מחנה חיים אורח חיים חלק ב נב

ולע"ד נראה לתרץ בעזה"י והוא דנודע דברי תשובת מיימונית לה' אישות סי' ג' בשליח שטעה ואמר הרי את מקודשת לי ונזכר וקדשה שנית להמשלח וחקר שם אי השליח נאמן שטעה בדיבורו וכתב וז"ל נראה לי דאינה צריכה גט מן השליח דקיי"ל הקדש בטעות אינה הקדש והמתכוין לומר תרומה ואמר מעשר עולה ואמר שלמים אינו הקדש והוה חולין גמורים ומהימן לומר שכן הי' בדעתו להוציא מפיו וטעה והוציאו בענין אחר ואפי' אינש אחרינא סומך עליו ומצי שחיט הבהמה בחוץ ולהאכיל התרומה לזרים וע"א נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק איסורא ואע"ג דאתחזק לגבי' איסורא כל כמה דלא אמר דאטעי' בדיבורי' הא לא מיקרי איתחזק אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר האיסור מכאן ולהבא מודה דמעיקרא אסור הי' כגון בהאי ריש גיטין בפ"נ ובפ"נ דאיתחזק איסורא דאשת איש אף לדברי השליח עכ"ל והגאון קצות בספרו ש"ש שמעתא ו' פ"ג מוסיף טעם לשבח דלא ילפי' דבר שבערוה מממון רק אם הי' כאן ודאי ערוה אבל אם הע"א מעיד שלא הי' כאן ערוה נאמן לעקור שם ערוה לגמרי שלא הי' בעולם ע"ש. ולפ"ז אני אומר תל"י דבר שכל הלא התוס' שם אזלו אם ע"א נאמן אפי' אחר ששתה מים מאררים וע"כ אין המים בודקין אותה כיון שיש אפי' ע"א בעולם יעו"ש וא"כ כיון שבא העד ואומר נטמאת הוא נותן טעם כעיקר למה לא בדק אותה המים ועוקר החזקה דמה שאנו החזקנו אותה לטהורה הי' יען שמים לא בדקו אותה והלא נותן עדות שנטמאה ומגלה שלא הי' באפשרות למים לבדוק אותה יען דהוא הי' יודע שנטמאת ועוקר החזקה מעיקרא משורשה ובגמ' נסתפקו אי ע"א נאמן נגד חזקה אם גם הוא מודה שהי' כאן מעיקרא חזקה מעלי' רק אומר שנסתלק החזקה אבל כאן הוא אומר שחזקת היתר שלה מה שלא בדקוה המים הי' בטעות דכיון שהי' עד בעולם שוב אי אפשר למים לבדוק אותה ולכן הוא נאמן אפי' לאסור כנגד חזקת היתר ובגמ' מסופקים רק להתיר נגד חזקת איסור אבל בודאי לאסור נגד חזקת היתר אין ע"א נאמן כמבואר בתוס' גיטין דף ב' ובש"ע יו"ד סי' קכ"ז דשאני הכא דעוקר החזקה מעיקרא ודו"ק. ופלא על כ"ת נ"י שלא הרגיש שכאן הוא שבא ע"א לאסור נגד חזקת היתר ולא נוגע כלל לגמרא בפרק האשה שדן אם ע"א בא להתיר דבר שהי' בחזקת איסור ודו"ק

ומאוד נפלאתי על דברי תוס' חדשים שלא קשה קו' התוס' שיש רגלים לדבר ע"י קנוי וסתירה דיש רגלים לדבר בהיפוך שלא בדקוה המים עכ"פ ולא אוכל לכלכל דבריו במשפט השכל גוזר דהך רגלים שנטמאת ע"כ הוא אמת דהרי קנאה ונסתרה ומסייע לדברי העד והך רגלים לדבר דלא נטמאת מדלא בדקו לה מים הוא גרוע דלפי דברי העד לא היו המים יכולים לבדקה יען דהוא הי' יודע שנטמאת וא"כ שפיר קשה קו' התוס' מהיכן נילף דנאמן בעדות ראשונה יען שנאמן בעדות אחרונה ודו"ק

(ה) וראיתי במכתבו דבר שכל שיצא לתרץ קו' התוס' במכות דף י"ג בד"ה ר' יצחק שהמקשה לאו דכל חייבי כריתות ל"ל הא לקרבן לא צריך אזהרה ומלקות ליכא במזיד וכתב מעלתו נ"י וז"ל י"ל ר"י סובר כר"ש דכ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לקרבן והנה בוודאי גם בכרת לא מתחייב לר"ש אלא בכזית ויעיין בתוס' רי"ד קידושין דף מ"ב שמשווה ג"כ שוגג למזיד וא"כ בחייבי כריתות של אכילה איצטריך קרא לאזהרה ללקות בכ"ש לר"ש דליכא כרת על כ"ש וממילא גם בחייבי כריתות דחייבי אישות ומלאכה האסורה ג"כ צריכה אזהרה לפסול קרבן של חבירו בשינוי בעלים דלהוי כל הכריתות שווים בעונש ואזהרה דעד כאן לא בעי רבא בזבחים דף ט' ע"ב בטומאת מקדש וקדשיו אי בעינן כרת כמוהו או דלמא קבוע כמוהו אבל אם בחד ח"כ יש אזהרה ובאידך לא כתיב האזהרה לא הוי מפסיל בשינוי בעלים דלא הוה דומי' דידי' עכ"ל של מעלתו נ"י והוא דבר חרוץ הגם שיש להרהר אחריו במחשבות איש

