שידה ושירה שאני אומרה אני ממשלת עליה שלשת אלפים משל שנאמר וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, מוסר השכל הוא כי מי שמת בשמחה ביסורין גדולים ומכאובים רבים בעבור קידוש השם כאשר ספרו שאמרו תלמידים לר"ע רבי עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו, הוא פועל גדולות לחקוק אותיות שמים על לוחות לבות בני אדם ונתגדל ונתקדש שם ד' לעיני כל הרואים והשומעים כחכז"ל על פסוק מה דודך מדוד היפה בנשים, שאומות העולם רואים המכות נוראות ונסיונות גדולות אשר סבלו היהודים בעבור הדת ישאלו להם מה דודך מדוד למה אתם אוהבים את אלקיכם יותר מאשר אוהבים האומות אלהיהם ועי"ז אשר ימסרו הקדושים נפשם על התורה ועל האמונה ועל הדת יתנו קיום וחיזוק שנצח ישראל לא ישקר ואומה ישראלית תעמוד לעד וכל זה אם ישישו כי ימצאו קבר וישמחו אם יבואו באש ובמים ויגילו אם יוסרק בשרם במסרק הברזל ויצלחו בעת יציאת נשמתם כחכז"ל "השיר מעכב את הקרבן" אם לא ישירו וירננו ויגילו כאשר יוזרק דמם ארצה אז אין הקרבן עולה לרצון לפני ד' והבן וזה שרמז הצפרדע לדוד ששירה שלה אשר נעשה בפועל שעלה לשמחה בתנור אש להשרף ממשלת על שלשת אלפים שאלפים ישובו לד' בכל לבבם ובחרו לומר שלשת אלפים כנגד חמו"ע אשר כל אחד מהם הי' אדם אחד מאלף שלמדו מהצפרדע למסור נפשם באהבה וברצון ויגילו כי ימצאו קברם בכבשן האש להיות אפר ועפר והבן

וחלילה לחשוב שדוד מלך ישראל חי וקים לא אחז בשרביט היראה אשר היה ביד אבות הקדושים וכאשר עשו שלשלת הקדושה זרעו אחריו המה חמו"ע כי גם הוא הגיע עד כה לבחור מות מחיים לרומם שם ד' ם בעיניו היה נחשב חרפת עולם על אשר נתן ד' למות תוצאות ולא מת על קידוש השם במסירת נפשו שהרי אמר "יסר יסרני יה ולמות לא נתנני" מרוב דביקות נשמתו בהקב"ה היה לו תאות נפש למות על קדושת השם וכאשר לא עלה בידו ליפול שדוד בצצומיו חלכאים כי הציל ד' אותו מכל צרותיו אז אמר יסר יסרני זה יסורים אחר יסורים הבאת עלי אתה ד' בזה "ולמות לא נתנני" שלא מלאת משאלות לבי שאמות על קידוש שמך והבן הרי שלא נפל דוד ממדריגת האבות שגם הוא חפץ בקרבת אלקים ומאס בחיי עולם הזה רק יען וביען שהזיח דעתו עליו ושמח לעת זקנתו אשר הפליא לעשות לפני ד' רמז לו הקב"ה שהציג הצפרדע לפניו אשר תהי' לו למוסר השכל ללמוד ממנה שאל יתנאה לעמוד במקום גדולים כאשר רמזו חכז"ל רבה (שמות פ' ב') על פסוק ויאמר הנני וז"ל: הנני לכהונה והנני למלכות אמר לו הקב"ה במקום עמודו של עולם אתה עומד אברהם אמר הנני ואתה אומר הנני ביקש משה שיעמדו מבניו כהנים ומלכים אמר ליה הקב"ה אל תקרב הלום כלומר לא יהי' בניך מקריבים שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך הלום זו מלכות כמה דתימא כי הביאותני עד הלום ואומר הבא עוד הלום איש אמר ליה הקב"ה כבר מתוקנת המלכות לדוד אעפ"כ זכה משה לשתיהן כהונה ששימש בשבעה ימי המלואים מלכות דכתיב ויהי בישורון מלך עכ"ל, בעיניך תביט שסביביו נשערה מאוד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה שיהי' נצרה על דל שפתם ולדבר דבר על אפניו במשקל הזהב ולא יתנו פיהם לחטוא בשרם ולקיים "שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם" כי הלשון קולמס הלב לכן יהי' "כסף נבחר לשון צדיק" וע"כ הקרובים אל ד' יתקדשו לקיים "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" וכאשר לא הי' מדברם בעניוות גדול יורה ד' להם חטאים בדרך ויורינו בדרך יבחר שאל יתהדר לפני המלך ואל יעמוד במקום גדולים "הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה" רק ע"י הענווה והכנעה אשר יהי' האדם קטן ושפל בעיניו יזכה להיות ראש שבטי ישראל סוף דבר הכל נשמע שהראשונים כמלאכים קדושים כחיות הקודש מתנשאים לעומת הנשרפים **(הג"ה ולאות ולמופת אציג פה העתקה מספר דבר שבקדושה בחלק קידוש השם אות ז' שמביא בשם שפתי כהן וז"ל וקראת אתכם הרעה באחרית הימים רעה קורא אתכם כמו שאירע בפורטוגאל שהכריז המלך כל מי שאינו ממיר ישרף באש והיה מקצת בני ישראל שואלין היכן בית השריפה ומוליכים בניהם ונשותיהם בתופים ובמחולות ומשליכים עצמן להשריפה למה לרעה קורא אתכם לפי שחללו ש"ש בזמן השופטים שנאמר ויעבדו את האלילים ואת הבעלים ואת העשתרות ובאו בגלגול וקדשו שם שמים בפרהסיא והיו משליכין עצמן לאש שגזר עליהם גלות בפורטוגאל (שפתי כהן) עכ"ל ספר דבר שבקדושה, ראו כי הדורות של לפנים הי' כמלאכים הלכו מעצמן לבית השריפה בניהם ובנותיהם עם נשותיהם ובתופים ובמחולות עלו על המערכת אש וקדש שם שמים ברבים להראותה לכל האומים כי הוא ד' אלקינו הוא ינהגנו על מות אם הרע רק קרא אותם הכינו מעצמן לאש ולא המתינו עד שהרע תרדוף אחריהם ביד חזקה כי תפארת עוזמו אתה ד' "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" הדור אתם ראו כה עשו אבותיכם ועליהם נאמר "ישראל אשר בך התפאר" זכותם יגן עלינו ועל זרעינו אמן.)** אם לעומתו כבוד ד' במקומו ברוך יאמרו והבן.