מחנה חיים אורח חיים חלק ב סה

בשכירות ואם יבחנו ויחקרו הדבר ידעו כי אין לו פירות כאשר חשבו מתחלת ששנה זו יאכל ישראל הפירות והגוי עובד לו כי שכורה היא בידו שנה בעד שנה וע"ז הקשה הרה"מ הלא נתיר על סמך שיאמרו קבולת ולמה אמרו שמתירים על סמך שכירות או אריסות והשיב אם היינו דנין שרואים תולין בקבולת שידמו בעיניהם קבולת להיתר אז אפילו בית היינו מתירים אבל יען כי הבינו חז"ל כי קבולת לא ודמה להיתר בעיני המון בית ישראל ולא יתלו הרואים כי זה הוא לאיסור בעיניהם ע"כ גם חז"ל לא יוכלו להתיר קבולת שחששו מפני חשש רואים ולא התירו רק שדה שבו יש אריסות וכ"ש שכירות בעד סכום ידועה כנלענ"ד

ויוצא לנו מזה דבר חדש מאוד דר"ן והרה"מ שוין יחדיו דגם אם יודע לעולם שהבית או השדה בקבלנות לא מהני דבעיני העולם אין קבלנות היתר וחכמים אסרו כן מה שנדמה בעיני עולם לחילול שבת ודלא כטו"ז בסי' רמ"ג דהבין דר"ן ורה"מ ותוס' קיימי בחדא שיטה דלתוס' הוא דדרך הי' באריסות ולא בקבלנות ויחשדו לשכירי יום וא"כ אם נשתנה דרכי עולם שרוב בני אדם בונין בקבלנות יהי' מותר ועיי' בט"ז סי' רמ"ד שנתקשה בדברי תו' כי הלא דרך בתים לבנות בקבלנות ולפי דברי הר"ן והרה"מ לא פועל מנהג על קבלנות כי ענין קבלנות לא נדמה בעיני עולם ולכן לא התירו חכמים בקבלנות ודוק

סוף דבר שא"כ דענין קיבולת נדמה לאיסור ולא התירו חז"ל אפי' אם נודע בקבלנות א"כ גם בדבר שהוא של רבים אסור דנהפוך הוא שיעמדו העולם להקל אפילו בשכירי יום וכדמות ראי' מגיטין דף נ"ו ע"א סבר רבנן לאיקרבי' משום שלום מלכות א"ל ר' זכרי' ב"א יאמרו בעלי מומין קרבין לגבי מזבח סבור למיקטל לי' דלא לימא וליזל א"ל ר' זכרי' יאמרו מטיל מומין בקדשים יהרג עיי"ש וק' איך שייך לומר שיחשדו רבים שמקריבים בעלי מומין או שיהרגו איש בעבור עשיית מום אלא בוודאי כל דבר שאם המון עם יחקרו ויודע להם האמת ילמדו מזה דינים ולא שיחשדו רבים שעשו שלא כדין אלא ילמדו להקל במה שהאמינו שאסור עפ"י דין הוא חמור בשל רבים יותר מבשל יחיד דכאן ילמדו מרבים דמותר בקבלנות אפי' בשל יחידים ובאמת אסרו חז"ל קבלנות יען דהבינו דבעיני העולם קבלנות ושכיר יום חדא הוא ויצא חלילה מכשול ואסור לבנות בקבלנות אפילו בשל רבים ודוק

ואוסף נופך מה שכתבתי בחי' פי' התו' במה שהשיג הר"י על ר"ת דיש לחוש בקבלנות בתים יען שדרך שבעה"ב שוכר פועלי יום אשר מעמיד לאומן הבונה ביתו בקבלנות כאשר אבאר בעזה"י

תוס' בע"ז דף כ"א ד"ה אריסא וז"ל וגם לא דמי להך דשכירות שדה דשמעתין דלעולם הוא רגילות לקבל שדה למחצה ולשליש ולרביע אבל בבנין בית רגילות לשכור מידי יום יום והרואה אינו אומר קבלנותי' עביד אלא שכירי יום נינהו עכ"ל והט"ז סי' רמ"ד סק"ב התפלא איך יכחיש התו' הא עינינו רואות דרגילות לבנות בית בקבלנות ולא ע"י שכירי יום עיי"ש והוא פלא

