מחנה חיים אורח חיים חלק ב ה

עכור הגוף ולראות בנועם ד' באור פני מלך חיים כבר רצו לשלוח ידם למהלומות לשבור הדלת ולצאת הנשמה מגוף דק ידעו כי חק הוא לישראל ממשפט אלקי יעקב שלא תבואה בת המלך היא הנשמה לראות את פני אביה אם לא נקראת בשם לצאת ממסגר ולנעור מעפר בית החומר אשר היא שוכנה בו ועל ידי תמרוקי חבלי מיתה היא באה להשתחות למלך ואם לא נקראת בשם ויצאה מבית והלכה אחת דתה להמית גם בעוה"ב כי המלך דיבר רדה בעוה"ז "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" מי שלוקח נפשו וחיותו ביד רמה טרם הגיע התור אשר הקב"ה ישלח מלאכיו ליקח פקדונו דרוש ידרשנו ד' מעמו כי השתות יהרסון ומוסדות הגוף ינתקו צדיק חי העולמים מה פעל אשר שלחה בעמק עכור לחיות חיי עולם הזה אבל בהגיע העת להשליך עבותות החומר ולצאת מן המסגר הגוף תעיף בכנפי נשר לבוא אל אביה תקרא דרור לחרב ותאמר אכן סר מר המות "השמחים עלי גיל ישישו כי ימצאו קבר" אמר איוב ובעבור זה בשעה שנבוכדנצר ביקש מחנניה מישאל ועזרי' שישתחו לצלם אמרו "אנת מלכא נבוכדנצר לית חששין אנחנו לפתגמך", ודרשו חכמז"ל שדברו אתו קשות שאמרו לו לגולגליות את מלך אבל הנוגע ביראת אלקים אנת וכלבא שווין לא התחננו לפניו ולא נפלו לרגליו לבקש ממנו להעביר מחשבתו הרעה אשר זמם לעשות רק דברו כנגדו בחזקה במצח כנחושה אם אנת מלך העזת מצחך לבקש שאנחנו נמעל מעל במלך חי עולמים אשר רוחינו ונפשינו ונשמתינו אגודים דבוקים וצמודים בו בעבותות אהבה ככלבים אשר לא ידעו שבעה כן את נחשבת בעינינו המעט ממך שהגביה ד' אותך וכל נתן תחת רגליך ובקשת גם לכבוש המלכה עמך בבית להיות לך לשגל אי לך קיסר בוז נבוז לך לא נשאר לפניך בלתי גויתינו ואדמתינו אותם קח לך אבל הנפש לא ניתן לך הננו נבוא באש ובמים כי זה כמה נכסוף נכספנו שיביאנו המלך חדריו לראות באור פני מלך חיים ובתמרוקי יסורין ובבשמי ענוים אשר דברת לעשות לנו בזה נבוא אל המלך כדת ונישא חן וחסד לפניו נחנו נלך בשם ד' אלקינו מעדנות ונקרא הידד אכן סר מר המות

וזה עומק אמרי חכז"ל גברא רבה תודוס איש רומי ששאל מה ראה חמו"ע שמסרו נפשם על קדושת השם שאל האיש לנו הלא עין בעין נראה ונגלה מדברותיהם של חמו"ע שבחרו לעצמן למסור נפשם וחפצם לבוא בכבשן האש כי לולא כן למה לא עמדו על נפשם לבקש ולחנן מאת המלך שישוב מחשבתו הרעה ויקרע גזר דינם ומה ראו לעשות כץ לבחור מות מחיים הכי לא ידעו כי חמת מלך מלאכי מות ודברו אתו קשות מאין לקחו מוסר השכל שלא לבקש להמלט מפח יוקשים לצאת לחפשי ולעמוד חי ע"ז דרש תודוס אל תתמררו על קדושים האלו נביאים בני נביאים המה ראתה עיניהם הצפרדעים אשר שלח הקב"ה לייסר בהם אנשים רעים וחטאים כפרעה ועבדיו ובשלחותו עלו בתנורים החמים להשרף שם להראות למורדי אור "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך" שהלכו מעצמם באש ולהיות עפר ויהי' לאות לבני אדם ולא לסור אחרי הדרך להציל עצמם רק טוב לבחור מות מחיים ולקדש השם הנכבד והנורא לעיני כל העמים וע"ז אמר שלמדו ק"ו מצפרדעים חקרו חמו"ע הלא טבע הצפרדעים לחיות על המים ולברוח מחום האש ולמה כפף הקב"ה אז טבעם שיעלו בתנורים החמים אין זה כי אם אות להורות לדור אחרון כמו "אלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו" להתוודע ולהתגלות שגדול מצות קידוש השם ללמד כאשר יגיע העת אשר יבקש הקב"ה זבחי אדם שיעלו בני ישראל מעצמם על מזבח הגזירות אשר יוזרק דמן ארצה לפני ד' ולמדו חמו"ע מהצפרדעים שהכל ברא לכבודו להיות בעולם ללמוד ממנו מוסר השכל שימסר אדם עצמו על קדושת השם ולא יחנן שיעמוד חי בעוה"ז כמו "ואין מידך מציל" שלא יחפוץ האדם להציל עצמו מיד ד', אמנם כז שהצפרדעים הי' מוכרחים מד' לעשות כן בכל זאת הי' לתכלית לדעת רצון ד' וכן עשו חמו"ע וזה אמרו ש"מ תודוס גברא רבה היה שהי' מאיר עיני דורו ולהורות נתן בלב בני ישראל לדעת איך ובמה יתרצה לאדוניו שבמלחמות ד' נאה ויאה לזרע אברהם יצחק ויעקב להיות עם חרף נפשו למות והבן זה

