מחנה חיים אורח חיים חלק ב סג

בכל שנה ושלחו בעד אומן הבונה ואמר שחפץ לבנות אך הזמן קצר והמלאכה מרובה שצריך לבנות הן שבת הן יו"ט שיוגמר טרם יבוא החורף ואם לא יורשה לו כן לא יוכל לקבל עליו לבנות בשנה הזאת ואלופי קהל יראו לנפשם כי שמעו שהשרים אשר במחוז רוצים ללות המעות מהם ולא יוכלו להשיב פניהם ריקם ומי יוכל לנגוש את שתקיף ממנו ומי יודע מה ילד יום לכן נפשם בשאלתם אם מותר לבנות בקבלנות גם בשבת ויו"ט את בית המרחץ

תשובה לכאורה הדבר פשוט שמותר הגם שמבואר באו"ח סי' רמ"ד שאסור לבנות בית וכל דבר המחובר המפורסם אפי' בקבלנות דר"ת חזר בו ולא סמך לבנות ביתו בשבת בקבלנות וכאשר האריך בטעם הדבר הטו"ז בס"ק ב' מ"מ כל הטעם משום חשדא והא העיר המג"א בס"ק ז' דמותר לבנות בהכ"נ בקבלנות דבשל רבים ליכא חשדא כמבואר ביו"ד סי' קמ"א רק כ' דיש חילול השם וז"ל מ"מ ראיתי לגדולים לא רצו להתירו כי בזה"ז אין העכו"ם מניחין לשום אדם לעשות מלאכה בפרהסיא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא חילול השם עכ"ל והסביר במחצית השקל דבריו יען שעכו"ם לא מניחין לעשות מלאכה ביום חגם אפי' מאיש אשר אינו מאמין בדתם ולכן דייק המג"א אין מניחין לשום אדם לעשות מלאכה ואם אנו מניחין לגוי לעשות מלאכה ביום ש"ק איכא חילול השם עיי"ש דבריו כי נעמו

ומעתה נאמר כיון שהרחיב ד' לנו תל"י וניתן חק ומשפט שיוכלו בני ישראל לעשות מלאכות בפרהסיא ביום חגם א"כ שוב ליכא חילול השם כלל כי יאמרו בגוים כל איש שומר דתו ומניח לעשות מלאכתו ע"ו אנשים שאינם מדתו וכשם שאינו זלזול ליום חגם אם איש מי שאינו מדתם עושה מלאכה כך אינו זלזול כנגד ש"ק וא"כ מותר לבנות הבית המרחץ של אלופי קהל בקבלנות דברבים ליכא חשדא ודוק

אמנם נ"ל לחדש דבר הן אמת דאין חושדים רבים לעשות באיסור דבר ותולין שהם עושים בהיתר אבל אם רבים עושים דבר אשר אם נחקור אחר ההיתר שלהם אז ידמה לאיסור אז נגרע כח הרבים דמהם ילמדו העולם להיות הדבר נפרץ למשל אם נאמר דקבלנות הוא היתר גמור רק העולם לא יתלו בקבלנות רק יחשדו שהפועלים הם שכירי יום אז לא חיישי' שהרואים יחשדו שהפועלים בביהכ"נ הם שכירי יום רק יחליטו שהוא בקבלנות הגם שלא שכיח במקום ההוא קבלנות, אבל אם נאמר שהרואה יודע שהוא בקבלנות רק בעיניו נדמה קבלנות כשכירי יום א"כ נהפוך הוא יאמרו אם קבלנות מותר גם שכירי יום מותר א"כ אסור בשל רבים כמו בשל יחיד שלא יצא מכשול לעם

והנה האיר ד' עיני לברר דבר חדש דהר"ן והרה"מ סוברים דקבלנות אסור יען דבעיני המון העם הכל אחד אם משלם השכירות יום יום או שמחשב דמי השכירות כל העבודה וקצוב סכום הקבלנות כאשר אבאר בעזה"י

