מחנה חיים אורח חיים חלק ב ז

שהוא נבחר לכהן לשחוט את בנו היחידי לעולה שמח לבו ויגל כבודו ואמר קץ שם לחושך זה היום שקויתי הנה הוא בא אשר אמלא ידי לד' בפרי בטני ונהי' מן הזוכים לראות פני השכינה ולקיים "אב לבן יגיד אמיתך" וכאשר מלא ידו לד' ולא הי' חסר רק הליכות הסכין על צואר בנו פתאום בא קול קורא אליו אל תשלח ידך אל הנער כי די לך בזה הכל הי' רק לנסה אותך "ואלקים נסה את אברהם" ד' צדיק יבחן אז חם לבו בקרבו בהגיגו בער אש ודיבר הלנצח תקצוף כי מאוס מאסת בנו לי ולבני שלא נתת למות תוצאות הכי עד עתה לא תמנו לגוע עשה עמנו אות לטובה והשבע לי שלא תנסה אותי ואת בני עוד כי מה בצע בנסיון לבד רק נזכה להיות ממתים ידך ד' ממתים מחלד חלקם בחיים שיבוא לידי מעשה ונשבע לו שלא ינסה עוד להפיס דעתו של אותו זקן והבן זה

ואספרה ממסילה העולה בית אל אשר צדיקי עולם הולכים עליה שאם הגדיל ד' לעשות עמהם ניסים ונפלאות שהלכו במו אש ולא נכון רגלם ולא נחרו שערת ראשיהם ויצאו חי מכבשן האש עד שכל העומדים שם ורואים פלאים כאלה אמרו אין כמוך אלקים עתה ידענו כי גדול ד' אלקי ישראל מכל אלהים אבל המה זרע קודש מחצבתם אשר על ידם נתקדש שם ד' יחזו במראות האל חזות קשות ויאמרו בלבם יען כי לא חפץ ד' בנו לקבל מידינו עולה הפך עלינו סדרי הטבע שהאש לא ישרף להראות לנו כי לא כל האיש אשר רוצה ליטול את השם יבוא ויטול רק אדם אחד מאלף אלפי אלפים רבבות ישראל ירצה דמו וזוכה להיות מן הרואים פני מלך אשר עליהם נאמר "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד" וגדולה הקנאה אשר התקנאו בנביאי ד' על איש אשר יזכה לזה שנאמר "אשרי תבחר ותקרב" וחשבו בלבבם אשר נשארו אוד מוצל מאש וכלימה הוא להם וכל כך הגדיל הבושה בעיניהם עד שבחרו לישב בדד גלמוד לבדם שנחשב להם אשר לא נפלו ביד ד' להיות חטאת הקהל לכפר על הדור או עולת נדבה לרצון לפני ד' כאילו אביהם שבשמים ירוק ירק בפניהם ולא חפץ בקרבנם אשר הקריבו את עצמן ועלו כפרים על מזבח הקודש

ומאמר חכמינו ז"ל קים דברינו זה רבה (וירא פרשה נו) וז"ל: משעה שעלה חמו"ע מכבשן האש עוד לא נזכרו שמותן ולהיכן הלכו, ר' אליעזר אומר מתו ברוק עכ"ל, הטיבו אשר דברו חכמי חידות שהקדושים האלו נדמו בעיניהם יציאתם מכבשן אש לחרפה לכלימה גדולה כי אמרו עין בעין נראה כי מאם ד' בנו ולא חפץ ליקח מידינו דמינו וחלבינו לעולה ולזבח והנם ששמעו שקול המון כקול שדי הולך כפעמון כי אנשי מופת המה בעיניהם ידמו שאביהם שבשמים ירוק ירק בפניהם כי לא מצאו חן בעיניו ולא נמצאו כשה תמים להיות קרבן לפני ד' ומרוב תונה וצער ישבו בדד עד שמתו. **(הג"ה ברבה שם נמצאו דעות שונות ר"ח אומר על מנת כן ירדו חמו"ע לכבשן האש ע"מ שיעשו בהם מופת עכ"ל, חולק על דיעה ראשונה שלא היה בעיני חמו"ע מה שנשארו אוד מוצל מאש כאלו ירק אביהם בפניהם נהפוך הוא חשבו מחשבות הלואי שהקב"ה יעשו להם נם שיהי' למופת לכל רואי שמש ולא חשו על גדולת עצמן להיות מן הנשרפין אשר כרתו ברית עלי זבח בחרו להיות מן הנרדפים מיד ד' רק שיתקדש שמו ברבים ועי' רבה פ' וארא, בהר, ובשיר השירים פסוק יונתי בחגוי סלע בזאת קומתך ועיין ילקוט זכריהו דניאל יחזקאל מדרשים שונים על מעלות שונות ובספר אגדה שלי הארכתי במדרגות קדושים האלה שהי' מעין האבות אברהם יצחק ויעקב. (ועי' עוד סנהדרין דף צ"ג ע"א

