מחנה חיים אורח חיים חלק ב סח

עד שכמעט אהי' מוכרח לחבר חלק שני בעזר הש"י מכ"ו שערים **(הנה ואודיע למעלתו נ"י שאלו הן אשר ציינתי (א) אם מהני קדושין וגרושין של המחלל שבת (ב) אם יורש אביו או יורש אשתו או בניו (ג) אם מותר לחלוץ או לייבם (ד) אם מותר להיות מוהל או סנדק (ה) אם הוא כהן אם יוכל להיות פדיון הבן על ידו ולכל סניפי כהונה (ו) אם הבן מותר לטמא לאביו מחלל שבת בפרהסיא (ז) אם כהן מותר לילך על קבר מחלל שבת בפרהסיא (ח) אם מחלל שבת הנ"ל קונה בקנין ישראל או בקנין גוי לענין חמצו ובכורו (ט) אם כתב ס"ת תפילין ומזוזות גיטין ושאר ספרים (י) אם מחויב הבן לכבד אביו ואמו המחללים שבת בפרהסי' או לפרנס אותם (יא) אם מותר להשכיר לו שדה או חנות (יב) אם מותר ללמוד עמו תורה או ללמוד ממנו תורה (יג) ואם הוא אופה אם פתו אסור (יד) אם מת אם יורשיו יוכלו לאמוד בעבורו קדיש אם יש שם שאר אבלים (טו) אם מותר לפדותו אם נשבה (טז) אם נחשב לישראל שיהי' נחשב לישראל שיצרך ישראל אחר לקדש שם שמים ברבים שלא לחלל בעשרה שם שמים (יז) אם יש איסור להלין אותו במותו ימים רבים (חי) אם מותר לקיים מצוה (אשר יש קפידא שתהי' נעשית על ידי ישראל) על ידו כגון עשיות ציצית ותיקון מצות (יט) אם מותר ללות ממנו או להלות לו בריבית (כ) אי יש מצוה להחיותו ברעב (כא) אם נמצא בדרך מת אי הוה מת מצוה לענין שכהן ונזיר יטמא לו או לבטל בעבור קבורתו מצוה (כב) אם אשתו מחויבת ביבום ואפי' אם מחויבת אם טוב לחלוץ לה מליבם אותה (כג) אם יש חיוב להשיב לו גזילה או אבידה או אם אינו רשאי ליתן הדמים תחת החפץ (כד) אם ישראל עובר על לא תחמוד אם חומד דבר שלו וכופהו למכור לו ביתו או כליו (כה) אם מותר לאמור בשמו דברי תורה או יש מצוה שלא להזכיר את שמו לקיים שם רשעים ירקב (כו) אם יש לו טענות חזקה ומצרנות של בתים וחנות וכדומה:)** ואני איש חלוש דל ההרכבה הלואי שאזכה לעשות כאשר עם לבבי ואקוה שד' לא יעזבנו ולא יעשנו שזכות רבים יהי' בעזרתי לכל זמן ועת לכל חפץ ודל"ב

ועתה אבוא על מכתבו ששאל שנתפלא בעיניו מדוע לא בארתי דין מחלל שבת בפרהסיא אם מותר להיות מוהל והביא האבן העוזר בזה כנגד הרמ"א פלא עליו הלא בשער י"ז אות ד' כתבתי וז"ל עיין במג"א סימן קפ"ט ובאחרוני' שם עכ"ל הלא יראה מעלתו נ"י שעסקתי ועיינתי אז בו אך מה שנוגע לפלפול לא העלתי בחלק הראשון

וטרם שאשיב על עיקר הדין שאסור למול ע"י מחלל שבת אמרתי מה שנתקשה כ"ת נ"י בלשון רמ"א סי' רס"ד שכתב מומר לכל התורה כולה או שהוא מומר לערלות דינו כעכו"ם וכן משמע בש"ס פ"ב דעכו"ם (דף כ"ז) והקשה מעלתו דשם משמע להיפך דאמרו א"ב אשה ולא אמרו מומר עכ"ל ישמע מה שנ"ל דזה קאי רק על הסוף הדברים דמומר לערלות אסור למול דגמר' רוצה לומר א"ב ערל שמתו אחיו מחמת מילה ומשני זה הוא כנמול ולמה לא אמרו מומר לערלות אלא בודאי דמומר לערלות הוא כמומר לכל התורה שניהם דינם כעכו"ם ולכן לא אמרו א"ב מומר לכל התורה או מומר לערלות רק רצו לאמור ערל שמתו אחיו מחמת מילה ואבוא בעז"ה על גוף השאלה אי מומר לע"ז או מומר לחלל שבת בפרהסי' ראוי' להיות מוהל וזה החלי בעזה"י: אם מחלל שבת בפרהסי' מותר להיות מוהל או לא

