מחנה חיים אורח חיים חלק ב סז

דבשדה שכירי יום לא שכיח ולכן מותר משמע מחצה על מחצה אסור ולכן אסור בבית דרואה יאמר שכירי יום נינהו ודוק

היוצא מזה דלשיטת התו' אסור בנידן שאלתינו דהוי מחצה על מחצה והרואה ואמר שכירי יום נינהו ודוק

וחפשתי לדעת היכן נוטה דעת רבינו הרמב"ם ומצאתי שכ' בפ"ו מה' שבת ה' ט"ו וז"ל דבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו ואין דרך רוב אנשי אותו המקום להשכירו או ליתנו באריסות אסור להשכירו לעכו"ם מפני שהעכו"ם עושה באותו מקום מלאכה בשבת והוא נקרא על שם ישראל בעליו עכ"ל הזהב הרי שפתיו ברור מללו אם אין דרך רוב אנשי אותו המקום להשכירו או ליתנו באריסות אסור להשכירו הגם שיש מחצה שנותנים בשכירות או באריסות אסור לישראל להשכירו יען שאין רוב אנשי אותו מקום משכירים או נותנים באריסות ודוק ומה שאמרו בגמ' אריסותי' במרחץ לא עבדי אינשי סובר הרמב"ם ותו' הפי' יען דאין דרך ליתן ממרחץ חלק מגוף המרחץ רק משלם לו במעות כמבואר בתו' בד"ה אריסא אריסותי' וז"ל ולה"ק הכא דמרחץ אסור אריסותי' דמרחץ לא עבדי אינשי דכיון שנוטל מעות בשכרו ולא שייך ליטול זה בגוף המרחץ אסור עכ"ל רמזו פי' חדש בגמ' דאסור אפי' אם מחצה אנשי מדינה נותנים בקבלנות דמרחץ ודוק

והבט נא וראה כמה החכים השו"ע בסי' רמ"ג סעיף ב' שכ' וז"ל וכן אם המנהג רוב אנשי אותו המקום להשכירם או ליתנם באריסות מותר להשכירם לעכו"ם או ליתנם באריסות עכ"ל מבואר באר היטב דדוקא אם רוב אנשי אותו מקום נותנים באריסות מותר אבל במחצה על מחצה אסור ודוק

גם לדעתי שרא"ש גופא סובר דבמחצה על מחצה אסור שכ' שם בסוף הסוגי' וז"ל ולפ"ז נתברר ונתפרסם הדבר בכל גבולינו שמי שיש לו מרחץ או תנור אין שוכר לו פועלים לעשות לו מלאכה בהם ולוקח לו הריוח של רחיצה ואפי' אלא שוכרן לא' לשנה ולחדשים הלכך מותר בהבלעה ואין מלאכת הנכרי נקרא על שם הישראל עכ"ל וק' למה לו כל האריכות שכ' שמי שיש לו מרחץ וכו' הלא הי' די לו לכתוב ועכשיו שנתפרסם שרגילות להשכיר מרחץ לא' על שנה או חדשים משמע דוקא אם רובם ככולם משכירים ולא תמצא מועט ממש אשר לוקחים פועלי יום אז מותר להשכיר בישראל אבל אם יהי' המיעוט חזק אשר לוקחים פועלי יום אז אסור להשכיר דחיישי' על מראית עין שיחשדוהו לישראל שלקח פועלי יום ודוק ומה שכ' לעיל רוב בנין בתי' ע"י שכירי יום ליתר שאת להשיב על ר"ת וק"ל

סוף דבר הכל נשמע דבנדון שאלתינו שאסור לו לישראל להשכירו כיון שאין רוב אנשי מקום להשכירו ודוק

ואוסיף הערה חדשה להחמיר במרחץ דכבר העירותי בחידושי פי' בתוספתא דכ' וז"ל רשב"ג אומר בכל מקום לא ישכיר ישראל מרחץ לעכו"ם מפני שנקראת על שם ישראל ורוחצים בו בשבת עכ"ל ולא גרסו ונכרי זה עושה במלאכות בשבת ויו"ט והוא פלא

ואמרתי פי' חדש ישראל קדושים הם וידונו לכף זכות כי כל ישראל בחזקת כשרות ולא יאמרו ששוכר שכירי יום אלא הוא עושה בקבלנות או בשכירות דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' רק במרחץ שנקרא על שם ישראל והגוים אשר לא מבני ישראל המה יחללו את השם ויאמרו שישראלים לא ישמרו השבת שהוא קודש להם שהרי היום הרחצנו בו במים אשר הוחם היום כי אנשים אשר לא מזרע ישראל המה לא ידונו לכף זכות והשכירות פועל חילול השם בגוים