).)** ורעיך אל מה יקרו המה האבות הקדושים עם אחוזת מרעים בני עליה אשר דבקו נפשם אחריך בחולת אהבה שתמיד יגדל ד' לקיים משכני אחריך נרוצה אבל רב אדם מאנשי קודש ואנשי השם מחמדי עין בישראל אשר פרשו כנפים למעלה וסוככים על כתר הדת ואמונה אם אמנם שבעקבי האבות הלכו למסור נפשם כספם וזהבם וכל מחמדם ביד מרגזי אל לשודדי הדת וקדשו שם שמים לסבול מכות גדולות ובזיונות גדולות כאלו כח אבנים כחם ובשרם נחוש בכל זאת אם ישלח ד' עזרו מקודש להציל אותם מגזירות קשות ורעות שנס יגון ואנחה והשיגו ששון ושמחה התברכו בלבבם לאמור אשרינו כי חבלים נפלה לנו בנעימים זכינו לכבד את השם הנכבד והנורא וסבלנו על שכמינו צרות ואנחות אשר לא שערום אבותינו גם זכינו שכל כלי יוצר לא הצליחו לנגדינו לא נפקד ממנו איש ולא חסר מכל אשר הציל ד' לנו מאומה הגדיל ד' לעשות עמנו ובשמו נגיל כל היום נתנו תשבחות והודאות ושררו שירים על כוס מלא ברכות ד' וישימו לנס לזכר עולם שגם בני בניהם יכירו את המסילה אשר הלכו אבותיהם עליה לבית אל ולהודיע אשר לקחו מיד הצר הצורר אותם ושבו מן המלחמה מלחמות ד' בשלום אבל יושב בשמים ישחק ויאמר אך בני המה כי גם זה טוב אבל במסתרים תבכה נפשי ואומר חבל על דאבדין ולא משתכחין הם המה האבות הקדושים אשר בארץ שהגדילו לעשות אלף פעמים ככה ובכל זאת לא שמחו ולא שרו שירים לא עשו זכר על הגדולות אשר עשו כי לא ידעו להפליא שהי' נקל בעיניהם לעשות אלה כאלה ויותר מאלה ולא ששו שנשארו לעמוד חי בעולם אדירי וכל חפצי בם

ועומק חידות חכז"ל פרשו הדבר כשמלה בילקוט תהלים (קאפיטעל ק"נ) פסוק כל הנשמה תהלל יה הללויה וז"ל: אמרו על דוד המלך בשעה שסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו אמר לפניו רבש"ע כלום יש ברי' בעולם שאמר שירה כמותי נזדמנה לו צפרדע אחת אמר לו דוד המלך אל תזיח דעתך עליך שאני אומרת יותר ממך ועל כל שירה ושירה שאני אומרת אני ממשלת עליה שלשת אלפים משל שנאמר וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף עכ"ל, חכמי לב המה ראו כן תמהו לדעת החידה זאת ואשר אחזה הוא תבנית תכנית זכות הנפש כי נודע מלפנים שדוד המלך הוא משיח ד' אשר נחה עליו רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ד' לחבר בית יהודה ואפרים שיעמדו יחדיו ועליו אמר אבינו הזקן "כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו" מנעוריו השליך נפשו מנגד למות בעד קדושת ד' כל מזימותיו ומחשבותיו היה לרומם בית ד' וארון אלקים כל דעותיו ורעיונותיו להגדיל התורה ולהאדיר היראה לחם מלחמות ד' בגבורים נגד אויבי ד' ושונאי ישראל והי' נרדף כל הימים צרות גדולות ויגונות מרובות הקיפוהו תמיד שונאיו ומקנאיו רבו עד למעלה עד שאמר "ד' מה רבו צרי רבים קמים עלי" וד' הי' עמו בכל אשר פנה הצליח וכל אויביו הרשיע מי ימלל הסכנות הגדולות אשר סביב שתו עליו וד' הציל אותו מכף כל אויביו ומיד כל שונאיו לא עמד איש מפניו כולם נפלו שדוד תחת רגליו אויביו הלבישו בושת ועליו צץ נזר ד' ובכל פדות ורוחה הי' מנגן במנגן על חסדי ד' כי לא תמנו ועל כל גדולה והעטרה שר שירה לד' על כי גמל עליו רק טוב הכיר חסדי ד' והזכיר רחמי ד' שהוא למד ידו לקרב ואצבעותיו למלחמה הוא אזר לו חיל ובישועתו דלג שור ולא מעל לאמור ותושע לי זרועי כחי ואוני רק נתן לד' תודה ושירה הלל וזמרה על כל דבר ודבר אשר היטב ד' עמו ובסוף ימיו כאשר זכר את אשר עבר עליו מעודו עד היום ההוא שנאת שאול