מחנה חיים אורח חיים חלק ב סו

דבנפשי' טרח אבל מד' המ"מ שם ותו' משמע דקבלן לא מתחזי להו לאינשי כשכירי יום רק שיבואו לחשוד שכיר יום הוא כמ"ש המג"א רמ"ד אות ה' ונ"מ היכא דנתפרסם ומנהג המקום לשכור רק בקבלנות לשנה וכמ"ש הטור דלר"ן אסור ולמ"מ ותו' שרי לקצור שדהו משא"כ תנור ורחיים דקבלנות מדינא אסור שמרויח ישראל ועמ"א ב' עסי' רמ"ג מ"א ג' ואי"ה שם יבואר עכ"ל ועיי' עוד בהנ"ל סי' רמ"ד סק"ב ובאשל אברהם סי' רמ"ד סק"ו כ' וז"ל לבני ביתו עמ"א כפי דעתי האדון ז"ל דבר גדול דיבר דר"ן ותו' ומ"מ בחדא שיטה קיימא ומ"ש הר"ן דמחזי כשכיר יום היינו דיחשדוהו שאומר שקר ושכירי יום נינהו ועט"ז ב' וז"ל המחבר א"י שקצץ ופסק כלומר א"י אמת ואה"נ דבמקום שדרך קבלנות או נתפרסם ששכר בקבלנות שרי ועס"י רמ"ג בטו"ז עכ"ל שישו בני מעי כי זה זמן זמנים טובא אשר זכיתי לזה ולדעתי גם הרה"מ סובר כהר"ן רק דבטל דעתי נגד דעת הפרמ"ג דגם הר"ן סובר כתוס' וא"כ יהי' מותר אפי' בקבלנות דרבים ליכא חשדא וגם חילל השם ליכא בזמן הזה וגם חילל לגזור מפני אורחים שיבואו ממלכות אחרת אשר שם לא הותר לישראל לעשות מלאכה ביום חגם של נכרי ויראה שישראל נותן רשות לבנות ביום ש"ק דמאין יהי' גר ממדינה אחרת יודע שהוא בית ישראל וק"ל ועיין בנב"י ח"ר א"ח סי' י"ב ודוק: הק' חיים סופר סימן יט

שאלה ישראל אשר נסע לעיר גדולה אשר מקדם לא הי' רשות לישראל לדור שם מחק שרי מדינה וכעת אשר הרחיב ד' שמלך והשרים שמו לישראל לגוי בארץ להיות ככל עם ולשון נעשה שם עדה חדשה מבני ישראל ובנה א' מבני ישראל מרחץ גדול ועמד על המנין כמה בתי מרחצאות יש בעיר ומצא שם ששה שלשה מנהיגים בעצמם המרחץ כי יש להם שכירי יום או שכירי חצי שנה ושלשה השכירו מרחצם לאיש אחר ונודע לו שמי שמנהיג בעצמו נתעשר מאוד ונהג הוא בעצמו חצי שנה וביום ש"ק הי' סגור ועכשיו רואה שעי"כ הוא מפסיד מאילו הי' משכירו ויחפוץ להשכיר לגוי ושאל אם מותר להשכירו בסך ידוע לשנה או לא

תשובה הדבר צריך התבוננות מאוד ואשר יתן ד' בפי אשמור לדבר כי ראיתי שתלוי באשלי רברבי כאשר אבאר בעזה"י

לכאורה משמע מדברי הרא"ש שמותר להשכירו שמביא דברי ר"ת שמתיר קבלנות בתים ור"י משיב עליו וכ' וז"ל ומהך דשמעתין דאמר בשדה אריסותי' קעביד אין ראיה לקבלנות בתים לפי שאין רגילות בשדה אלא הרואה יאמר שכירי יום נינהו עכ"ל ויש לדקדק בלשונו דהי' לו לומר בשדה רגילות אריסות אבל בבתים אין רגילות בקבלנות אלא בשכירי יום וצע"ג

אמנם הרא"ש סובר דדוקא אם רוב בנין בתים הוא ע"י שכירי יום אז יש חשש מראית עין דיאמרו שכירי יום ולא ידונו לכף זכות שהוא קבלנות לאוקמי האיש בחזקת כשרות שלא יעשה גם שליח לעשות מלאכה בשבת כי ילכו בתר רוב הלא רוב בוני בתים בונים ע"י שכירי יום ולא ידונו אותו לכף זכות שהוא מן המועט שבונים בקבלנות אבל אם יהי' המנהג שמחצית בוני בתים בונים בקבלנות אז בוודאי הרואים ידונו לכף זכות יען שהוא במאזנים לעלות (ועיי' בפי' המשניות על המשנה הוי דן את כל אדם לכף זכות דוק ותמצא) יש בונים בשכירי יום ויש בקבלנות ומסתמא ישראל בונה בקבלנות ולכן החכים הרא"ש שרוב בוני בתים הם ע"י שכירי יום הלכך יחשדו אותו שהוא שכר שכירי יום ודוק

