מחנה חיים אורח חיים חלק ב סב

הן עכ"ל שבוודאי עדיין הוצאות והכנסות של ישראל רק שהשכיר פועלים ומחמם גם בשבת ודוק

ובתוספתא ביארו מהו זה המרחץ היינו שלא ישכיר מרחצו אשר נהג הוא בעצמו לא ישכיר לנכרי מפני שהשמוש וההתעסקות של המרחץ נקראת על שמו שכל העולם ידעו שישראל הוא מנהיג המרחץ והנכרי הזה עושה בו מלאכה בשבת ויו"ט הן הן שלוחיו שכירי יום והקשה הגמ' אבל שדהו לנכרי שרי הגם שעד עכשיו הי' הישראל בעצמו עובד אדמתו ומשני דרך השדה ליתן באריסות מי שלא יוכל או שלא יחפוץ לעבוד השדה אשר עבד עד עתה הוא נותן אותה באריסות אבל מי שנהג בעצמו המרחץ אם לא יחפוץ עוד לשרת או לעבוד בו נוטל שכירי יום וכל הריוח שלו ויבוא לידי חשד ודוק

וכ"ז אם כבר השתמש בפרנסת המרחץ אבל אם מעולם לא עשה פרנסת המרחץ רק שבנה או קנה מרחץ בוודאי מותר להשכירו ולכן לא יוכל לשנות ולא ישכור לו מרחץ דיש אופן דמותר להשכיר מרחץ אשר לא השתמש בו מעולם וידונו לכף זכות מכח חזקת כשרות האיש שהוא בנה או קנה המרחץ והשכירו לאחר דהלא יש אנשים אשר משכירים המרחץ כי אין כבודם לנהוג בעצמם או שלא ידעו לנהוג בית המרחץ או איזה עיכוב אשר לא יוכלו לנהוג בעצמם כי רכושם רב ואין כאן חשד

וראה זה מצאתי בב"י סי' רמ"ג בשם הרב מנטראי וז"ל כ' בתשו' הגאונים נשאל מלפני הרב נטרנאי ישראל שקנה מרחץ או פורני והשכירו לעכו"ם והעכו"ם עושה בהם מלאכה שכרו מותר או לא כי יש גאונים שאסרו מפני שנקראת על שמו ויש מי שמתיר משום דמה שאמרו מפני שנקראת על שמו אינו אלא בישראל שבנה לעצמו מרחץ או פורני וישב הוא בעצמו בהם ופעמים שישכירם וישאר שמו עליה אבל מי שלא ישב בה ולא נקרא שמו עליו מעולם אלא מעכו"ם קנאו ולעכו"ם השכירו למה נאסר והשיב שאמרתם שכרו אסור אפי' במקום שאסור להשכיר המרחץ לעכו"ם ואם השכירו לו עבדי' לאיסר ולא יעמוד ביד העכו"ם שכרו שכבר מותר וזה שלא נקרא שמו עליו מעולם ואין בו חשש מראית עין כל עיקר אין אנו רואים בו איסור עכ"ל הרי לשונו ברור מללו דדוקא בתרתי לריעותא שהוא קנינו וגם עסק בו בהתנהגות פרנסת המרחץ ולפעמים ישכירה אז שייך שנקרא שמו עליו שהוא מנהיג המרחץ ולכן יחשדהו המון עם והבן זה

ובא ברוך ד' והסתכל בעומק רבינו הרמב"ם שכ' אבל בדבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו עכ"ל רמז שמלבד שהוא בעל הממון של המרחץ אף גם זאת ששם ישראל בעליו קרוי עליו שהוא המנהיג של המרחץ או הפורני שמתעסק בו להרויח ואין דרך רוב אנשי אותו המקום ליתן מרחץ או פורני באריסות או בשכירות והעכו"ם עושה בו מלאכה בשבת ונקרא על שם ישראל בעליו שהרואים יאמרו שעדיין הבעלים עוסקים בו בפרנסה ושכר שלוחי גוים להיות עבדיו ומשרתיו ודו"ק

