מחנה חיים אורח חיים חלק ב עו

מבקשים שיקבל עליו והי' לתוס' להקדימו בלשון אלא משמע לכל הפחות מקבל מ' הכאות אבל אם להכות עוד עד שתצא נפשו מהני אם מקבל עליו לעשות המצוה אבל לכל הפחות יולקה ארבעים יען שסרב והעיז פניו כנגד הב"ד שלא לקיים המצוה וה"ה במכות על עבירה שעבר מלקין דווקא מ' דגם מתחילה מכין אותה מ' אם התחילה לסרב שלא לשמוע לב"ד לקיים נדרה ולשמור מוצא שפתיה שהוא מ"ע מוצא שפתיך תשמור והגם אם חזרה בתוך הכאות מ' והבטיחה לשמור אעפ"כ היתה נלקה מ' על הסירוב אבל תו לא מלקינן לה אפי' שתאמרת אלו לא התיר לי בעלי הייתי שותה יין עוד יען דב"ד מכין בלי מחשך לקיים המצות בעתיד וזה אי אפשר דכבר התיר לה בעלה ודוק

אך יפלא משכתבו תוס' וז"ל אבל מ"מ בלי מנין אלא מכין עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו עכ"ל וקשה למה לא יהא מונין א' וא' דדילמא יקבל עליו ונדע כמה חסר מהכאות עד ארבעים אלא משמע אם מקבל עליו אפי' בי' מכות למשל שוב לא מלקינן ליה ולכן לא היה מונה גם מצאתי בש"מ בנזיר וז"ל ובתוספתא דמכות תניא מכות מ' מן התורה אבל מ"מ אינה כן אלא מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו ונראה דהיינו דווקא כשאומרים לו עשה מצוה ואינו עושה דמכין אותו עד שיקבל לעשותה או עד שתצא נפשו עכ"ל מדהחכים הש"מ להקדים לכתוב עד שמקבל לעשותה ואח"כ הזכיר עד שתצא נפשו משמע אם מקבל לעשותה שוב אין מכין אותו עוד ודוק

אחרי הדברים האלה מצאתי שפרמ"ג בפתיחה כוללות ח"א חקר כמה חקירות בענין מכות מרדות ובאות כ"ו עמד אי יש מכות מרדות מי שעבר על ספק דאורייתא ונתקשה בדברי הרמב"ם שבפי"ז פסק בכהן שבעל ס' גרושה לוקין מכות וכן פסק בפ"ו מאיסורי מזבח אם הקדיש יין פסול לוקין מכת מרדות הגם דהוה ספק אם הוה כמקדיש בעל מום ובהל' כלאים הובא בב"י סי' רצ"ז פסק אם הנהיג ביחד מין של ים ומין של יבשה אין מכין אותו מכות מרדות וצע"ג

ונ"ל דכלאים הוה שניהם של היתר דמותר להנהיג כל אחד לבדו רק ביחד אסרה התורה הגם שהאי לחודא שרי והאי לחודא שרי אעפ"כ ביחד הוא איסור א"כ במין של ים ויבשה דהוה ספק אם נאסרו אוקמי הפעולה בחזקת היתר אבל בס' גרושה או ביין פסול דהוה הספק אם הוא מותר או אסור לכהן ולמזבח ואין לו היתר כלל לבעילה ואו להקרבה א"כ לוקין מ"מ ודוק וגם זאת קדושת כהונה וקדושת מזבח רבו בהן מצות יתירה ומחמירים ללקות מ"מ אפי' על הספק אבל בכלאים גוף האיסור חידש ודוק

ומה שתי' הפרמ"ג אם ס' דאורייתא אסור מן התורה אז לוקין מ"מ ואי ס' דאוריתא מותר מן התורה אין לוקין כבר הודעתי במכתבי זה דנ"ל איפכא אי ס' בו אסור מדאורייתא אז אין בו לאו דרבנן ואין לוקין מספק איסור אבל אי ספיקא דאוריי' מותר רק מדרבנן אסור אז לוקין דעבר על לא תסור ובא מ"מ כעין מלקות בלאו דאו' ודוק

