מחנה חיים אורח חיים חלק ב ס

גם בשאר שדות אין לו חלק בפירות ולא ידין אותו לכף זכות שנותן לו משדה אחת כל הסך המגיע לו מכל השדות הלא מצינו בחנוכה שחיישי חכמים להדליק בשני פתחים אם הם משני צדדים דאל"כ ואמרו מדבהא לא אדליק גם בהא לא דליק ועי' במג"א סי' תרע"א ס"ק י"ב יען דיש חסרון כיס חשדינן ביותר מביהכ"נ שיש לו שני פתחים שמותר לעבור בפתח בשעת התפלה מכ"ש כאן שרואה יראה בתשעה מקומות שישראל מכניס הכל יאמר מדבהא אין לגוי חלק גם בעשירי אין לגוי התבואה ועוד הרואה בשדה לא ידע שיש לו עוד שדה הנשאר אולי יחשוב שאין לישראל אלא אותן השדות שראה הגוי עובד בשבת ועכשיו נוטל הישראל כל הפירות ועוד שדרך האריסים ליטול חלקם מכל שדה אשר יעבוד ולא שיטול תבואת שדה אחת ביחד וא"כ אפי' לא משלם לו מעות כלל ונותן לו חלק גדול מתבואה למשל אם אין לישראל רק ג' שדות ונותן לו לשליש פירות ומתנה עמו ליתן לו אחת עפ"י גורל כיון שאינו נוטל חלק אריסות מכל שדה אשר עבד ביה נשאר החשש מראית עין

ויש לצדד להתיר דהלא הי"א מתירין בשדה קבולת ע"י מעות דהרואים ידעו וידונו שהוא באריסות והשיב הרה"מ כאשר יחקרו ויעמדו על אמת יבינו כי הוא לא הוי באריסות עיי"ש אבל כאן כאשר יחקרו הרואים ויעמדו על האמת יבינו כי הוא נוטל חלק בפירות רק אשר הי' צריך ליקח בעשרה פעמים הוא מחליף להיות לו התבואות שלו במקום אחד וא"כ יהי' נודע להם שעובד באריסות ודו"ק

ונהפוך הוא אולי כאן שייך מותר דנכרי אדעתי' דנפשי' קעביד דיחשוב בכל שדה ושדה דלמא הוא יעלה בגורל ויהי' כולו שלו וק"ל

בכ"ז נ"ל ברור בנידון שאלתינו שנוטל מעות עשרים זהובים בעד כל השדה ועשיריות בתבואה ואח"כ יטול חלקו בשדה אחת כנגד תשעה השדות אשר עבד עבודתו בהם זה אסור לפי הפסק הש"ע כרמב"ם והרה"מ כנלענ"ד

וידעתי שיש בזה קשות בראשונה בכ"ז אקוה שמקום הניחו מן השמים להתגדר ולא באתי להורות רק לגלות דעתי בדבר חדש כזה: הק' חיים סופר

ואגב גררא אעתיק מ"ש בחידושי על הבנת הר"ן שהבאתי למעלה דלכאורה יש לי דקדוקים קשים בדבריו (א) מאי זה שמדייק הר"ן ארבעה פעמים תיבות אלו והנאת ישראל ממילא אתי' או ישראל מטיא לי' הנאה דממילא והוא מחוסר תבלין והבנה (ב) מהו זה שהוסיף ועוד שעכו"ם זה לא ימנע מלחמם וכו' מה חסר בטעם הראשון וצע"ג (ג) המעיין וראה שיש אריכות וכפילות סברא אחת פעמים

