מחנה חיים אורח חיים חלק ב נח

עכ"פ בל יראה ליכא וגם מ"ע תשביתו ליכא ועל הפרשת איסור אין מברכין עיי"ש שהאריך

ולדעתי כוונת הרה"מ דאחר הפסח דנאסר החמץ אבל אין איסורו משום שם חמץ דהא יש חמץ שמותר עכשיו רק התורה אסרה חמץ שעבר עליו הפסח א"כ אין איסורו משום שם חמץ דהא אחר הפסח לא הוי חמץ שם איסור בעצם רק שם איסורו שנאסר בשם חמץ בתוך הפסח ונשאר גם אחר הפסח לחתיכה דאיסורא וא"כ איך יברך על ביעור חמץ זה הלא אין איסורו בתורת שם חמץ ויהי' צריך לברך אשר קדשנו לבער חפץ זה או דבר זה בלי להזכיר שם מצוה או שם איסורו וזה לא מצינו מעולם ודוק: הד"ש הק' חיים סופר סימן סז

שאלה ישראל שיש לו עשר שדות מפוזרות אשר עבד אותם רבות בשנים וכאשר בא בימים שקשה עליו להיות עובד אדמה לקח נכרי שנותן לו שדותיו לעבוד אותם וחלף עבודתו יהי' מכל שדה יקבל עשרים זהובים וגם עשיריות תבואה אשר יצמח עליה וגם זאת התנה עם הנכרי יען שלא יצרך חשבונות הרבה על עשר עשיריות של השדות שכאשר יבוא עם הקצירה יכתבו שמות השדות על ניירות קטנות והנכרי יוציא אחת מהן ויהי' לו לבדו תבואת השדה הזאת במקום אחד תחת עשר מפוזרות אשר יעשה חשבונות רבות והנכרי נתרצה לזה בשמחה וקבל עליו לעשות והבעל הבית שואל אם הוא כדת של תורה במה שהגוי יעבוד בשבת ויו"ט

תשובה הדבר צריך התבוננות כי יש בו פנים בפנים להתיר ולאסור כאשר אבאר בעזה"י

הנה לכאורה הדבר פשוט שהוא מותר לעשות כן דמבואר בסי' רמ"ג דשדה באריסות מותר ודוקא בקבלנות שדה פסק השו"ע כרמב"ם דאסור כמבואר בטו"ז סימן רמ"ג וסי' רמ"ד ס"ק ב' אבל באריסות אמרי' בגמ' שדה לאריסות קיימא וההבדל שאריסות מותר שנוטל חלק בפירות וקבלנות אסור יען שאין נוטל חלק בפירות וא"כ בנידון דידן שנוטל חלק בפירות הדבר פשוט שמותר לעשות לכתחי' וק"ל

אמנם נ"ל לחדש דבר דאי אמרינן כסברת הרמב"ם דדוקא אריסות מותר ולא קבלנות אז דוקא אי מקבל כדרך האריסין למחצה לשליש ולרביע הוא מותר שאם יחקרו הרואים ידעו שהוא אריסות למחצה לשליש ולרביע ויבינו שהגוי אדעתי' דנפשי' קעביד וישראל ממילא מתהני כמבו' בר"ן אבל אם משנה ולוקח רק חלק קטן מן הפירות והשאר במעות א"כ העובד דעתו לעבוד חלק ישראל שהוא העיקר אשר בעבורו מקבל מעות דקב שלו בטל כנגד תשעה קבין של חבירו ונראה כאילו בא לגנוב לבב בית ישראל וקבלן נקרא ולא אריס דארעא לאריסותי' קיימא פירש"י למחצה לשליש ולרביע זה הוא דרך אריסות אבל ליטול עשירית התבואה והשאר במעות אין זה דרך אריסות ואסור לשי' הרמב"ם אשר פסק השו"ע והפוסקים כמותו ודו"ק