ויש לי הערה דאם כופין על השוחט לכסות דם או לאב למול את בנו וכדומה הגם שיש עליו קדימות מצוה אבל עכ"פ אם לא יחפוץ לעשות יהי' נעשה ע"י אחרים וצריך בירור ומצות יבום שמצוה בגדול אבל מסופק אני אם לוקין עד שתצא נפשו בכה"ג: דברי הדוש"ת הק' חיים סופר סימן כב חיים בריאים ורב הצלחות לי"נ הרב הגאון המפורסם בתורה ויראה כבוד הרב דוד ליב נ"י אב"ד דק"ק קרס"ט יע"א

מכתבו קבלתי אשר ביקש אעשה בל"נ כאשר יהי' בידי נעשות אם יסכים ד' וכאשר אדע לבשר טוב לא אתמהמה להודיע לו במוקדם ופלפולו על דברו ראיתי ואת ואת אשר חשבתי בלבי אערוך לפניו ואת אשר יבחר יקרב אליו כי והב בסופה יאמר במלחמות ד' בספר יכתב יקשב ד' וישמע אם הקול קול יעקב להגדיל תורה לדעת קושט דברי אמת דברי אוהבו הדש"ת

(א) ראיתי שהדר"ג נ"י יצא לחקור במה שפרשתי בדברי דג"מ שמי שרוצה לעשות עבירה במזיד אין ישראל חבירו צריך להפרישו כי רק בשוגג צריך להפרישו דומי' דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו דקטן אם הוא מזיד הוא רק כשוגג והוספתי דדג"מ מודה דב"ד בוודאי מכין אותו כדי להפרישו מעבירה אבל מי שאינו דיין ושופט אסור להכות ובעבור זה משה רבינו ע"ה קרא רשע למי שהרים יד להכות רעהו ישראל ושני אנשים עברים הלשינו שרוצה גם להרוג אותם כאשר הרג את המצרי וישאלו נו מי שמך לאיש שר ושופט עלינו אבל באמת הי' כוונת מרע"ה רק נקיים מצות תוכחה וקראו רשע על שהרים יד והשיג הדר"ג נ"י דא"כ למה הרג המצרי וע"כ יען דבן נח נהרג בדיין אחד אם כבר עשה עבירה כל אחד יוכל להרגו וא"כ למה אמרו בסנהדרין דף נ"ז דצריכים להעמיד דיינין היינו להזהיר את העם בעתיד והמזהיר צריך להיות ממונה לדיין וע"כ חרה אפם של שני אנשים איך הוא הזהיר אותם אם הוא אינו דיין וסיים וז"ל ואולי י"ל דע"כ דישראל בעת ההוא דין ישראל הי' להם דאל"כ הא דיליף בסנהדרין ב"נ שהכה ישראל חייב מיתה ממרע"ה שהרג המצרי משמע ב"נ שהכה חבירו ונא חבלו אינו חייב והרי קודם מ"ת הי' ב"נ אע"כ דישראל כבר הי' להם דין ישראל וא"כ ע"כ דלישראל צריך ב"ד דווקא עכ"ל

הנה הרמב"ם פ"ט הל' מלכים הל' י"ד כתב וז"ל כיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בע"א ובדיין אחד בלא התראה ועפ"י קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם עכ"ל ולפי דברי הדר"ג יהי' התכלית להושיב דיינים רק להזהיר את שהמזהיר צריך להיות דיין וא"כ קשה למה כתב הרמב"ם לדון בשש מצות הא לדון כל איש הרואה את העבירה דן אותו והורגו והי' לו לומר רק להזהיר את העם וצע"ג

ונלע"ד דמצות דיינים נחלקו לחלקים א. שיושיבו דיינים אנשים מלומדים היודעים בטוב המצות אשר מצווין עליהם בני נח ויש להם שכל וחכמה ומעלות אנשים מלומדים אשר ישפטו בין איש לרעהו כי יבואו שנים לדון לפניהם בדברי ריבות אשר ימצא בין אדם לחבירו תביעות וטענות אם לחוב או לפטור וישפטו הדיינים להורות להם הדרך אשר ילכו בה דבר זה נוגע למצוה הזאת ואסור ודבר זה מותר ובכלל זה איזה אונאה או עושק ושכר שכיר ושומרים ואונס ומפתה ואבות ניזקין וריבית וכדומה אשר כי יגש איש את רעהו וישפטו הם אם לחייבו או לפטור אותו כי