מחנה חיים אורח חיים חלק ב סא

הגבול שהישראל הוא אדון המרחץ יש מראית עין חשד של חילול שבת אבל סוף דבר הכל נשמע בקול מלחמת ד' גבורי הפוסקים שלא ימצא לו חטא בהעבר ואין בו עון בעתיד ואבאר בעזה"י

הנה הרמ"א באו"ח סי' רמ"ג כ' וז"ל ואפי' במקום האסור אם אין המרחץ או התנור של ישראל רק שכרם מעכו"ם וחזר והשכירם לעכו"ם שרי דאין שם ישראל נקרא עליו א"ז בשם הגאונים עכ"ל משמע דוקא דשכירות מוציאו משכירות אבל אם הי' המרחץ ביתו ממש אשר קנה אסור להשכיר אותו אבל המג"א בס"ק ג' כ' ה"ה אם קנה מעכו"ם ושכרם מיד מותר ובספר תוספת שבת בס"ק ג' התפלא על המג"א דבאמת ה"ה אם קנה אם לא נקרא שמו עליו אבל אם נתפרסם וכ"ש אם נכתב על שם הישראל בערכאות של עכו"ם אז נקרא על שם ישראל ואסור להשכיר ולכן כ' הרמ"א דאם ישראל הוא רק שוכר מותר להשכיר לגוי דאין שם ישראל עליו ודוק

וא"כ בנידן שאלתינו אשר הוכרז וגם נמכר בערכאות בפומבי כדי לשלם החובות וגלוי לכל שהישראל קנה הבית עם המרחץ אסור לו להשכיר את המרחץ ובפרט שהוא דר בבית בעלי' שם ויבוא לידי חשד שהוא בעל המרחץ והנכרי הוא משרת שלו לנהוג המרחץ ודוק

אמנם אחר העיון היטב נ"ל לית דין צריך בשש לא די שלא צריך למכור הבית אלא אם הי' שואל הי' פותחין לו בשער היתר כאשר אבאר בעזה"י

הנה הרמב"ם בפ"ו מה' שבת ה' ט"ז כ' וז"ל וכן מותר לאדם להשכיר כרמו או שדהו לעכו"ם אעפ"י שהוא זורען ונוטען בשבת שהרואה יודע ששכורין הן או באריסות נתן להן ודבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו ואין דרך רוב אנשי המקום להכשירו או ליתן באריסות אסור להשכירו לעכו"ם מפני שעכו"ם עושה באותו מקום מלאכה בשבת והוא נקרא על שם ישראל בעליו עכ"ל הזהב

ולכאורה נפלאת בעיני על לשונו הטהור שכופל אמריו בתחילה כ' וז"ל ודבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו עכ"ל ואח"כ מסיים וז"ל והוא נקרא על שם ישראל בעליו עכ"ל למה הכפיל הדברים הלא די אם הי' כותב ואם אין דרך רוב אנשי המקום להשכירו או ליתנו באריסות אסור להשכירו לעכו"ם מפני שעכו"ם עושה באותו מקום מלאכה בשבת והוא נקרא על שם ישראל בעליו ומה זאת עשה לנו שמתחיל ומסיים בלשון שם ישראל בעליו וצע"ג עוד נפלאתי למה כ' בראש דבריו ודבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו ולא כ' ודבר שנקרא על שם ישראל בעליו כאשר מסיים והוא נקרא על שם ישראל בעליו

והנלע"ד להמתיק דבריו ונקדים דיש לי לדקדק על לשון וסדר התוספתא שהובא בגמ' בסוגי' דע"ז תנא רשב"ג לא ישכיר אדם מרחצו לנכרי מפני שנקרא על שמו ונכרי זה עושה בו מלאכה בשבתות ויו"ט עכ"ל התוספתא ויש לי לדקדק דתנא לא ישכור אדם מרחצו לנכרי בוא"ו והוא אות יתר די אם תנא לא ישכיר אדם מרחץ לנכרי וממילא נדע שלא ישכיר מרחץ שלו דמי ישכיר מרחץ שאינו שלו אטו בשפטוני עסקינן ולמה נקט מרחצו בוא"ו יתירה וצע"ג

אך הכל נכון וברור בעזה"י דבודאי כל ישראל יש להם חזקת כשרות ואם לא ימצא עלילות דברים מקום אבן הטועים לא יאמרו הרואים על שום בר ישראל שהוא מחלל שבת הן ע"י עצמו או עבדיו ולכן ירדו חז"ל בתוך לבן של בריות ואומדו שיש מקום אשר יכשלו בו בני ישראל לחשוד לאיש אשר מקיל בכבוד שבת ויו"ט אבל לא כל אפין שווין ואבאר בעזה"י

