מחנה חיים אורח חיים חלק ב נט

שרי דעכו"ם אדעתי' דנפשי' עובד עכ"ל ודבריו הם בעיני לנקודה נפלאה (א) דהב"י בסי' רמ"ה הביא בשם הסה"ת שכ' וז"ל אבל אם העכו"ם נכנס בשדה לחרוש או לזרוע חלקו של ישראל למחצה לשליש ולרביע מותר דאריסותי' עביד עכ"ל וכ' הב"י ופשוט הוא עכ"ל וא"כ למה העתיק אותו הרמ"א וצע"ג (ב) הכי לא ידעי' מה הוא אריסות שנוטל חלק כפי אשר התנה ומה שחידש הרמ"א שיש לישראל הנאה במה שהעכו"ם עובד בשבת אעפ"כ מותר הלא זה מבואר בתו' ובר"ן באריכות ולא הצריך להביא בשם סה"ת (ג) ועוד שתיבת אעפ"י הי' צריך לכותבו אחר שכבר כ' אם העכו"ם מקבל צריך לכתוב ואעפ"י שישראל נהנה מותר דאדעתי' דנפשי' עביד ולמה כ' הרמ"א אעפ"י שלא לקחה עכו"ם רק לשליש וכו' משמע שיש חידוש במה דמהני שליש פירות והוא פלא (ד) דיש להפליא בסה"ת כ' למחצה לשליש ולרביע ורמ"א כ' אעפ"י שלא לקחה רק לשליש ולרביע

ובא ברוך ד' וראה דרמ"א בא ללמדינו הגם דמחבר מתיר באריסות היינו עכ"פ אם הוא לקחה בדרך האריסות היינו עכ"פ לשליש או לרביע דסברה חיצונה היא דוקא אם נוטל למחצה שיש לעכו"ם חלק כמו שיש לישראל אז הוא מותר אפי' בשותפות דהר"ן כ' וז"ל וישראל ועכו"ם שלקחו מרחץ בשותפות ועכו"ם מחממו בשבת בשביל חלקו ונותן מחצית מה שמשתכר בו לישראל ובימי חול שניהם מחממים אותו נ"ל דשרי דכיון דעכו"ם אדעתא דמחצה שלו קעביד אעפ"י שישראל משתכר במלאכה שלו הוי לי' כבעל שדה לגבי דאריס דאמרי' כיון דאריס אדעתא דנפשי' קעביד אע"ג דמטי ליה לישראל רווחא שרי ה"נ עובד כוכבים אדעתא דנפשי' קא עבוד וישראל מטיא ליה הנאה ממילא הלכך בכה"ג ליכא משום שכר שבת כלל מאי אמרת מפני שנקראת על שמו ליתא כיון שהכל יודעין שמרחץ זה יש לו לעכו"ם חלק בו הוי לי' מרחץ זה כשדה כיון דעבוד אריסותא אמרי לאריסותי' קעביד ועוד שהעכו"ם זה לא יהא נמנע בשביל ישראל מלחמם אותו בשבת וכיון שסוף סוף מרחץ זה בשבת יחמו אותו בין שיהי' נקראת על שמו ובין שלא יהא נקראת על שמו אין מקום לאסור שכרו דכיון דעכו"ם אדעתיא דמחצה שלו קעביד הוי לי' לגבי ישראל כאריס וכיון דאריסותי' קעביד אע"ג דממילא מתהני בעל השדה שרי עכ"ל

בעיניך תראה שדייק הר"ן דעכו"ם אדעתא דמחצה שלו קא עביד יען שיש לו מחצה שחלקו שוה לחלק ישראל וכן בראש דבריו שכ' ונותן מחצית אשר משתכר לישראל הרי שהי' שותפין שווין

ולפום ריהטא יפלא דבראש הסוגי' כ' וז"ל אבל שדהו לנכרי שרי להשכיר היכא דליכא למיחש לחניית קרקע כגון בח"ל ואעפ"י שנקרא על שמו לא חשדי' לי' דלהוי עכו"ם שלוחו דלא אמרי' אריסא וקבלה למחצה לשליש ולרביע ומהא שמעי' כיון דיש לעכו"ם חלק בפירות השדה אעפ"י שישראל נהנה ממלאכת שבת מותר דעכו"ם אדעתי' דנפשי' קעביד והנאת ישראל ממילא אתיא הלכך שרי ול"ד לישראל ועכו"ם שקבלו שדה בשותפות דלקמן דהתם עבודת השדה אישראל נמי רמי' אבל הכא כולה אעכו"ם רמי' ולא אישראל כלל עכ"ל הרי שדי אם יש לגוי חלק בו אפילו שלישית ורביעית ולמה דייק במרחץ שצריך דוקא החצי וצע"ג