אך א"כ הי' די לרא"ש לומר בשדה רגילות אריסות וחכירות הגם שרגיל ג"כ בשכירי יום היינו מחצה באריסות וחכירות ומחצה בשכירי יום ג"כ מותר ולמה כ' שאין רגילות אלא אריסות וחכירות משמע שרק מעט מזעיר שוכרים שכירי יום אבל הרוב הם ע"י אריסות וחכירות וא"כ הדיוקים סותרים זה את זה וצע"ג

שוב התבוננתי דהכל נכון דבגמ' אמרו שדה מותר בשכירות דיאמרו אריס אריסותי' עביד והקשה הגמ' מרחץ נמי אריסותי' עביד ומשני אריסות למרחץ לא עבדי אינשי משמע דאין רגילות לעשות מרחץ באריסות לכן שכירות אסור בו אבל אם הי' רגילות לעשות גם למרחץ אריסות הי' מותר גם בשכירות וא"כ בבית אם אין רוב בוני בתים ע"י שכירי יום הי' מותר בקבלנות ור"ת הביא ראי' דעפ"י דין מותר קבלנות בית כמו אריסות שדה ור"י השיב שאסור משום מראית עין (רק אח"כ הביא הר"י דמירושלמי משמע דקבולת אסור מדין דהלכה כרשב"א כך הוא הסידור של תו') ומה דלא חששו בשדה משום מראית עין יען דאין רגילות אלא באריסות אבל בבית דרוב בוני בתים ע"י שכירי יום ואסור בשכירות כמו מרחץ אבל במחצה אין לר"י ראי' ולא לאיסור ולא להיתר ולא רצה לאסור מחמת ספק מראית עין ודו"ק

וא"כ בנידן שאלתינו דהוא מחצה על מחצה שלשה בשכירות ויוכל גם הישראל להשכיר מרחצו לגוי וק"ל

ועיינתי בלשון התו' שכ' בע"ז ד"ה אריסותא ור"י השיב וכ' וז"ל וגם לא דמי מהך דשכירות שדה דשמעתין דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות למחצה לשליש ורביע אבל בבנין בתים רגילות לשכור מידי יום יום והרואה אינו אומר קבלנותי' עביד אלא שכירי יום נינהו עכ"ל ויש לדקדק שהי' להם לכתוב דרגילות בשדה לקבל באריסות ורגילות בבית לשכור שכירי יום והרואה אמר שכירי יום נינהו למה כ' דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות וצע"ג

אבל הטיבו אשר דברו דסברו מחצה על מחצה אסור אם המנהג חציו באריסות וחציו בשכירות לכן רמזו דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות דרוב גדול רגילים בשדה ובאריסות ומיעוט בשכירות ואזלי' בתר רוב דמותר דהרואה יתלה ברוב אבל בבית רגילות גם בשכירי יום הגם שרגילות ג"כ בקבלנות והוי מחצה בקבלנות ומחצה בשכירי יום ויש מראית עין דיאמרו שכירי יום נינהו דאמירה לעכו"ם הוי רק איסור דרבנן ולא אמרי' דיש לכל אדם חזקת כשרות אם נוגע להרוחת ממון ועיין הרה"מ פ"ד מלוה ומלוה ה"י

ומיושב בזה מה שדקדקתי בחידושי למה לא כ' התו' לדבר והיפוכו וכך הי' להם לכתוב שדה רגילות באריסות אבל בית אין רגילות בקבלנות ולפמ"ש נכון דגם בבית רגילות קבלנות אבל גם רגילות שכירי יום ואסור אבל בשדה לעולם רגילות באריסות והוי רוב להיתר ולק"מ קו' הטו"ז בסי' רמ"ד דהלא בעינים נראה דרגילות בבית גם בקבלנות עיי"ש

וראה זה מצאתי בתו' ישינים בשבת דף י"ח ע"א שכ' וז"ל ומיהו בשדה מותר כרשב"ג דשדה רגילות לעשות באריסות ולא בשכירי יום עכ"ל הרי שדייקו בלשונם הזך