ובסברא הנ"ל אמרתי להסביר דברי ס' הישר שלא וקשה עליו קו' ר"י עיין בס' הישר דף ס"ה שכ' וז"ל ועוד נ"ל להתיר קבולת כדאמרי' בפ"ק דע"ז דמשכירין שדות ולא מרחץ מ"ט מפרש בגמ' גבי שדה אמרי אריס אריסותי' עביד א"כ אריסות נכרי בשדה דהוא מפורסם טובא שרי דהוי לי' קבולת אפי' לרשב"א דפליג בגמ' ומפרש טעמא דאריס אריסותי' עביד ל"ל ואוסר שדה מפני שנקראת על שמו גם משם נמצינו למדין כליון (צ"ל אלו כמובן) לא היתה נקראת על שמו של ישראל אלא בתורת אריסות שהי' מותר וכל היכא דידע לאריסותו לא צרכינן לטעמא דרשב"א דשרי גבי נכרי משום דאמר לי' וציית אלא משום אריסות הוי שרי עכ"ל עומק דבריו כך הוא רשב"א פליג יען דשדה נקראת על שמו של ישראל שכמה שנים עבד הוא בעצמו שדהו לכן אעפ"י שיש לתלות בשדה באריסות הוא אסור מפני שנקראת על שמו ולא יתלו הרואים באריסות כמו במרחץ יען שנקרא על שמו שהוא בעצמו מנהיג המרחץ כמה שנים ואמרו שהוא עדיין מנהיג את המרחץ ולקח שכירי יום על שבת כך יאמרו הלא כמה שנים עבד שדהו גם עכשיו הוא עובד אדמתו רק לקח שכירי יום על שבת אבל אם קנה ישראל מחדש שדה תבואה ונתן אותו לאריס הגם שנתפרסם דישראל פלוני הוא בעל השדה עכ"פ לא נודע מעולם שהוא עובד אדמתו ומותר ליתן אותו באריסות דאז לא שייך מפני שנקראת על שמו וה"ה בבנין בית מה איכפת לן שהמקום הוא שלו עכ"פ הוא לא התחיל לבנות הבית בעצמו מקדמת דנא שנאמר שנקראת הבנין על שמו ומותר ליתן בקבלנות כי הרואה לא יחשוב רק אם ידע שבעלים בעצמם עבדו מלאכות אלו מקודם ולא צריכנא טעמא דנכרי ציית אלא מכח אריסות הוא מותר וה"ה בבית בקבלנות והבן זה מאוד

ובמ"ש יש ליישב כל הפליאות שהתפלא הנב"י ח"ר באו"ח סי' י"ב אי יש חשש אורחים כאשר הבין הטו"ז א"כ ק' על דין המוזכר בשו"ע בשם הרא"ש אם המנהג באותו מקום ליתן מרחץ באריסות מותר גם במרחץ והתפלא הגאון אכתי נחוש על רובא דעלמא לאורחים אשר במקומם אין המנהג כן עיי"ש שמצא לחדש דלא כמג"א שעל האורחים אין חשש שלא יהי' יודעים שהוא של ישראל והך דתשו' אשכנזית איירי שהוא בבית ישראל עיי"ש ולפמ"ש דשאני במרחץ הגם דיהי' נודע לאורחים שהוא מרחץ או פורני של ישראל אבל יאמינו שמעולם לא הי' בעל הממון מנהיג המרחץ או הפורני ואין כאן חשש רואים מהאורחים וחשד מבני העיר ליכא דידעו שמנהג אצלם ליתן באריסות אבל בנידון דתשו' אשכנזית ובנידון דטו"ז דשם יש איסור מפני האורחים ודו"ק

היוצא מזה הגם שנתפרסם ע"י הכרזה וגם. נכתב בערכאות שהמרחץ הוא של ישראל והוא הבעל הממון כיון שמעולם לא נהג בעצמו המרחץ מה בכך שדר שם בבית מי יחשוד אותו שהוא עוסק במרחץ ולוקח משם פרנסה ובפרט שעפ"י הרוב ניתן מרחץ בשכירות ולית כאן נידנוד איסור כי צדקו דברי מג"א אפי' אם קנה המרחץ דלא כאלי' רבה כנלענ"ד בעזה"י

רק על צד היותר טוב שיכריז בפומבי ע"י ערכאות שרוצה להשכיר המרחץ שלו אשר כעת הוא שכור ביד הגוי על שנים הבאים אחרי כן ואוושי מלתא שנודע לרבים שהוא שכור ביד גוי וק"ל: הק' חיים סופר סימן חי

שאלה בעיר קטנה ואנשים בה מעט אשר נדבה לבם לבנות ביהכ"נ וכל איש הביא תרומת הקודש נדבת לבו בכל שבוע סכום ידוע והתיעצו הגבאים ליקח גורלות שקורין לאזען עד שיהי' הזמן להתחיל לבנות והצליח ד' אותם שעלה הגורל להם והגיע להם כמה וכמה אלפים ויוכלו לבנות בית ד' מהודר ומן המותר התיעצו לבנות בית המרחץ גדול עם חדרים קטנים אשר יהי' להם מזה הכנסה גדולה