הנה באבן העוזר סי' קפ"ט האריך להשיג על המג"א שפסק דמומר לא הוה בן ברית והקשה א"כ בקדושין דפריך בגמר' לר"ש דסובר דגוי אינו בתרומה דנפשיה א"כ אתה גם אתם למה לי והקשה הנ"ל דלמא למעט מומר דאיתא בתרומה דנפשי' וחידשה התורה דצריך להיות בן ברית וצע"ג

ולענ"ד יפלא דמומר שכופר בעיקר ועובד ע"ז הוי כגוי גמור דהא פרק עול מצוה רק הוא מושבע ועומד להיות ישראל ומחויב בכל המצות לעשות אותם דמי פטרו קדושת הגוף שבו להיכן הלך הוא מחויב לאכול מצה ולהניח תפילין וליטול לולב ולישב בסוכה כי הוא זרע אברהם אבינו ואם חזר בלבו וירא את דבר אלקים וכופר בע"ז אשר הודה מיד באותו הרהר נעשה ישראל גמור ולא צריך שום תיקון לא טבילה ולא קבלת עול מלכות שמים ולכן אם חזר בלבו ותרם תרומה בודאי הוא תרומה גמורה אבל אם בשעה שהפריש תרומה עודנו מודה בע"ז הוא גוי גמור ותרומתו אונה תרומה דמי שאינה מודה בהקב"ה אינו בר כח לעשות תרומה לר"ש דסובר דנכרי אינו בר תרומה (ויש לי בזה הערה נפלאה דתלי' אי אמונת מציאות אלקות הוא שורש כל התורה או הוא מצוה מתרי"ג מצות יעוין בסה"מ לרמב"ם מצוה א' ול"ת א' וברמב"ן ובמג"א שם ויעיין בספר סדר המשנה פ"א מיסה"ת הל' ו' דברים יקרים בזה ועיין רמב"ם פ"ק מהל' עכו"ם הל' ה' ודו"ק) וא"כ לר"ש קרא דאתם למה לי אם חזר בלבו מע"ז הוא ישראל גמור ואם לא חזר בלבו מומר לכל התורה הוא כגוי ותרומתו אינו תרומה אבל לרבנן דנכרי בר תרומה אעפ"י שהוא גוי א"כ בס"ד צריך קרא למעטו מה אתם ישראל וה"ה עבד הגם שתרומתו תרומה בר ישראל אינו ומשני דתורה קפדה בבן ברית

וראיה מצאתי מלשון התוס' יבמות דף ט"א בד"ה בו המרת דת פוסלת שכתבו על שדרשו שם כל בן נכר לא יאכל בו המרת דת פוסלת בפסח ואין המרת דת פוסלת במעשר ומפסוק כל ערל לא יאכל בו דרשינן אבל אוכל במצה ומרור וכתבו הם וז"ל ומבו דבן נכר לא דרשינן בו אינו אוכל במצה ומרור דלאשמעינן דלא אסור במצה ומרור לא איצטריך דאטו מצה ומרור קדושה אית ביה ואי בעי למימר אבל חייב במצה ומרור פשיטא הוא דחייב לעשות תשובה ולקיים כל המצות עכ"ל משמע דוקא אם עושה תשובה אז חייב במצות אבל טרם שעושה מצוה וחוזר מממרותו אין עליו חיוב מצות כלל דהוא כגוי גמור רק שמונח עליו החיוב לעשות תשובה כדי שיוכל לקיים כל המצות והבן (ועיין תוס' פסחים דף כ"ח ד"ה כל ערל וברש"י שם שפי' שהתנכרו מעשיו ולא לכל התורה כולה והוא פלא)

ועוד ראיה מתוס' זבחים דף י"ב ע"ב ד"ה הכא קרבן אידחי שכתבו בשם ר"ת וז"ל אבל הכא אפילו קרבן נמי אידחי דכיון שהוא שוטה או מומר פטור הוא לכ"ע עכ"ל משמע מומר דומי' דשוטה דפטור הוא ויעיין באריכות במ"ל בפ"ג דשגגות ודו"ק (ופשיטא דאסור להושיט לו איסור או לגרום לו עבירה דעובר על לפני עור לא תתן מכשול דאפילו ראוי' לכופו אותו ולדבקו בד')

ומה שהביא הא"ע ראיה דמומר בר שליחות דאל"כ למה לא קחשיב במתני' בגיטין דף כ"ג תחילתו וסופו בכשרות במומר או בגר שחזר להמרותו יעיי"ש הוא פלא בעיני דמתני' קחשיב מה שאין בידו כגון סומא או שוטה