הרה"מ כ' בפ"ו מהל' שבת הל' ט"ו וז"ל יש מי שכ' שכיון שמותר להשכיר שדהו לעכו"ם לפי שתולין באריסות אף מותר לשכור העכו"ם בקבולת לחפור לו שדהו או לנטוע לו כרמו ואפי' תוך התחום לפי שהרואין תולין באריסות וכשאמר שמואל מקבלי קבולת בתוך התחום אסור הוא בקבולת בנין ודבר זה מחלוקת בין אחרונים ז"ל ויש מי שאוסר כדעת רבינו לפי שלא התירו אלא כשהאמת כן הוא כמו שיאמרו הרואים כלומר שהם ותלו בשכירות ואריסות וכן הוא הענין ואם יתברר הדבר ימצאו העכו"ם נוטל פירות ודבר הנראה הוא אבל כשאין עכו"ם נוטל פירות אלא שהישראל קוצץ עמו במלאכה אין מתירין על סמך שיתלו הרואים בדבר שאינו שיאמרו שכורה היא לעכו"ם וישראל נוטל פירותי' למחר וא"ת ונתיר על סמך שיאמר קבולת הוא זה אינו שאם היינו דנין שהרואים תולין אותו בקבולת אפי' לבנות הבית הי' מותר וזה ברור כנ"ל עכ"ל. והנה יש לדקדק כפי אשר אבאר בעזה"י (א) שכ' שלא התירו אלא כשהאמת כן הוא כמו שאמרו הרואים עכ"פ איפכא הי"ל לומר לא התירו אלא אם יאמרו הרואים כאשר הוא באמת שיתלו בשכירות ואריסות וכן הוא הענין כי תמיד הרואים באים אחר שכבר הענין בעולם ורה"מ הרגיש בלשונו והוסיף וז"ל כלומר שיתלו בשכירות ואריסות וכן הוא הענין עכ"ל אך א"כ ק' למה שכל את לשונו בראש דבריו וכ' וז"ל לא התירו אלא כשהאמת כן הוא כמו שיאמרו הרואים עכ"ל וצע"ג (ב) שכ' וז"ל ואם יחקרו הדבר ומצאו העכו"ם נוטל פירות עכ"ל הוא פלא שהי"ל שאם יחקרו ימצאו שהוא בשכירות או באריסות כאשר אמרו הרואים שהוא בשכירות או באריסות ומה זהו שכ' ואם יחקרו הדבר ימצאו שעכו"ם נוטל פירות עכ"ל משמע שרוצה להשמיענו שהרואים יחקרו מהות הדבר של שכירות ואריסות וימצאו שע"י שכירות ואריסות נוטל עכו"ם פירות והוא פלא גדול מאוד (ג) הי"ל לומר בדרך נתינת טעם והי"ל לכתוב בזה"ל שאם יחקרו ימצאו העכו"ם נועל פירות למה כ' ואם יחקרו וגם תיבת הדבר הוא אך למותר וצע"ג (ד) שכ' וז"ל ודבר הנראה הוא עכ"ל הוא מקושי הבנה שאם הכוונה לומר שהוא דבר הנראה שהרואים. יראו בעיניהם שיקח האריס הפירות בשעת הקציר אז הוא דבר שפתים ח"ו (ה) שכ' אבל וכו' אין מתירים על סמך שיתלו הרואים בדבר שאינו עכ"ל משמע שהרואים יתלו באריסות ואח"כ מסיים וז"ל שיאמרו שכורה היא לעכו"ם וישראל נוטל פירותיה למחר עכ"ל משמע שמיד יאמרו שכורה הוא וישראל נוטל הפירות וסותר עצמו בדבריו וצ"ע שהי"ל לומר פן יחקרו ויראו שישראל נוטל הפירות ויאמרו ששכירי יום הן וכן ביאר במג"א סי' רמ"ז סק"ה שבשעת הקציר יראו שישראל נוטל הפירות ידעו דלאו אריס הוא ויחשדוהו בשכיר יום (ו) מ"ש וז"ל שיאמרו שכורה היא לעכו"ם וישראל נוטל פירותי' למחר עכ"ל הוא מחוסר הבנה אם שכורה השדה לעכו"ם איך יאכל הישראל הפירות למחר והי"ל לומר שיאמרו שכיר יום הוא וזה א"א דהלא בשעת ראי' ע"כ תולין באריסות דשדה לאריסות קיימא ואם כוונתו כיון שבאמת אינה אריסות אז חיישי' שהרואים יתלו בשכירות זה לא ניתן לאמר דאטו הרואים נביאים הם (ז) עוד נפלא דהרה"מ התחיל וז"ל ויש מי שכ' שכיון שמותר להשכיר שדהו לעכו"ם לפי שהרואים תולים באריסות מותר לשכור אף עכו"ם בקבולת וכו' שלפי שהרואים יתלו באריסות עכ"ל משמע שהרואים אינם תולים בשכירות רק באריסות וכן מבואר בר"ן דלכך נקט הגמ' אריסות הגם דשכירות ג"כ מותר דאילו אריסות הי' אסור הי' שכירות ג"כ אסור דשדה לאריסות קיימא ולא לשכירות רק עכשיו דמותר אריסות נדע דשכירות ג"כ מותר עיי"ש בטוב טעם וסברא ואיך כ' הרמב"ם בה' ט"ו הנ"ל וז"ל שהרואה יודע ששכורין הן או באריסות נתן להם עכ"ל הלא שכירות מותר רק שרואה יתלה באריסות ולא שהרואה יתלה בשכירות דאמרו הרואה תולה רק באריסות ואיך