אך ההבדל מבואר דבאריס שכל מלאכה על הנכרי רמי' ומותר עפ"י דין ואסור רק משום מראית עין ואם הוא אריס שידעו העולם שלוקח חלק בו כדרך האריסות וליכא חשד ונשאר שמותר עפ"י דין דהא המלאכה על הנכרי רמי' אבל בשותפות המרחץ דיש חיוב על הישראל לעשות מלאכה כדי להשתכר במרחץ רק איסור שבת מעכבו שלא לעבוד עם הנכרי ויש חשש שגוי הוא שלוחו לעבוד חיובו אז בעינן שיש לגוי עכ"פ מחצה שנאמר שעושה המלאכה בעבור חלקו אבל אם יש לגוי רק רביעית מהכ"ת נאמר שהוא יעבוד בעד רביעית ולא יזכור על ג' חלקיו של ישראל ואסור משום דנראה כשלוחו דרובו נראה ככולו ולכן דייק הר"ן שאם יש מחצה לגוי יש לדמות לאריס שיש לו רביעית עכ"פ כמו שאריס עובד בעד רביעית אדעתי' דנפשי' ומותר הנאה דממילא לישראל ה"ה בשותפות אם יש לגוי מחצה מותר דגם כאן הגוי עובד אדעתי' דנפשי' ולא מחזי כשלוחו ודו"ק כי קצרתי בזה פה ובמק"א יש לי לדבר בהבנת לשון הר"ן באריכות תל"י

בכ"ז לא שמענו מהר"ן רק אם לקחו באריסות כדרך האריסים למחצה לשליש ולרביע אבל פחות מזה היינו ליקח רק עשירית תבואה בודאי גם הר"ן מודה דאסור דאין זה דרך אריסות כלל וידעו המון עם שיש ערמה בדבר

והנה הסה"ת איירי אם ישראל ונכרי לקחו שדה בשותפות ולא התנו שהוה הדין שלא יאמר טול חלקך בשבת וכ' הסה"ת אם הגוי מקבל חלקו של ישראל מחצה לשליש ולרביע שהוא מותר וכ' הב"י שהוא פשוט דהא עי"כ הוי שותף וגם אריס על חלק ישראל וזה בוודאי מותר דהא מבואר בסי' רמ"ג דיוכל לקבל שדה של ישראל באריסות ומכ"ש שיכול לחרוש ולזרוע חלק של ישראל אשר גם הוא שותף בו כמובן אבל הרמ"א מעמיד דברי סה"ת על סימן רמ"ג דמותר שדה באריסות וכ' לא מבעי למחצה שזה מותר אפי' בשותפות אלא אעפ"י שלא לקחו הגוי אלא לשליש ולרביע שזה אסור בשותפות עם הגוי אבל באריסות מותר דאעפ"י שיהנה הישראל עכ"פ הוא קבל כדרך האריסות שלוקחים אפי' לשליש ולרביע וליכא מראית עין אבל פחות מזה דהיינו משליש ורביע הוא אסור דאין זה דרך האריסים ודו"ק

היוצא מזה דין חדש דרמ"א מחדש שעכ"פ צריך להיות באריסות שליש או רביעית כדרך המקבלים באריסות אבל אם יחפוץ איש ליתן שדהו בפחות בחומש תבואה או עשירית תבואה הוא אסור דכאשר יחקרו הרואים יבינו שאין זה אריסות ויחליטו בדעתם שהוא עובד לו השאר בטובת הנאה או בעבור מעות וזה אסור

הן אמת דמדברי טו"ז בסי' רמ"ג ס"ק א' ובמג"א שם ס"ק ב' משמע דוקא אם אינו נוטל כלל בפירות אבל אם יקח חלק בפירות יהי' מותר מדלא ביארו כמה יטול רק שיטול מריוח השדה הנלענ"ד בעזה"י כתבתי

ולו שמחצה ושליש ורביע לאו דוקא אלא אפי' חומש או עשירית ה"מ אם אינו מקבל גם מעות אבל אם מקבל גם סך מעות אז בוודאי דומה לקבלנות ולא לאריסות ואסור כנלענ"ד

ואוסיף נופך להחמיר בנידון שאלתינו כיון שהגוי יעבוד בעשר שדות ולבסוף לא יקח התבואה רק משדה אחת אז חשש רואים שיראו שישראל יקח התבואה כולה משדה זה וזה אז יחליט בדעתו שהגוי הוא שכר יום ועבד כל השדות בשביל ישראל דמדהא אין לגוי חלק בפירות