מחנה חיים אורח חיים חלק ב סד

כ' הרמב"ם שהרואה יודע ששכורין הן וצע"ג (ח) יש לדקדק עוד דמשמע מדבריו דרואה יודע שהן שכורין טרם שמזכיר שרואה יודע שבאריסות נתן להן משמע דרואה תולה יותר בשכירות מבאריסות וצע"ג

ונלע"ד לבאר בעזה"י דברי הרמב"ם ורה"מ ואקדים לבאר דברי הר"ן בסוגי' שכ' וז"ל וכ"ש שמותר להשכיר שדהו לעכו"ם כגון שהעכו"ם שוכרו בסך ידוע דבכי האי גוונא עכו"ם כי קעביד בדנפשי' קעביד וישראל לא מתהני כלל ותלמודא דנקט טעמא דאריסותא נקט לרבותא דאפי' בכה"ג שרי ועוד שאילו הי' האריסות אסור אף השכירות הי' אסור דארעא לאריסות קיימא ובאריסות יתלו ולא בשכירות אבל השתא דאריסות שרי כ"ש דשכירות כי האי גוונא שרי עכ"ל ולכאורה תיבות בכי האי גוונא צריכים ביאור הלא די לומר אבל השתא דאריסות שרי כ"ש שכירות מאי זהו שכ' כ"ש שכירות כי האי גוונא משמע דיש שכירות שהוא אסור אעפ"י דאריסות שרי וצ"ע

אמנם דבר גדול רמז הר"ן דיש שני אופנים שכירות בשדה ואופן א' הוא מותר ואופן ב' הוא אסור כאשר אבאר בעזה"י

אופן ראשון כגון שמשכיר לו שדהו בעד אלף זהובים או בעד מאה כור חיטים בכל שנה אז אין לישראל שום תביעה על פירות הבאים משדהו דהגוי יכול ליתן לו החיטין מעלמא ולא צריך ליתן לו החיטין הנצמחים מאותו שדה דיכול לסלקו מחיטין אשר יש לו משאר שדותיו או אשר יקנה בשוק שכירות כזה מותר בק"ו מן אריסות

אופן השני אם ישראל משכיר שדהו לגוי על שנים ומתנה עמו שיהי' שכר השכירות ששנה אחת ואכל הישראל כל הפירות שכירות כזה אסור דשנה אשר ואכל הישראל הפירות הגם שגוי אדעתי' דנפשי' עביד ואין לגוי חלק בפירות השנה הזאת נמצא כל שבח השדה אשר נעשית ע"י מלאכת שבת הוא לישראל והגם שאכל הגוי בשנה אחרת או יאכל בשנה הבא נחשב כאילו משלם לו סכום הנ"ל כדי שיעבוד לישראל שנה אחת בקבלנות זה אסור והגם דהוא בא בדרך שכירות עכ"פ לא שייך לומר דגוי עובד שנה זאת בעבור חלק פירותיו שיהי' חלק ישראל כאילו נהנה ממילא ואף גם זאת שיש ביד ישראל למחות שלא ועבוד בשבת ויפסיד פירותיו אז בוודאי אסור לכן דייק הר"ן וז"ל כגון שהעכו"ם שוכרו בסך ידוע עכ"ל הן מעות הן פירות עכ"פ אין לו תביעה על פירות השדה כי הם הכל לנכרי וכן סיים וז"ל שכירות כי האי גוונא שרי עכ"ל בק"ו מאריסות אבל שכירות באופן אחר שיקח הגוי שנה אחת והשנה השנית יהי' הפירות של ישראל בשכר השכירות אז אסור לישראל להניח לנכרי לעבוד בשבת ודו"ק ועיין בתו' ד"ה לא יאמר ישראל טול אתה בשם הר' אלחנן כיון דתנור של ישראל אם נוטל הישראל ימים בחול הו"ל כמשכיר תנורו בשבת עיי"ש

