מחנה חיים אורח חיים חלק ב סט

שהי' זמן שנדחה אעפ"כ כשר אם היה תחלתו וסופו בכשרות אבל מומר שיחזור בתשובה הוא בידו ממש ולא תלי' באחרים אין בזה חידש כלל יעיין בזבחים דף ל"ג מקבל בשמאל כל שבידו לא איקרי דחוי רק רישא בגוי דצריך ב"ד אשמעינן דהוה תחלתו בפסלות הגם שהיה בדעתו לגייר עכ"פ אין בידו ממש יעיין קידושין דף ס"ב מי יימר דמזדקק ליה תלתא ודו"ק, ועיין רמב"ן במלחמת פ' אלו עוברין

אך הא"ע יצא לדון בדבר חידוש הגם דמומר לא הוה בן ברית אעפ"כ כשר לשליחות דהא דאמרי' מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית מקורו במס' גיטין דף כ"ג והקשה הגאון מנ"ל לרבות עבד דהוה בן ברית ולמעט מומר דלמא נדרש מה אתם ישראל ומומר נקרא ישראל ולמעט עבד דלא הוה דומי' דאתם ישראל וצע"ג עוד הקשה מנ"ל לגמר' לידרוש להקל דלמא צריך להיות דומה דאתם שצריך השליח להיות ישראל וגם בן ברית ומומר וגם העבד אינו ראוי לשליחות וצע"ג

וטרם שאבוא לתרץ בעז"ה לא אוכל להעלים שמה שיצא הגאון לחדש מכח קושי' הנ"ל יען שיש רבוי ומיעט רבוי הכל ומיעט כל דהוא שבאמת אם שוה השליח בחד צד כשר לשליחות והן מומר כשר דהוה ישראל והן עבד כשר דהוה בן ברית יעיי"ש הוא פלא דהמעיין ברש"י גיטין יראה שאין כאן אלא היקש שליח למשלחו דהשליח צריך להיות דומה למשלחו וא"כ נשאר קושייתו דלמא צריך להיות השליח דומה בכולו להיות ישראל וגם בן ברית והוא פלא עליו

אמנם פתשגן דברי חכז"ל עמוקים בעז"ה דהמעיין בקדושין דף ס"א וב"מ דף ע"א ובגיטין דף כ"ג יראה בגמ' דנקט על לשונה תמיד אתם גם אתם למה לי כאלו כתוב בפסוק אתם גם אתם ובאמת בפסוק כתיב רק "גם אתם" והי' לגמרא לומר גם אתם למה לי והוא פלא בעיני

וביאר הדברים נ"ל דתיבת תרימו הוא אתם רימו וכתוב עוד גם אתם ונחשב כאלו כתיב בפסוק אתם גם אתם כמובן והטעם דכתבה התורה כך כאשר אמרה התורה תרימו היינו אתם רימו גילה תורה שבעלים מחויבים לתרום וכאשר אמרה גם הוא לרבות כח שליח שבעלים יכולים לעשות שליח ואמרה התורה איזה השליח אנו מוסיף אתם למי שיש עליו הדבור אתם שהוא בר תרומה שהוא ג"כ בכלל אתם לתרומה והי' בס"ד הגמרא מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל מה העבד יוכל להיות שליח לעבד דהוה אתם השליח דומה למשלח אבל להיות שליח להפריש תרומתו לא כי גם דאיתא בתרומה דנפשיה אבל עכ"פ לא יוכל להיות שליח לישראל כמו דגוי הגם דאיתא בתרומה דנפשיה ויוכל להיות שליח לגוי אחר להפריש תרומה אי יש שליחות מגוי לגוי יעיין ירושלמי ריש תרומות ותשובת משאת בנימין אשר רמז המג"א בסי' תמ"ח אבל עכ"פ לא יוכל להיות לישראל שליח ה"ה עבד יוכל להיות שליח לעבד אבל לא לישראל ומשני הגמ' אתם גם אתם הוא שיהי' השליח דומה למשלח להיות מהול וחייב במצות יעיין רש"י גיטין דף כ"ג שכתב מה אתם בני ברית וז"ל מהולים ובא בברית מצות עכ"ל אף שלוחכם בני ברית כתב רש"י וז"ל לאפוקי נכרי אבל עבד בן ברית דכתיב מחוטב עציך עכ"ל דתורה קפדה להיות שליח דומה למשלח להיות חייב בתרומה והנכרי הגם שתרומתו תרומה אבל אינו חייב בתרומה מי שנכלל באתם הראשון כן תרימו הוא נכלל בגם אתם להיות שליח והגם שהעבד אינו ישראל אבל עכ"פ הוא מחויב בתרומה ונאמר עליו כן תרימו רבתה התורה אותו להיות שליח בכלל גם אתם ואם הי' צריך להיות דומה ממש למשלח הי' די לומר כן גם תרימו מדכתוב אתם גם אתם משמע כל מי שנכלל באתם הראשון יכול להיות שליח וזה הוא העבד אבל מומר ממנ"פ אם מתחרט על כפירתו להיות עובד ד' אז הוא ישראל גמור וכל זמן שהוא מומר לא צוה אותו הקב"ה שיתרום כי הוא כופר בו ומפיר בריתו (ועיין רמב"ם פ"א מהל' מתנות עניים הל' ט' כל גר האמור במתנות עניים אינו אלא גר צדק שהרי הוא אומר במע"ש ובא הלוי והגר מה הלוי בן ברית אף הגר בן ברית עכ"ל והוא מת"כ יעיי"ש ועיין רמב"ם פי"ג מא"ב בג' דברים נכנסו ישראל לברית והוא מפ' ארבעה מחוסרי כפרה יעו"ש) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך איך יהי' נכלל בגם אתם אם אתם שבכן תרימו לא קאי עליו דהכי יצוה ד' למומר שיתרום והבן ועיין ברמב"ם פי' משניות פ"א דתרומות ודו"ק בלשונו הזהב שם