וזה שרמז התוספתא שנקרא על שם ישראל ורוחצים בו בשבת עכ"ל ולכאורה הכי הרחיצה הוא האיסור הלא טוב מזה לומר ונכרי זה עושה בו מלאכה בשבת וצע"ג אך הוא הדבר אשר דברתי לאמור לא שהישראל הרואה את המלאכה יחשוד לרעהו שמחלל שבת ע"י שלוחי' אלא די בזיון וחילול השם ע"י הגוים הרוחצים בו כי בר ישראל לא ירחץ בחמין שהוחמו בשבת רק הגוים אשר רחצו בו יחללו את השם ח"ו ודוק

ויגעתי ומצאתי תל"י דבר נפלא בפי' המשניות סוף פ"ק דע"ז שכ' וז"ל ואמרו על שמו כלומר על הישראל בעל המרחץ והנכרי הדר בי' יחמם אותו שבת ויכנסו בו הנכרים ואומרים רחצנו במרחץ פלוני היום ובזה יש חילול השם למי שישמע זה ואינו יודע שנשכר אצלו לזמן קצוב בדמים ידועים עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו שהטעם מפני חילול השם שיאמרו בגוים שהם רחצו במרחץ אשר הוא של ישראל ורמב"ם המציא פי' הנ"ל יען דרבינו הקדוש נקט במשנה לא ישכיר לו את המרחץ מפני שנקראת על שמו ולא הזכיר כלל והנכרי יעשה בו מלאכה בשבת אלא רמז בזה שדי בזה שנקראת על שמו ויש חילול השם כנלענ"ד ושישו בני מעי שזכיתי לכוון לרבינו הרמב"ם והגם שמגמ' לא משמע כן הוא לסניף שמחצה על מחצה אסור במרחץ בעבור חילול השם ודוק ומצאתי אח"כ שהברטנורה רמז על פי' משניות הנ"ל והרכיב פי' רש"י עם פי' המשניות עיי"ש

ואגב גררא אזכור הערה חדשה כי היא נפלאת בעיני בתו' ע"ז דף כ"א ע"ב בד"ה אריסא שכ' בשם הר"ם וז"ל והר"ם הי' נותן טעם דלהכי מותר באריסות שדה דכיון שאינו נוטל מעות בשכרו אלא נוטל בגוף הקרקע דמי לשותף אבל בקבלנות דבית שנוטל מעות בשכרו לא הוי כשותף ואסור עכ"ל וכ' עוד וז"ל ולפ"ז יש להתיר להשכיר רחיים לנכרי היכי שנוטל קמח לפי חלקו ואינו נוטל מעות דהוי כמו שותף עכ"ל והי' לפלא בעיני למה לא יהי' האריס שותף הא אומן קונה בשבת כלי וה"ה בבנין בית קונה הבית בשבח הבנין כאשר ביאר זה הגאון מליסא בנתיבות המשפט סי' ש"ו עיי"ש וא"כ בקבלת בית קונה הבונה את כולו בשבח אומנתו והוי שותף ועוד יותר משותף והגם שיבוא שבת טרם שנגמר הבית בכ"ז כיון שבונה בו וגם עתיד לגמור הבנין א"כ קונה הכל בשבח וצע"ג

ונ"ל דכוונת התו' דאנו חוקרים על מראית עין ובשדה נדמה לעולם דהוי כמשותף אבל בקבלנות הבית לא הוי בעיני המון עם כמשותף והגם אי אפי' בדין הוי כשותף ממש הלא קבלנות ג"כ מותר עפ"י דין ואעפי"כ אסרו חכמים לפי שהמון עם יחשבו שהוא כשכירי יום כאשר בארתי במקו"א דהר"ם והרה"מ בחדא שיטה הם ופלא שלא העירו האחרונים בחקירה הנ"ל: הק' חיים סופר סימן כ שפעת ברכות ורב טוב לאיש מכירי ויודעי המה"ג הרב ר' עקיבא נ"י אב"ד דק"ק טעטה יע"א

מכתבו קבלתי אשר הודיע ששמח בספרי שערי חיים אודה ד' בכל לבבי שמכל צד הן מהגדולים והן מהקטנים נותנים הכרה לי על ספרי ואני אהלל ד' שזכיתי בזכות אבותי ומורי להיות מזכה רבים והגם שהסתרתי את מעשי בכל זאת רבים יבינו משפט כי גליתי טפח וכסיתי טפחים