ונ"ל לבאר דבשלמא באריס בשדה דכל העבודה מוטל על האריס ובכל אופן יבוא הנאה הנ"ל לישראל שאם לא ועבוד בשבת ע"כ יעבוד בחול וישבח שדה של ישראל רק אנו חוקרים אם הגוי עובד בשבת וישראל נהנה ממעשה שבת והלא מעשה שבת אסור בהנאה אם יהי' נעשה ע"י ישראל ואם נעשה ע"י בשביל ישראל אסור עכ"פ בכדי שיעשה כמבואר ברמב"ם פ"ו מה' שבת ואפי' אם הי' יכול לעשות מעשה הנ"ל בחול ועשה בשבת אסור להיות ואיך יהי' מותר לכתחילה ליתן שדה לגוי באריסות ולגרום שיהנה הישראל ממעשה שבת אמנם כיון דאריס אדעתי' דנפשי' קעבד נחשב לנו כאילו גוי עשה לעצמו כבש שירד אחריו ישראל או שעכו"ם הדליק לעצמו נר שמותר גם ישראל להנות מאורו דמה שהגוי עושה לעצמו מותר לישראל להנות ממלאכתו וכיון דעל הגוי רמי' לעשות כל מלאכת השדה ואין ישראל מרויח ממעשה הגוי כלל שהרי אם לא עבדו בשבת הי' בא לו ריוח הנ"ל ע"י שעובד בחול הגם שנעשה בשבת מותר דהנאה באה ממילא דגוי עביד אדעתי' דנפשי' כאילו הדליק נר אדעתי' דנפשי' ישראל נהנה ממילא ה"ה כאן בא הנאה ממילא לישראל אבל במרחץ שיש ריוח לישראל במה שהגוי מחמם המרחץ בשבת דלולא כן לא הי' משיג לישראל רק י' זהובים לשבוע ועכשיו מגיע לחלקו ט"ו זהובים לשבוע ואז קשה מנ"ל דמותר לישראל להיות ריוח במעשה שבת וזה שדייק הר"ן וז"ל כיון דעכו"ם אדעתי' דנפשי' קעבד אעפ"י שישראל משתכר במלאכה שלו עכ"ל נגלה הגם שיש לו ריוח שבת אעפי"כ מותר דכיון דגוי עובד אדעתי' דנפשי' ליכא איסור במה שישראל משתכר וכמו שלא נאסר בשדה הגם ששבח השדה בא לעולם ע"י מעשה שבת רק הי' ק' להר"ן דלמא שא"ה בשדה דאותו ריוח הי' בא אפי' אם לא הי' עובד בשבת אבל כאן משתכר חלק שביעי ע"י שחימם בשבת והשיב כיון דבכל אופן יתחמם המרחץ הגם אם נקרא על שם ישראל אטו הגוי לא יחם המרחץ אשר חציו שלו א"כ הוי דיעבד ואין לאסור שכרו דיעבד דהא אין כאן שליחות מישראל ומפני שיש כאן מראית עין שנקראת על שמו אין שכרו נאסר דישראל מטי' לי' הנאה ממילא לרמז דמבואר בפסחים דף כ"ו דכל הנאה הבא לו לאדם ממילא מותר אפי' באיסורי הנאה ובלא אפשר ולא קמכוון אפי' אם בא ע"י מעשה שלו דהוי הנאה דממילא עיי"ש ובר"ן שם ובפ"י דהאריך בטוב טעם ודעת ה"ה כאן הנאה באה לו בע"כ דגוי אדעתי' דנפשי' קעבד ולא ישמע לישראל שלא לעבוד השדה ולא להתחמם המרחץ ולכן מותר אבל בתוספתא דדמאי דישראל אומר לעבוד תחת שבת בחול א"כ הוא מכוון דהא עושה שליח וגם אפשר דמי יכריח אותו לעבוד תחת שבת יעבוד הגוי לבדו בשבת ויקח לבדו כנגד יום זה ועיין בב"י סי' רמ"ה שזה הפי' התוספתא טול חלקך בשבת ע"ש ולכן אסור והבן בקיצור: סימן טוב

שאלה שני אחים ערלים בנו מרחץ בעיר וטרם שכלו הבנין מת א' מהאחים ונשארו ממנו בנים קטנים ועשו השופטים כמשפט וכ' שכל הבית ערב בעד חלק ירושה שלהם ואחר איזה שנים אשר האח המנהיג המרחץ עשה חובות גדולות ומטה ידו מלשלם והלכו תובעים אל ערכאות ונעשה שהמרחץ הוא במכירה בתנאי שמעות יתומים בני אחיו של הלוה יהי' נשאר על הבית עד שיגדלו וישולם להם חלק ירושתם ובא ישראל ולקח הבית ונכתב שמו בערכאות של עכו"ם ונתפרסם שהבית עם המרחץ הוא של ישראל והלוקח השכיר המרחץ לערל אחד בסכום אשר השוו יחד והישראל הבעה"ב הוא דר בביתו בעלי' העליונה וצעק ירא אלקים עליו למה לא התנה עם הערל השוכר שלא יחמם בשבת כי הרואה שיחום שם מים בשבת יבוא לחשוד אותו כי שכר עבדים לחלל שבת ושאל האיש אם כן הוא צריך למכור הבית שאם הנכרי לא יחום בשבת אז כמעט נתבטל הבית המרחץ שלא ישכור אותו גוי

תשובה הדבר צריך התבוננות כי האיש הצועק עליו הוא בקול ענות גבורת התורה כיון שנתפרסם בכל