ובזה מיושב לי נקודה נפלאה דהרמב"ם פ"ד מהל' תרומות הל' א' כתב וז"ל עושה אדם שלוח להפריש לו תרומות ומעשרות שנא' כן תרימו גם אתם לרבות שלוחכם ואין עושים שליח עכו"ם שנאמר גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית עכ"ל וכתב בכ"מ וז"ל ואמרי' בספ"ב דגיטין דעבד הוה שליח דבן ברית הוא דכתיב מחוטב עציך עכ"ל ולכן ממעט הרמב"ם רק עכו"ם ולא עבד יען דעבד בן ברית והוא פלא בעיני הלא בהל' עדות פ"ט הל' ד' כתב וז"ל העבדים פסולים לעדות מן התורה שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו מכלל שאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית אף העד בן ברית ק"ו לעכו"ם אם עבדים שהן במקצת מצות פסולים העכו"ם לא כ"ש עכ"ל ובהל' ו' כתב וז"ל כל מי שנשתחרר והרי הוא מחוסר גט שחרור פסול עד שיגיע הגט לידו ונעשה מכלל בני ברית ואח"כ יעיד עכ"ל הרי העיד הרמב"ם דעבד לא הוה בן ברית ואיך פוסק דעבד יכול לתרום דהוה בן ברית והלא מבואר בגיטין דף כ"ג דעבד הוה בן ברית ואיך פוסלו מעדות מטעם דלא הוה בן ברית ומפרשו הרמב"ם בהל' עדות לא הרגישו בזה וצע"ג

ולפמ"ש נכון בעז"ה דכל איש ואיש מישראל נכנס לברית התורה בתרי"ג מצות הוא בן ברית גמור הן בל"ת והן בעשה שזמן גורם אבל העבד חיוב רק בכל מצות שהאשה מחויבת אבל מצות עשה שזמן גורם פטור העבד וגם אסור בבת ישראל וחסר לו שלימות להיות בן ברית גמור עד שיקבל שחרור אז יהי' ככל איש ישראל ולא כאשה ישראלית שאינה חייבת בכל המצות ויהי' בקהל ד' איש כאחיו במצות

ומעתה בעדות כתיב כאשר זמם לעשות לאחיו מכלל דאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית גמור חייב בכל המצות של התורה וממילא העבד פסול דאינו בן ברית גמור אבל בתרומה דכתוב אתם גם אתם והי' בס"ד דגמר' מה אתם ישראל היינו שיהי' בן ברית גמור חיוב בכל המצות ויהי' עליו קדושת איש ישראל אחיו במצות ומשני מה אתם בני ברית מי שהוא בכלל בני ברית דחייב עכ"פ במצות תרומה ונאמר עליו כן תרימו הוא בכלל בני ברית להיות שליח לישראל ועכ"פ מאי הקשה הא"ע דנרבה ישראל מומר לק"מ דהעבד הוא עכ"פ בשם בן ברית וישראל הוא בן ברית גמור ומומר לא הוה בן ברית כלל דכל זמן שכופר בקב"ה כל מצותיו לא תזכרנה לו כי זבח רשעים תועבה ובוצע ברך נאץ ד' הוא והבן זה מאוד ומצאתי בכ"מ בהל' ו' שכתב וז"ל כיון דאינו בן ברית גמור אין ראוי להעיד עכ"ל