והבאתי ראי' לסברא הנ"ל מתו' בע"ז דף כ"א ד"ה אריס אריסותי' בסוף בשם מהר"ם וז"ל הר"ם הי' נותן טעם דלכן מותר באריסות שדה דכיון שאינו נוטל מעות בשכרו אלא נוטל בגוף הקרקע דמי לשותף אבל בקבלנות דבית שנוטל מעות בשכרו לא הוי כשותף ואסור ולה"ק הכא דמרחץ אסור דאריסותא למרחץ לא עבדי אינשי כיון שנוטל מעות בשכרו ולא שייך ליטול בגוף המרחץ אסור, ולפי"ז יש להתיר להשכיר רחיים להיכי שנוטל בקמח לפי חלקו ואינו נוטל מעות דהוי כמו שותפים עכ"ל. ויש לי לדקדק בדברי הר"ם הקדוש כאשר אבאר בעזה"י (א) דהי"ל לכתוב להכי מותר באריסות שדה דנוטל בגוף הקרקע אבל בקבלנות דבית נוטל מעות בשכרו ולמה דקדק לומר באריסות שדה שאינו נוטל מעות הלא די בזה שכ' שנוטל בגוף הקרקע כי אותה אנו מבקשים להבדיל בו בין קבלנות דבית דאינו נוטל מגוף הבית וצע"ג (ב) למה כ' אח"כ אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי וז"ל דכיון שנוטל מעות בשכרו ולא שייך ליטול זה בגוף המרחץ עכ"ל כמו שהי' די לו במ"ש שבקבלנות בית אסור שנוטל מעות בשכרו לא הוי כשותף א"כ למה האריך דלא שייך ליטול זה בגוף המרחץ לו יהי' ששייך עכ"פ בנוטל מעות לא הוי כשותף וצע"ג (ג) למה כפל עוד הפעם ברחיים וז"ל היכא שנוטל בקמח לפי חלקו ואינו נוטל מעות עכ"ל הלא די שיאמר היכי שנוטל בקמח למה הכפיל ואינו נוטל מעות וצע"ג (ד) תיבת לפי חלקו הוא כדבר שפתים חלילה דבוודאי יקח חלקו אשר התנה ולא ימחול לו קמחו וצע"ג

אמנם בחסדי ד' הכל נכון דתו' כ' מקודם וז"ל ואעפ"י שהלכה כרשב"א בקבולת מ"מ באריסות שדה אין הלכה כמותו אלא כרשב"ג דהא סתם לן תנא כוותי' והטעם דאריס אריסותי' קעביד עכ"ל כ' סתם בקיבולת הלכה כרשב"א דאפי' קבולת שדה אסור ולכן לא כתב אעפ"י שהלכה כרשב"א בקבולת בית דהא לרשב"א אסור אפי' קבולת שדה דהא הוא אוסר אפי' אריסות שדה, ורק באריסות שדה אין הלכה כרשב"א אלא כרשב"ג דהא סתם לן תנא כוותי' והטעם מפורש יען דבאריסות אריס אריסותי' עביד והוא כשי' הרה"מ דקבולת שדה אסור ומפרש הר"ם הטעם יען באריסות נוטל בגוף הקרקע ואינו נוטל מעות כלל רק חלק בפירות שהוא דרך אריסות אבל בקבלנות דבית שנוטל מעות בשכרו לא הוי כשותף ולא הכפיל לכתוב שלא שייך ליטול בגוף הבית דלו יהי' שנוטל חלק גם מגוף הבית שהתנה לדור בו בחדר כיון שנוטל גם מעות הוא אסור דהעיקר הוא שלא יטול מעות ובקבלנות בית האומן נוטל מעות אבל אם יקבל לבנות בית ושכר קבלנות שלו יהי' שיכול לדור בו במקצת הבית ולא יקבל מעות כלל למשל ששכר קבלנות הוא אלף זוז והתנה עם האומן שיהי' לו דירה בחדר אחד עשרה שנים בעד זה הוא בונה לו הבית אז הוא קבלנות בגוף הבנין זה באמת מותר אבל במרחץ אמרו בגמרא אריסותי' במרחץ לא עבדי אינשי דכיון שנוטל מעות בשכרו וגם לא שייך להזכיר בו שנוטל שכר קבלנות בגוף המרחץ דכל המרחץ הוא להרויח מעות א"כ לא משכחת במרחץ אריסות גם כ' שמותר להשכיר רחיים היכי שנוטל בגוף הקמח לפי חלקו הראוי בעד הקבלנות ואינו נוטל מעות כלל אבל ליקח הגוי חלק קטן קמח והשאר מעות או מקצת חלק קטן תבואה והשאר מעות אסור דזה הוא קבלנות ולא אריסות דו"ק היטב

שוב מצאתי בב"י סי' רמ"ג בד"ה כ' תו' שהבין ג"כ בהבנת התו' יען דלא שייך להנות מגוף המרחץ וכל הריוח הוא במעות לא שייך בו אריסות והב"י בשם הרמב"ם חולק דמעות הוי פירות של המרחץ ועי' במג"א סי' רמ"ג שכ' להתיר במרחץ אם יתן לעכו"ם חלק בריוח המרחץ עיי"ש

ובזה מיושב לי פליאה גדולה דרמ"א בסי' רמ"ג סעיף א' כ' וז"ל ואעפ"י שלא לקחה העכו"ם אלא לשליש או לרביע ויש לישראל הנאה במה שעכו"ם עובד בשבת