מחנה חיים אורח חיים חלק ב נז

את ידיו שכוונת הרה"מ יען דיש ב"י ממילא ידענו דיש עשה דתשביתו ואיך פשוט לו למעלתו זה שאין מברכין על תיקון הלאו ועיי' טו"ז סי' תמ"ו ס"ק ב'

ואני הצדקתי במקו"א דברי הרה"מ דסובר דיש הבדל בוודאי אין לברך על סילק איסור אבמה"ח דהלא התורה לא צוה שיצרך לסלק החיות רק צוה שאדם יהי' שב וא"ת שלא יאכל אבר או במה"ח ומאי יברך אם אין לו לעשות דבר אבל בחמץ דתורה אמרה מי שיושב ומשהה חמץ בביתו עובר על ב"י ומוכרח הוא לבער החמץ לפנותו מן הבית ולבערו מן העולם אז כאשר מוכרח על המעשה יש לברך אשר קדשנו בקדושה הנ"ל שלא יושהה חמץ בביתו בפסח ודוק

והוספתי נופך דהמעיין ברמב"ם וראה שקאי שבודק בתוך הפסח את החמץ שהי' לו מערב פסח עי' ברמב"ם פ"ג הל' ה' והל' ו' עיי"ש וא"כ כיון שכבר חל על הך חמץ חיוב דתשביתו מערב פסח אז הגם אי ליכא עשה דתשביתו בפסח היינו בחמץ שבא ברשותו בפסח כגון שנתחמץ לו בפסח אבל חמץ שכבר הי' בחיוב עשה דתשביתו מברך גם בפסח דכ"ז שנשאר לאו דב"י לא הלך העשה שכבר חל על החמץ מעיו"ט רק אחר פסח שליכא לא מצוה ולא לאו רק להבדיל בין חתיכה דאיסורא לחתיכה דהתירה ודוק (ועיי' בט"ז יו"ד סי' שצ"ז וט"ז יו"ד סי' א' ס"ק י"ז עיי"ש) ובזה נדחה ראיות נב"י דיש עשה דתשביתו ביו"ט מדברי כ"מ פ"ג מה' חמץ ה' ח' דשא"ה דהוא חמץ מקודם פסח ולא נפטר מחיוב דתשביתו שכבר חל עליו מעיו"ט ודוק ויש לעיין בב"ק דף צ"ח אמר רבה חמץ בתוך המועד הכל מצווין עליו לבערו דמבואר דיש עשה דתשביתו בתוך המועד ואין הזמן מסכים לעיין בו

אך בעיקר הדבר נ"ל לחדש דבר דלא תקנו חכמי ישראל ברכה על סילוק איסור אם לא משכחת הברכה רק על סילוק האיסור כגון על סילוק איסור אבמה"ח עיי' ר"ן כתובות פ"ק דהא סילוק איסור אבר או בשר הוא אפי' אם נוחר הבהמה דאם ישחוט הלא יש ברכה על מ"ע של שחיטה עיי' רמב"ם פ"א מה' שחיטה רק לברך שאסר לנו אבמה"ח והתיר לנו השחוטות א"כ הוי הברכה מתוקן רק על סילוק איסור אבל בחמץ דנתקן נוסח הברכה על ערב פסח דאז הוי קיום עשה וגם תיקון איסור אז כיון שנתחדש הברכה על ביעור חמץ היא נשארת גם בתוך המועד הגם דליכא עוד קיום מצוה רק תיקון הלאו דהלא הברכה כבר בעולם ודוק

וראי' לזה הלא מבואר ביו"ד סי' ר' דנשים דידן מברכות על טבילת נדה הגם דליכא עכשיו טבילה בזמנה שהוא מצוה ולא נשאר בטבילתם אלא תיקון איסור ואמאי מברכות ולפמ"ש נכון דברכת הטבילה נתקן בעבור קיום מ"ע אם יש מצוה בטבילה אז נשארת הברכה גם בתיקון חפץ או אפרושי מאיסורא כנלענ"ד בעזה"י (והגאון ר' אהרן ז"ל כתב לי ע"ז ובמקו"א אביא דבריו)

ומעתה אוכל לתרץ כיון דבהפרשת תרומה נתקן הברכה בעבור קיום מ"ע של הפרשה נשארת ג"כ באופן דלא נעשה רק תיקון איסור כ"ז יצאתי רק לקיים ודברת בם בדברי תורה