והנראה בהשכל הוא כך בוודאי אם יש לישראל בית המרחץ שהוא קנין שלו וגם הוא בעצמו עסק בו בעצמו וע"י עבדיו משרתיו שהיו מחממים המים והי' משרתים הבני אדם וכל הוצאות והכנסת על בעל קנין המרחץ שהי' עסק בו לפרנסה וברוב ימים ושנים חבב הבעל המרחץ שלא להיות עוד מנהיג המרחץ אלא להשכירו לגוי זה אסור יען שנודע ונתפרסם שבעל הקנין המרחץ הוא בעצמו בלן ומנהיג המרחץ א"כ אם יראו הרואים שגוי מחמם גם בשבת יחשדו אותו ששכר גוים לחמם המרחץ גם בשבת ויו"ט כי יצר לב אדם רע מנעוריו ומיקל באמירה לגוי בעבור הרווחת ממון (ועיין בהרה"מ פ"ד מה' ריבית וברה"מ מה' א"ב) ולא ידונו לבעל המרחץ שנתן המרחץ באריסות לגוי כי אין זה הדרך ליתן מרחץ באריסות מי שיש לו מרחץ ויודע להיות לו משם פרנסה לא יתן מרחץ באריסות אלא שוכר עבדים ומשרתים עושי רצונו דוק

אבל בשדה הגם אם הישראל הי' עובד אדמתו ושבע ממנו לחם שנים רבות מותר להשכירו לגוי הגם שהרואים יראו שם חרישה וקצירה בשבת ויו"ט יאמרו שנתן לגוי באריסות כי כן דרך העולם מי שלא יוכל לעבוד עוד שדהו בעצמו נותן השדה באריסות ומהכ"ת לחשוד אותו שלקח עכשיו שכירי יום לחרוש ולזרוע או לקצור אפי' בשבת אשר לא עשה מעולם יאמרו הרואים בוודאי לא יוכל לעבוד עוד שדהו בעצמו ונתן באריסות אבל במרחץ מי שלא יוכל להיות עוד מנהיג המרחץ בעצמו ובאשתו ובניו לוקח שכירי יום ולא שיתן המרחץ באריסות לגוי ודו"ק

וכ"ז שיש הבדל בין שדה למרחץ אם הישראל עבד בעצמו שדהו או נהג בעצמו לחמם המים במרחץ זה רבות בשנים זמן זמנים טובא אבל בוודאי מי שבנה או קנה מרחץ ולא התחיל להיות בלן לחמם המים ולשרת בני אדם ולא נודע שהוא איש אשר עושה ממרחץ פרנסה הגם שנודע האיש אשר יחשוד אותו שמחלל שבת ע"י שלוחיו אם לא נדע שהוא מנהיג ובלן המרחץ בוודאי יאמרו שהוא השכור הבית המרחץ לגוי אשר הוא בלן הכי לא נמצאו אנשים מכובדים אשר לא יחפצו להיות בלנים ומשרתי בני אדם או הכי לא ימצאו עשירי עם והמה חלושי כח ולא יוכלו לנהג בעצמם המרחץ ולוקחים או בונים מרחץ רק להשכיר בלן אשר ישלם להם סכום ידוע מדי שנה ומהכ"ת לחשוד אם לא שכבר נהג הוא בעצמו המרחץ אז יש חשד ששכר גוים לעבוד בו בשבת ויו"ט אבל הבעל המרחץ נשאר בחזקתו בחזקת בלן ומנהיג המרחץ והבן זה

וזה רמז רבינו הקדוש במשנתינו לא ישכור לו את המרחץ דמשמע מרחץ הידוע אשר נרמז בה"א הידיעה ולא כ' ולא ישכור לו מרחץ וצע"ג

אך הוא הדבר רמז בוודאי מי שבנה או קנה מרחץ מותר להשכירו הגם שנתפרסם שהוא בעל המרחץ אבל לא נקרא המרחץ גופא על שמו כיון שלא עסק בו להיות הוצאות והכנסות ותכלית שימוש המרחץ על שמו שלא עשה בו עסק לפרנסה אבל אם עסק בו פרנסה ונקראת התנהגות המרחץ על שמו שאיש הבא לרחוץ שואל על האיש המנהיג המרחץ ולא ישאל על בעל הממון של המרחץ וזה רמז לא ישכיר לו המרחץ הידוע מפני שנקרא על שמו שמלאכת והתעסקות המרחץ נקרא על שמו ופרש"י וז"ל והרואה מחמם בשבת אומר שהבלנים שלוחים של ישראל