אך מה דפשיטא לכ"ת נ"י דליכא כרת לר"ש בכל שהוא הוא רשום אצלו מכמה שנים לספק גדול ולא אעלים מלפניו מה שיש כמוס עמדי על זה אבל לא אסדר החדושי תורה אשר אמרתי אז כי בנעורי חמדתי לבנות מגדול פורח באויר אבל זה ח"י שנים אשר האיר ד' לדרוש על האמת ולכן לא אהי' רק כמלקט בשיבלי תבואת ישן נושן

הנה יצאתי לדין דר"ש מחייב כרת על כל שהוא דאל"כ למה נקט ר"ש כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לקרבן וקשה הא במכות איירי ג"כ על הזיד באכילתו וא"כ הי' לו לסיים לא אמרו כזית אלא לכרת וממילא ידענו שגם בחטאת צריך כזית דהוא כלל גדול היכא דליכא במזיד כרת ליכא על השוגג קרבן וא"כ הי' לו לומר לא אמרו כזית אלא לכרת ואנו ידעינן דה"ה לחטאת וצע"ג

אמנם באמת טעמא דר"ש דמחייב על כל שהוא משום אחשבה לאכילתו כאשר הסביר הריטב"א במכות דף י"ז וז"ל ורבינו מאיר ז"ל נתן טעם דלמלקות כיון דאכל במזיד אחשבי' לחומר איסור להתחייב בכל שהוא אבל קרבן שהוא על שוגג אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות עכ"ל וא"כ דווקא בקרבן שבא על שוגג דלא שייך אחשבי' צריך כזית אבל בכרת שבא על מזיד חיוב בכ"ש לר"ש ולכן אמר לא אמרו כזית אלא לקרבן אבל לכרת לא צריך כזית ודו"ק. והארכתי להביא ראי' מן תוס' ע"ז דף ס"ח דכתבו לר"ש לא צריך קרא על היתר מצטרף לאיסור דהא כ"ש למלקות וקשה הי' נ"מ לענין חיוב כרת ואין להאריך כעת

וערכתי אז מחשבותי לפני י"נ הרב הגדול העמקן מו"ה ר' אהרן זינגער נ"י והשיב דלכן אמר כזית לענין קרבן ולא לענין כרת דזה כלפי שמיא גליא דהא לא קיי"ל כרחבה"ק וא"כ למאי נ"מ אי יש כרת על כ"ש או כזית ונקטו לענין קרבן שנ"מ בדבר ע"כ דברי הרב הגאון

והשבתי להרב הנ"ל דיש נ"מ בחולה שיש בו סכנה ויש לרפאותו או בחצי זית חלב או בכזית נבילה ומעתה אי יש כרת על כל שהוא טוב ליתן לו כזית נבילה דהגם דחייב מלקות על כ"ש אבל בודאי מודה ר"ש דגם בכזית ליכא רק חד לאו ולא שעושה איסור בכל כל שהוא דהא הוא רוצה לאכול כזית אבל אי ליכא כרת בכל שהוא טוב ליתן לו חצי זית חלב והארכתי אז אם שייך אחשבה אם צריך לאכול ולרפאות את נפשו או אם צריך לאכול לקיים מצוה ואין כאן מקומו להאריך

אבל מצאתי בירושלמי פ"ג דפסחים דתני על חמץ ברור חייב כרת ועל עירובו סופג ארבעים וז"ל מה אנן קיימין אם בשרובו חמץ חייב כרת אם בשרובו מצה יוצא בהן ידי חובתו בפסח תיפתר שיש בו חמץ ואין בו כזית כר"ש דר"ש אמר כל שהוא למכות עכ"ל ועיין במפרש שלכן סופג את הארבעים אבל אין בו כרת ודו"ק. וכעת מצאתי דהרי"ט אלגזי בה' חלה במשנה עיסת כלבים האריך בפרט זה וב"ה שזכיתי לכוין מדעתי זה ח"י שנים לכן אסיים ויעיין בספרי מחנה חיים סי' צ"ב וק"ל. ובהיות שהיום יום עש"ק תהי' פה שביתת קולמסי. דברי הדש"ת הק' חיים סופר