ובאמת לא ידעתי מה עלתה על דעתו הלא בארתי שם דאפי' אם לא יפריש רק חטה אחת יש קיום מ"ע של הפרשת תרומה דלא משכחת תיקון כרי בלא קיום מצוה של תרומה וא"כ השליח בכל אופן מקיים מ"ע בעבור המשלח רק אם לא פועל בפעולתו לעצמו כלל אז י"ל שלא לברך דמה איכפת לי' שפלוני יקיים מצוה שהוא יתן שבח לד' אבל בטבל שמקיים בפעולתו עשה של הפרשת תרומה בעבור המשלח ופועל בו תיקון כרי גם לעצמו מסתבר שיברך אבל לא שיברך בעבור סילוק איסור רק בעבור קיום מ"ע למשלח ודוק

(ב) מ"ש להוכיח דלא מברכין על סילוק איסור מדלא מברכין על ניקור הגיד וחלב פלא גדול אודיעהו הנה הנב"י בסי' ס' יצא להוכיח דיש עשה דתשביתו כל פסח דאל"כ למה הבודק בתוך הפסח מברך הלא אין מברכים על שמירת ל"ת דלא מברכים ברוך שאסור לנו אבמה"ח ונבילות וטריפות כמו שמבואר בר"ן פ"ק דכתובות עכ"ל ועפר אני תחת כפות רגליו דזה לא עלה בדעת הר"ן דהוא כ' שפלא למה מברכים אשר אסר לנו את ארוסות והתיר לנו הנשואות ולמה לא מברכים אשר אסר לנו אבמה"ח והתיר לנו את השחוטות עכ"ל הכוונה שמברכים בשעת החופה שנעשה מעשה לסלק איסור ארוסות ופועל נישואין אשר הותר לנו כן הי' ראוי לברך בשעת יציאת הנפש ע"י השחיטה אשר אסר לנו אבהמ"ח והתיר את השחוטה שנעשה ג"כ מעשה לשנות מאמה"ח לשחיטה וה"ה יש לחקור לברך על תיקון טבל שע"י מעשה תרומה נעשה הכרי חולין וה"ה בטבילת אשה לבעלה שע"י מעשה הטבילה נשתנה הגוף מטומאה לטהרה או בביעור חמץ שמכלה ומבער החמץ מן העולם ומפנה את הבית שעושה מעשה עכ"פ בכל אלה פועל במעשה לשנות את החפץ או לכלה את החפץ אבל לברך שלא לאכול נבילות וטריפות או אבמה"ח בלי פעולת מעשה לשנות הדבר זה לא עלה ע"ד הר"ן הלא לא מצינו ברכה אפי' על מ"ע רק בפעולה או בדיבור אשר בו מקיים המצוה אבל לעמוד לברך אשר קדשנו שלא לאכול נבילות בלי חפץ אשר נתקן לא שמענו מר"ן מעולם ודוק ואם שלא אדקדק על הגאון במילתא דלא רמי' עליו אבל פלא מה שעלה ע"ד הד"כ נ"י בניקור הגיד והחלב דאפשר לאכול הבשר ולהניח הגיד והחלב וגם בלא ניקור מותר לאכול הבשר ומה שהוא מנקר הגיד והחלב הוא רק שלא יכשל בנפש לא דעת אבל אינו פועל דבר לא להתיר את האסור או לבערו מן העולם רק מבדיל בין ב' חתיכות דבוקים אשר אחד אסור ואחד מותר ואין הפירוד או הבדלה מצוה א"כ אמאי יברך על ניקור הגיד או החלב הלא אין כאן אפי' תיקון איסור והוי כבודק חמץ אחר הפסח דבוודאי אינו מברך ודוק (ועיי' בדברי טו"ז יו"ד סי' א' ס"ק י"ב ובדברי בעל עקידה שער פ"ח אשר רמז עליו בדרכי משה סי' ל"ד בא"ע וק"ל) ועיי' בנקה"כ ביו"ד סי' קכ"ז ובשב שמעתתא שמטעים דבריו וימצא דוגמא למ"ש

(ג) ומה שהעיר מעלתו נ"י הלא מה שאנו מברכין על ביעור חמץ הוא רק תיקון איסור דעשה דתשביתו השבתה בלב סגי רק חכמים הצריכו ביעור כדי שלא יבוא לאכלו וא"כ הוי רק תיקון איסור ותי' לעצמו דמה איכפת לן עכ"פ הוי מצוה דרבנן עכ"ד ימחול לעיי' בנ"ב מה"ת סי' ס"א שהוכיח דרבנן תיקנו רק בדיקה והברכה הוי על ביעור חמץ וזה לא תיקנו הם דהוא מחויב מדאורייתא לבער שלא יעבור על ב"י וחכמים תיקנו רק שלא מהני ביטול ממילא נשאר חיוב דאורייתא אם יעיי' שם ינוח דעתו ונמצא שם עוד שרוצה להמתיק דברי הרה"מ להצילו מקו' הכ"מ שיברך גם אחר הפסח על ביעור חמץ דכוונת הרה"מ אפי' לר"י דחמץ לאחר זמנו מן התורה