מחנה חיים אורח חיים חלק ב עא

וע"כ במומר לערלות לתאבון והקשה כמו במומר לאכול נבילות לתאבון מהני בודק סכין ונותן לו א"כ ה"ה דכשר למילה אם הוא מומר לתאבון כיון שאינו להכעיס וכן מרי"ף ורמב"ם דנקטו סתם ערל יעו"ש ולפמ"ש שאני מילה דכתיב ואתה את בריתי תשמור דרש בירושלמי כל שיוצא בך ואם הוא מומר לתאבון לא הוה כאברהם שלא עבר על מצות מילה לתאבון אבל מתו אחיו מחמת מילה אז הוא כנימל ודוק

אך ראה במדרש רבה בראשית פ' מ"ו פסוק ואתה את בריתי תשמור וז"ל ר"ה ור"י ר"ה אומר ואתה מיכן למוהל שיהי' מהול ור"י אומר המול ימול מיכן למוהל שיהי' מהול תניא ישראל ערל אינו מוהל ק"ו גוי ערל עכ"ל וכן הוא בילקוט פרשה הנ"ל ולא הביאו דברי ר' לוי כל שיוצא בך א"כ משמע דווקא מומר לערלות להכעיס פסול אבל לתאבון כשר

היוצא מזה דמומר לע"ז אשר כופר בכל התורה או המחלל שבת בפרהסי' דהוה מומר לכל התורה בודאי פסול דכתיב ואתה את בריתי תשמור בדומה לך להיות מהול וגם להיות דומה לישראל הכופר בע"ז ומאמין בכל המצות אבל אי דרשינן רק המל ימול אז בודאי מומר לערלות להכעיס פסול דלא נקרא מהול כיון שאינו מאמין במילה אבל אם נימל בתורת ישראל והוא מומר אפילו לכל התורה תלי' אי מומר הוה כגוי דלא מהני בישראל עומד ע"ג בזביחה ה"ה במילה דלא מהני אבל אי מהני במומר בעומד ע"ג ה"ה דמהני במילה

ומיושב לי בזה פליאה נשגבה דבש"ג ריש חולין כתב לשון ריא"ז וז"ל ישראל המשומד מכל התורה אינו כנכרי לפי שהוא מצווה על כל המצות כישראל לפיכך אם ישראל עע"ג ורואהו ששחט יפה שחיטתו כשירה כמבו' בקונטרס הראיות עכ"ל וכאן ביו"ד סי' רס"ד הביא הד"מ שבא"ז מסתפק אי מומר דינו כעכו"ם או לא למה מסתפק הא"ז במילה יותר מבשחיטה ולפמ"ש נכון דיען דיש פלוגתא ואתה את בריתי כיוצא בך ודו"ק: **(הגה הנה והערני הרבני החשוב מה' ר' דוד כ"ץ נ"י שריא"ז הוא רבינו ישעיה אחרון ז"ל ודין השני הוא מא"ז שהמה שני מחברים כמבואר בשם הגדולים וישר כחו

)** סוף דבר הכל נשמע מלבד שהוא מים שאין להם סוף אי מומר או מחלל שבת בפרהסיא יוכל לקדש אשה מדאורייתא ואי"ה אחבר בזה קונטרס אבל במילה שפיר פסק בש"ע דמומר לא ימול ואפי' מומר לחלל שבת בפרהסי' דהוה כמומר לכל התורה לא ימול ח"ו אפי' ליכא אחר ואם הוא בשבת האב עובר על לפני עור דגורם לו לחלל שבת ולא עשה מצוה והתינוק לא נימל בישראל רק ע"י נכרי ומצאתי בלבוש סי' רס"ד שכ' וז"ל מומר לכל התורה או אפי' אינו אלא מומר לערלות דינו כע"א דהא אינו מאמין במצות מילה ואין זה נקרא המל ימול עכ"ל ומחלל שבת בפרהסי' הוא מומר לכל התורה ודוק בעז"ה הראיתי לו שדברי אבן עוזר לאו מילתא דפסיקא הוא בכל זאת אם יארע שלא ימצא מוהל רק מחלל שבת בפרהסי' לא אקבל הערבות לבטל מצות מילה אבל כל ירא שמים צריך לדרוש בבה"כ שהוא מזהיר מקודם שבא המעשה לפנינו שכל האב יהי' יודע אם יזכה ד' אותו בבן זכר לא יכבד למחלל שבת בפרהסי' למבטל מצות מילה ואם לא ישמע לו לא יהי' ירא אלקים אצל מצוה הדש"ת: הק' חיים סופר סימן כא שלום וכ"ט לי"נ הרב הגאון החריף ובקי כבוד הרב ר' דוד יהודא נ"י אב"ד דק"ק קערעסטור בעהמ"ח ס' שבילי דוד