ועתה נאמר שדה עומד לאריסות שיטול הגוי חלק בכל שנה ושנה או בשכירות שהוא יאכל פירות בשנה אחת ובעל השדה שנה אחת אבל לשכירות מעות או שכירות סכום ידועה מפירות אין הדרך ליתן כך השדה כי אז אין בעל השדה נהנה מפירות שדהו אבל באריסות שיאכל בעל השדה מפירותיו או בכל שנה חלק או שנה אחר שנה יאכל כל פירות שדהו הוא דרך העולם וכאשר יראה יהודי הרואה שגוי עובד בשדה של ישראל יתלה באחת משניהם או ששכרו הגוי בשכירות שהוא יאכל בשנה אחת וישראל שנה אחת או באריסות שיהי' לישראל חלק בכל השנה מן הפירות ויש לתלות להקל משני פנים או שעכשיו הוא השנה שהגוי יאכל לבד כל הפירות או שהוא באריסות לחלק בפירות וכ"ז מותר ונשאר ס' אחד אולי יאכל הישראל בשנה זו הפירות והוא אסור ואם יחקור אח"כ ורואה שגוי יאכל פירות בשנה זו אז ממנ"פ לא נעשה בו איסור אם הי' בשכירות שנה בעד שנה והגוי אוכל א"כ הי' זה שנה של גוי ומותר לו לעבוד בשנה הנ"ל ואם הי' באריסות ג"כ מותר דאדעתי' דנפשי' קעביד אבל אם הי' בקיבולת ולא יקח הגוי פירות אז יאמר הישראל הלא חשבתי מיד אולי שכורה היא שנה בעד שנה רק השנה זאת של ישראל ולמחר יאכל הישראל הפירות וא"כ הגוי עבד להשביח חלק ישראל ואדעתי' דישראל קעבד והבן

ובא ברוך ד' דזה רמז הרמב"ם הרואים ידעו או בשכירות והוא אסור או באריסות והוא מותר וידונו לכף זכות שבאריסות הוא או שיתלו בשכירות שנה אחר שנה והגוי יאכל בשנה הזאת ומותר לו לעבוד בק"ו מן האריסות דהא כל הפירות שלו ולכן הקדים שכירות לאריסות דהיינו שכירות טוב יותר מהיתר אריסות וכ"ז מותר אם באמת השדה בשכירות וגוי יעבוד בשבת רק בשנה שהגיע להיות שלו ויש לו או כל הפירות או חלק בפירות אבל בקבלנות שלא יאכל הגוי פירות אז יאמרו ישראל הלא מיד חשבנו ששכורה השדה רק יאמרו שכורה היא לעכו"ם אבל אין זה שנה של גוי רק למחר יאכל ישראל הפירות

ואקדים עוד לשון הר"ן שכ' וז"ל ויש מי שאומר דקבולת כה"ג אסור דל"ד לאריסות כיון דאריס חולק בפירות לא אמרי אינשי דשכיר יום הוא אבל כה"ג שהבעלים נוטלים כל הפירות מחזי להו לאינשי כשכיר יום עכ"ל ודבר גדול רמז דחכמים חששו מפני מראית עין של ע"ה שלא יאמר שחבירו ישראל מחלל שבת וא"כ כל מה שהמון עם בני ישראל חשבו לחילול שבת זה אסרו חז"ל מפני מראית עין אבל מה שהמון עם יבינו בשכלם שאין זה חילול שבת וגם מצד חוקי התורה אין בו חילול שבת התירו וא"כ הבינו חז"ל באריסות שהרואה יראה שגוי נוטל חלק בפירות לא ידמו בעיניהם כאילו ישראל מחלל וגם מצד הדין מותר לא אסרו חז"ל אבל בקבלנות שאין הגוי נוטל חלק בפירות אז נדמה בעיני המון עם לשכירות יום הגם ששכרו בפנים אחד להיות שכרו לכל עבודתו בשדה והוי קבלנות יאמרו המון עם שנודע לבעל השדה שסכום שכירי יום יעלה כך הבטיח סכום הנ"ל לגוי אחד שיעבוד עבודת שדהו והכלל חכמים ירדו לסוף דעתן של בריות והבן וביאר שם כי כן דעת הרמב"ם עיי"ש וזה שרמז הרה"מ בלשונו הזהב וז"ל ויש מי שאוסר כדעת רבינו לפי שלא התירו אנא כשהאמת כן הוא כמו שיאמרו הרואים עכ"ל הלא חכמים חקרו בינות המון עם לכך התירו כאשר יאמרו הרואים אם הוא היתר בעיניהם או לא כך התירו חכמים מה שנדמה בעיני העולם להיתר התירו ומה שנדמה בעיניהם לאיסור אסרו וביאר הדבר וז"ל כלומר הם יתלו בשכירות או אריסות כי ידונו כל איש לכף זכות שעשה בהיתר היינו בשכירות או באריסות וכן הוא הענין שאם באמת נתן ישראל בשכירות או באריסות אז באמת מותר ואם יחקרו המון עם הדבר ענין שכירות או אריסות ימצא העכו"ם נוטל פירות ודבר הנראה ששכל אדם יגזור להם שהוא מותר אבל אם ישראל נוטל את הפירות אין מתירים על סמך שיתלו הרואים בדבר שאינה כי הלא יש חשש ג"כ שיאמרו שכורה היא שנה בעד שנה וישראל נוטל פירותיה למחר כי חשש זה הוא בכלל מה שחידש הרמב"ם שידעו באריסות או