מחנה חיים אורח חיים חלק ב ו

ד' לידו לעשות דבר רק במסירת כבודו לקדש שם שמים שנשאר על מקומו חי כאשר עמד שם בראשונה שלא ישמח בלבו על כי זכה לעשות זאת בעכור כבוד השם אם לא יחשוב מחשבות רבות אשר הפליא לעשות הוא יהי' כסותו לעורו ושמלתו לנפשו בקבר והוא יהי' מעילו אשר יתעטף בו כאשר אחרון על עפר יקום "רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא" גם הגדול ליהודים אשר בשם איש יכונה יקרא חסדו אשר התחסד עם קונו אבל איש אמונים אשר לא יחשוב מחשבות ומאמין בד' שהוא לבדו יודע לשקול במאזנים הדבר אשר נעשה לפני אלקים החזק הוא אם רפה המעט הוא אם רב הקטן הוא אם גדול כי איה האיש אשר יודע להפליא לפלס בפלס רוח בני האדם העולה למעלה כי יש אשר הממעיט לא החסיר והמרבה לא העדיף אחר כוונת הלב יכתב ויחתם בספר זכרון לפני אלהים שקטן וגדול שם הוא' אמר איוב איש כזה אדם אחד מאלף ימצא אשר יהי' איש אמונים שלא יקרא בפיו אשר התחסד עם קונו לעשות

ונכרה אוזן לשמוע נפלאות מקדושי אל ההמה שלא זו בלבד שלא נדמו בלבבם כאלו עשו גדולות במה שעמדו בנסיון שלא קבעו יום הלולים לזכר עולם ולא התגאו לאמור דידן נצח במלחמות ד' בגבורים נהפוך הוא ישבו בדד ובכו למשפחותם ברבות מחשבות בלב איש לאמור מאת ד' היתה זאת שרווח והצלה עמד אבל נפלאת בעינינו מה זאת אשר עשה ד' לנו מה חרי אף הגדול הזה שלא שעה ד' למנחתינו ולא לקח מידינו עולה הוא חלב והדם אין זה כי אם רע לב שלא דרשנו כמשפט ולא הכננו עצמינו להיות תמים ושלם לא בדקנו אחרי מומים שבסתר להסיר כל כתמי פשעינו והם המה הי' בעוכרינו כי הכהן הגדול העומד שם לשרת בקודש לא מצא להרים ממנו חזה התנופה ושוק התרומה אשר יכפר בו על מזבח קודש הקדשים ויתאבלו באהליהם ולא יתנו עדים אליהם ויבכו לפני ד' נסה עלינו אור פניך ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו אולי יתעשת לנו ונזכה עוד להיות מזבחי צדק אשר יטב בעיני ד' כי לא לעולם ימאס פן ואולי עוד יבא יום אשר יחפץ ד' בנו ונזכה להיות מן הקרובים אל ד' ויתקדשו

ונופת צוף אמרת חכז"ל במדרש רבה רמזו לנו במעט אומר דברינו זה על פסוק ויקרא מלאך ד' אל אברהם אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה וז"ל: אמר אחנקנו אמר לו אל תשלח ידך אל הנער אמר לו אוציא ממנו טיפת דם אמר לו אל תעש לו מאומה עכ"ל היודע להפליא עומד ומשתאה מחריש לדעה מה זאת עשה לנו רבותינו הכי מעט הוא בעיניהם אשר כתבה התורה מאבינו הזקו שכבש רחמיו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו היחידו אשר ילדה לו שרה אשתו בימי זקוניו הרבו חכז"ל עליו מתן אדם ירחב לו להציגו לעיני כל רואי שמש כאלו הי' שונא לו וארב וקם עליו גם שהארלים צעקו ומלאכי שלום בכו לפני ד' שישלח דברו ע"י מלאך לקרוא "אל תשלח ידך אל הנער" כי לא יחפץ ד' בזבחי אדם הבן זקונים יעמוד חי ויהי' לו למשיבת נפש לכלכל שיבתו בטובה לא אבה אברהם לשמוע ולקיים "גיל יגיל אבי צדיק" ולא נח דעתו ולא רפתו רוחו בו עד שביקש עוד לחנוק את בנו או להוציא דמו הלא ישאל השומע היש בסבא טעמא או הכי לוקח חלילה מאבינו הזקן טעם זקנים שהשתוקק להוציא דם של בנו יחידו הכי זה עטרת תפארת אבינו הזקן