ונלע"ד לבאר בעזה"י פי' תו' דיש לי לדקדק בלשון התו' דהי' להם לכתוב דבר והיפוכו וכך הי"ל לכתוב לעולם אין הרגילות לעבוד השדה בשכירי יום אבל בבנין בית רגילות לשכור שכירי יום או שיכתבו שדה רגילות באריסות אבל בית אין רגילות בקבלנות אלא בשכירי יום ותו' כ' דשדה רגילות באריסות ובית בשכירי יום וצ"ע ועוד יש לדקדק דתו' כ' דלעולם רגילות לקבל שדה באריסות למחצה לשליש ולרביע עכ"ל אטו עד השתא לא ידענו מאי זה אריסות והי' די אם כ' שרגילות השדה באריסות ואנו ידענו דאריסות הוא למחצה או לשליש וצ"ע עוד יש לדקדק בלשונם שכ' וז"ל והרואה אינו אומר קבלנותי' עביד אלא שכירי יום נינהו עכ"ל והוא פלא דהי' להם לכתוב והרואה אינו אומר קבלן הוא אלא שכירי יום נינהו איך שייך לומר שהרואה אינו אומר קבלנותי' עביד אם הם חושדים שאין כאן קבלנות אלא שכירי יום וצע"ג

אמנם נ"ל ברור דבשדה מי שאינו עובד בעצמו שדותיו והוא נותן באריסות שיהי' על האריס כל הוצאות ואם יצרך לשכירי יום הוא דבר שמוטל עליו ומעולם לא שמענו שבעל השדה ישכור שכירי יום לאריס רק אם השדה טוב מקבל האריס רביעית ואם היא בינונית מקבל שלישית ובגרוע מקבל המחצה של פירות השדה אבל שיתן הבעל השדה לאריס עוד שכירי יום זה לא נשמע אבל בבית יש ב' אופני קבלנות (א) שיאמר להאומן הרי המקום והרי אבנים ולבנים חומר ועצים וכל הצורך לבנין ואתה תקבל אלף זוז בעבור הבנין וכל הוצאות הבנין עליך אז אין על ישראל עוד לשכור לו שכירי יום לעבוד ולמשא (ב) שיאמר להאומן הרי לפניך כל הצורך להבנין וגם אשכור לך שכירי יום לעבוד ולמשא להיות לעזר לכל הצורך רק בעבור שאתה האומן היודע לבנות בית בחכמתך ויש לך עוזרים אשר מהם אנשים היודעים לבנות תקבל בעד זה שמונה מאות זהובים אבל הוצאות העוזרים לעבודתכם אשכור שכירי יום כאשר תצוה וזה שרמזו התו' דבשדה לעולם רגילות באריסות בשדה גרוע למחצה ובבינונית לשליש ולשדה טוב לרביע פירות אבל מעולם לא יתן הבעל השדה שכירי יום לעזור לאריס אבל בבנין בתים רגילות לשכור שכירי יום להיות לעזר להאומן וא"כ הגם שהוא נתן בקבלנות גמור שהכל יהי' על האומן שהוא מחוייב לשכור מממונו שכירי יום הנצרך לו חיישי' שהרואה יאמר שהאומן פטור משכירי יום ומה ששוכר פועלים אין זה שעושה בו קבלנותי' אלא שכירי יום נינהו אשר הישראל יוצרך לשלם להם ודומה כאילו ישראל צוה להם לעבוד בשבת וא"כ לק"מ קו' הטו"ז דגם עכשיו עינינו רואות דדרך שבעה"ב מעמיד להבונה שכירי יום והגם שעכשיו יהי' העולם רואה שהאומן שוכר פועלים לא יאמרו שעושה בזה קבלנותי' אלא הוא שליח ישראל לשכור פועלים ודוק

ולדעתי הי' הנכון לעשות עם הבונה שהם ימכרו לו הקרקע אשר יעמוד עליו הבית המרחץ בעד דמים יקרים מאוד ולתכלית לבנות עליו בית המרחץ ומחייבים עצמם שאם יבנה עליו מרחץ כזה אשר יציירו בחדרים ועליות אז יצרכו הם לקנות ממנו הקרקע עם הבנין בעד סך כך וכך והמעות יותן לו מיד בהלואה ולשיוגמר הבנין או הוא ישלם להם סכום בעד הקרקע וגם שאר מעות הלואה או הם יוסיפו לו התשלומין בעד קנין הקרקע עם הבנין ואז ליכא מראית עין כלל כנלענ"ד

שוב האיר ד' עיני שמצאתי במשבצות זהב אות א' שכ' וז"ל רק עט"ז השוה ד' הר"ן ומ"מ פ' א' מה"ש הי"ד ותוס' בע"א כ"א ב' בד"ה אריסא ולי העני צ"ע כי המעיין בר"ן ספ"ק דע"ז משמע קבלנות כל השנה לקצור שדהו אע"ג דאין ישראל נהנה ממלאכת שבת מ"מ להמון עם מתחזי כשכיר יום ואעפ"כ שידעו שקבלן הוא לדידהו אין חילוק כל שאין עכו"ם נוטל בריוח ויבוא אז להתיר אף שכיר יום ממש ומש"ה ההוא דמ"ק י"ב מקבלי קבולת חוץ לתחום שרי דאין המון עם רואים ות"ח ידע דקבלן שרי