ונשא עין לראות ארזי הלבנון האלה המה הקדושים גדולי חקרי לב ונחזה אם מאת ד' היתה זאת אחרי אשר הכינו עצמם להיות מן אלו הן הלוקין ואלו הן הנשרפין והנחנקין והנסקלין וד' אמר למלאך המשחית הרף ידך כי נחמתי על עבדי עין יעקב ישב באין מחריד לא עלו במחשבות הקדושים כי הפליאו לעשות גדולות בעבור כבוד השם לא זכרו ולא פקדו הדבר עוד כאלו לא כבדו לד' לא כתבו לדורות לדעת כי הגדילו לעשות בגופם ובמאודם בעבור כבוד שמו לא ספרו שסבלו צרות רבות גזירות קשות מופלאות ונוראות שקיימו וקבלו על נפשם ועל זרעם למות לפני ד' גם לא קבעו היום ההוא אשר הציל ד' אותם מכף אויביהם ליום משתה ושמחה בקודש הלולים לד' לאמור זה היום אשר עשינו נכבדות וכבידות למסור נפש לפני ד' נגילה ונשמחה בו כי בדעתם לא עשו מאומה הן דבר גדול או קטן שהי' הורתם ולידתם וחנוכם וגידולם בקדושה ובטהרה בדביקת ד' להיות נכונים ומזומנים ומזורזים לקרבן עולה לפני ד' וליהרג על קידוש השם וע"כ לא נפלאת ולא רחוקה הי' נדבת לבבם שיוזרק דמם על קיר המזבח ההריגה ולכן לא זכרו ולא פקדו הדבר עוד ולא חקקו בספר הזכרון לזכרון עולם

חכמת רבותינו ז"ל רמזו לנו כל זאת בקצירת אומר בילקוט ישעי' ק' י' פסוק צהלי קולך בת גלים וז"ל נביא הוא דאמר לישראל צהלי קולך בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות לפני כגלי ים עכ"ל ד' דבר מי לא ינבא וכה דיבר אל העם הדור אתם הביטו אל צור חצבתם שבתם וראיתם עובד אלקים מלפנים אבותיכם במעלה בקודש השתחוו ובאו עד כה ואדבר עמכם במשל קדמוני מטבע העולם אשר ידעתם אם יעמוד במים עזים רוח סערה ותרומם גליו עד רום השמים "ויעמד רוח סערה ותרומם גליו" וחבי כמעט רגע שבו הגלים לאיתנם אל תוך המים כבראשונה "בשוא גליו אתה תשבחם" ולא נשאר מהמון גלים ההמה זכרון בעולם הגם כי עלו שיאם עד למעלה ראש כך היה אבותיכם הקדושים אם רוח ד' נשף בהם עפו בכנפי רוח הקודש עד למעלה הרימו עצמם עד ענני שמיא ועד ככבי שמים הגיע שיאם לעשות גדולות ונוראות עד שנפלאת בעינינו איך קרוץ מחומר יוכל לעמוד בנסיונות כאלה וכאשר תנח הרוח הרעה מלהרשיעם ומצאו מנוח לכף רגלם שבו לאיתנם לא היה נחשב בעיניהם כאלו עשה דבר במה שחפצו להביא חלבם ודמם על גב מזבח ד' כי הי' נדמה בלבבם כאלו רצו להקריב רק שור ואיל לרצון לפני ד' וזה שאמר צהלי קולך בת גלים בני אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות לפני כגלי ים כמו שגלי ים יגביה עוף בכנפי רוח וישובו למקומם ולא נשאר מהם דבר כך צפו האבות על כנפי נשרים ונשאו למעלה ראש ואחר כל אלה שבו לאיתנם לא נשאר בהם גיאות ורוממות מאשר הגדילו לעשות בארץ והבן זה

ומי הוא זה ואיזה הוא אשר יאמר זכיתי לבי אם אנה