אמנם כן שיש בסבא טעמא ורוח יראת ד' נשף באמרות טהורות שפתי חכז"ל כי בזה הגידו לנו לדעת כי "אחד היה אברהם' אוהב את המקום בכל לבבו ובכל נפשו ובכל אשר לו ושער בנפשו אשרי לאיש המגיע להיות קרבן כליל לד' בנעוריו כי אשרי מי שנפטר ימיו במהרה אשרי מי שנפשו יצא ממסגר עכור הגוף בעודינו באבו ואוי לבן שגלה משלחן אביו לחיות נע ונד על הארץ גיל יגיל הזוכה לראות באור פני מלך חיים בעוד הוא בימי עלומיו וכאשר שמע הקול מדבר אליו אל תשלח ידך אל הנער נפשו עליו תאבל מה זה ועל מה זה הלא אשרי לאדם אשר יקח ד' מידו פרי בטנו לקרבן ראשית ואחר שזכה לשמוע מפי ד' שיצחק יהי' לעולה לפניו והוא יהי' הכהן המקריב אותו "וילכו שניהם יחדיו" בזריזות ובשמחה להיות מן בני עליה לקיים "בקרובי אקדש" למה שלח ד' מלאך בבשורה בפיו אל תשלח ידך אל הנער אין זה כי אם באחת משתים או שהקרבן אינו תמים שיעלה לרצון לפני ד' או שהכהן אינו תמים לא יוכל לעבוד ד' להקריב קרבן לפניו על כן ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה אשר יאמר היום בהר ד' יראה" קרא בקול איך אשא פני גדולה הבושה והכלימה אשר לקחתי כפלים מיד ד' הנה האש והעצים והמאכלת ערוכים ושמורים וסדורים על גב המזבח וד' מאם בנו אין זה כי אם שאין אני כהן לאל עליון היודע להקריב זבחי אדם או אין בני כשה תמים להיות ראויה לעולה לפני ד' וזה אמר "ד' יראה" כי גדול צערי וכאבי נעכר "אשר יאמר היום" שיאמרו שרי היראים והפרתומי הצדיקים כי ישא דבר המלך מפניו להבזות להודיע שאני ובני חטאים מלהיות לכהן ולקרבן "בהר ד' יראה" שנבנה המזבח ונערך העצים והוכן האש ולא נעשה שם דבר כי אין כהן ואין קרבן וביקש אברהם במר נפשו לחנוק אותו ולהוציא את דמו אולי יתרצה ד' בו אם לא יחרף לבבו מליתן יד להחנק את בנו בידים ויצחק יהי' ראוי לקרבן אם יקבל עליו למות במיתה של חניקה שהיא חמורה ממיתה של שחיטה שהיא קלה אולי אז לא ימאס ד' בם עוד ויזכו להיות האב עם הבן בחייהם ובמותם לא נפרדו ונפשם יהי' צרור בצרור החיים להיות מהיושבים בראשונה במלכות והבן זה מאוד

ויגדל אברהם הלוך וגדול מאוד בשלהבת יה העולה מאליה ולא רצה לילך מן המקום שחרד פן יעשה לו ד' נסיון עוד כי ראתה עינו שפעמים רבות בא במיצר אשר קותה נפשו שבחר בו ד' ובכל פעם ופעם הרחיב לו להיות צדיק מצרה נחלץ ונלאה מנשוא כאלה הלנצח יכלם הלעולם יתבייש הלעד ישכב בבושה ובחרפה כי מאם ד' ולא יחפץ לבחר בו להיות מן היושבים בראשונה במלכות ואמר בצדקתו מתי יבוא לידי ואקיימנו כאשר ספרו חכז"ל מר' עקיבא שאמר כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו, וחשקה נפשו שלא יבוא עוד לידי נסיון אלא יבוא לידי מעשה שיזכה לחזות בנועם ד' כחכז"ל רבה על פסוק ויקרא מלאך ד' שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי נאם ד' וז"ל: מה צורך לשבועה זו אמר לו השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה ולא את יצחק בני עכ"ל והדבר נפלאת הכי קצר המצע מהשתרע לעמוד בנסיונות עוד הלא מי שעזר לו מז הראשונות יושיע לו מאחרונות וצדקת הצדיק יעמד חי לעד ואם כן למה פעם רוחו ויתר לבבו מפחד פן ינסה ד' אותו עוד חלילה שפה הקדוש יאמר דבר כזה אך פתשגן הדבר הוא שאבינו הזקן אשר לבבו היה נאמן לפני ד' חומד ומתאוה כל ימיו לעבוד ד' ולעשות נחת רוח ליוצרו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו והשתוקק מאוד שיתרצה דמו רק בהתקדש שם שמים במיתה קשה כרבי עקיבא וחביריו או בצער ויסורין גדולים ממיתה וכמה פעמים השליך נפשו מנגד כמו בככשן אש וברדיפת מלכים וכדומה ולא עלתה בידו שיפול בעצמיו חלכאים וכאשר בא אמרת ד' צרופה