אחד"ש אודיעהו כי לפני ימים רבים הגיע מכתבו לידי עם הערות חקירת בתורת ד' תמימה וכאשר החילותי לעיין בו הפסיקוני משפטי בעלי בתים ונעלם ממני מכתבו ולא מצאתיו וזה כשבועות שתים הוחזר לי האבידה וגמרתי למהר למצא מרגוע לעיין בו ולהשיב כאשר עם לבבי ותלי"ת כאשר חשבתי כן אעשה ואחלק לו אשר העלתי במצודתי וישפוט עליהם ויודיעני דעתו כי הדברים הם שורש גדול ומצוה לבררם וזה החלי בעזה"י

(א) הדר"ג נ"י הפליא במה שחידשו תוס' בפ"ד דנזיר שבעבירה נמשכת מכין אותו עד שתצא נפשו והפר"ח סי' תע"א בא"ח הביא שגם דעת ר"ן כן וכתב מעלתו וז"ל והנה באמת לא ניתן להציל בנפשו רק רוצח והרודף אחר ערוה ואיך בכל עבירות עושין כן ויש לתרץ דזה ביחיד אבל ב"ד בכל עבירות עושין כן עכ"ל

הנה חקרתי במקו"א בארוכה ואבוא היום בדרך קצרה הדגול מרבבה בסי' קנ"א ביו"ד חידש דבר בהשגת הש"ך ס"ק ו' דאם גדול אשר הוא בר מצות עובר עבירה בשוגג צריך חבירו להפרישו מן העבירה כמו שיש מצוה לפרוש קטן האוכל נבילות דמזיד שלו שוגג הוא אבל אם ישראל גדול עובר עבירה במזיד ברצון אין חבירו מצוה להפרישו יעו"ש וא"כ אם אינו מצוה להפרישו מכ"ש שלא יכה אותו וק"ו בן בנו של ק"ו שלא ימית אותו כי מי שם אותו לשר ושופט להכות או להמית רעהו יוכיח אותו בדברים אבל ידו לא תהי' בו וראי' לזה מן התורה שבמכלתא בפ' שמות ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר" והלא כל מרים יד להכות חבירו נקרא רשע כי קודש ישראל לד' וחפץ משה רבינו להפריש אותו שלא יבוא לבלע את הקודש ויעשה איסור ומותר אפי' להרוג אותו להפרישו מן העבירה ומה התפלא עליו הלהרגהו אתה אומר רק רמז לו מי שמך לאיש שר ושופט עלינו שהב"ד ושוטרים מותר להכות עד שתצא נפשו שלא לעשות עבירה אבל מי שאינו שר ושופט אינו רשאי להכות ומכ"ש להרוג חבירו אם יחפץ לעשות עבירה ובאמת לא חשב משה רבינו להרוג אותו רק לייסר אותו בדברים לקיים מצות תוכחה אבל אותו רשע חשד אותו שיהרוג אותו כאשר הרג המצרי ודוק (ועיי' רמב"ם ה' ת"ת פ"א הל' ב' ודוק)

והבאתי ראי' מגמ' מניין שלא יושיט כוס יין לנזיר ת"ל לפני עור לא תתן מכשול משמע לולא הלאו דלפני עור הי' מותר להושיט לו כוס יין לנזיר וקשה הא הנזיר הוא ישראל חבירו ומחויב אפי' להכותו ולהרגו להפרישו מאיסורא ומהכ"ת יושיט לו יין אלא וודאי כדעת הדגול מרבבה אם ישראל גדול רוצה לעבור עבירה במזיד אין ישראל מצווה להפרישו והי' בס"ד שרשאי ליתן לו אפי' בתרי עברי דנהרא וגילתה התורה הגם שאין מצווה להפרישו אם יוכל ליטול מעצמו אבל אם אי אפשר ליטול דקאי בתרי עברי דנהרא הנותן לו עובר על לפני עור לא תתן מכשול רק להפרישו ממכשול אינו צריך והבן

ובתשובה הבאתי ראי' לדברי הדג"מ מדברי רבינו הרמב"ם פ"י מכלאים הל' כ"ט דכתב וז"ל