מחנה חיים אורח חיים חלק ב נ

יעו"ש והנה אם העדים אומרים ששגו אין הב"ד מאמינים להם רק מוקמינן להם במזידים דכיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד ומה לנו יותר חזקה מעולה ממנה ואם אין ע"א נאמן נגד חזקה למה לי קרא ועשה שאין מביאין על שגגתו חטאת כי איך כל חד נאמן לומר שוגג הייתי כנגד חזקה ולהביא חולין בעזרה וכהנים לובשין בגדי כהונתם עכ"ל מעלתו נ"י

והנלפענ"ד לתרץ ונקדים לחדש דבר דלולא דגילתה התורה דעדים זוממין לא מביאין קרבן על שגגתם והי' נשאר על הסברה דגם הם בכלל חייבי מיתה שוגגין דמביאין קרבן על שגגתם בכל זאת הי' בחקירה אי השנים עדים מביאין רק קרבן א' בשותפות או שכל א' יביא קרבן לעצמו

דהנה בב"ק דף מ' ע"א בעי מיניה שור של שני שותפין כיצד משלמין כופר משלם האי כופר והאי כופר כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרים ובתוס' בד"ה כופר אחד וז"ל אע"ג דלגבי חטאת אמרי' בפרק המצניע גבי המוציא ככר לרה"ר והוציאו שנים חייבים ומסתמא כל חד וחד חיוב חטאת התם כיון דכל חד חייב אזדונו כרת מחייב נמי אשגגתו חטאת ועוד חטאת דלגבוה אין להקפיד אי מביאין שני חטאות אבל כופר דלחבירו למה ירויח זה במה שהשור של שנים עכ"ל מבואר הגם ששנים ביחד עשו העבירה בכל זאת כל אחד חיוב חטאת בפני עצמו יען דכל אחד חייב על זדונו כרת ועוד דחטאת לגבוה ואין קפידא על שני חטאות וממילא אי היו עדים זוממין מחויבים על שגגתן חטאת הי' ג"כ מביאים כל אחד חטאת דהא במזיד הי' כל אחד מחויב מיתה ואין קפידה בזה אם כל אחד מביא קרבן על שגגתו כן הי' נראה לכאורה לפום ריהטא ודוק

אמנם מסברה נ"ל לחלק בעזהי"ת בשלומא בשנים שהוציאו ככר דבאמת משכחת בכל ל"ט מלאכות שיחיד יעשה אותם לבדו א"כ נותן שם כל עבירת מלאכה לבדו רק שאירע שהוציאו שנים ככר ביחד וכפי אופן הוצאתם לא היו כל אחד יוכל להוציא חפץ זה באופן זה (עיין חדושי רשב"א שם ותבין) אבל אין הכרח שיהיה שותפות בעשיות מלאכת הוצאה דהא סתם הוצאה הוא ע"ו אחד א"כ הגם שהוציאו שנים ביחד כיון שזה אינו יכול וזה אינו יכול הוה דרך הוצאה אפי' בשנים ונחשב שכל אחד הוציא וחייב כל אחד חטאת לבדו דהא שם מלאכה ניתן לחטאת לפני עצמו

אך בעדים זוממים דתורה אמרה לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת רק על פי שנים עדים יקום דבר או על פי שנים עדים יומת המת וא"כ אין ע"א פועל עדות כלל חוץ באיסורים דלא צריך עדות רק אמיתיות הדבר עיין ט"ז יו"ד סי' צ"ח ס"ק ב' א"כ שני עדים ביחד פועלים שם וכח עדות אז שניהם יחד כגוף אחד אין עדים נעשים זוממין עד שיוזמו שניהם א"כ כיון דלא משכחת עבירה אשר זמם לעשות לאחיו רק אם שנים ביחד פעלו כח עדות אז אם נמצאו זוממין נהרגין שניהם דשניהם יחד עשו עבירה של מיתת ב"ד והגם אם עשרה בני אדם הורגים לאדם אחד בבת אחת היו מחויבים לולא דכתיב ואיש כי יכה נפש אדם ולא שנים עיין ברש"י סנהדרן דף ע"ח בד"ה כל דהו נפש יעו"ש ושאני התם דמשכחת המיתה ע"י אחד לכן גילה התורה איש ולא שנים אבל בעדות דלא משכחת מיתה ע"י הב"ד רק אם יעידו שנים ביחד אז שניהם חייבים מיתה על עבירה אחת אשר רצו לעשות אבל אם עשו בשגגה לא בא רק חטאת אחד דעל עבירה אחת אשר אי אפשר להיות נעשה רק בכח שנים ביחד לא מסתבר שיביאו שני חטאות עלי' והבו זה מאוד

ולפ"ז דגם אי עדים זוממין הביאו קרבן על שגגתן היינו שניהם ביחד קרבן אחד א"כ הוה שני עדים כנגד חזקה ובגמ' פרק אשה חקרו ע"א נגד חזקה ודוק

ולא אכחד תחת לשוני דלפי מה שבארתי דבכל אופן לא היו עדים זוממין מחויבים רק חטאת אחד א"כ לכאו' קשה למה לי קרא שהם פטורין יען דכתיב עשי' בקרבן תיפוק לי' לר"י בכריתות דף כ"ג ע"א במתני' ר"י אומר כל חטאת שהיא באה על חטא אין שנים מביאין אותה א"כ בעדים זוממין דהוה חטאת הבא על חטא ואין שנים מביאין אותה ולהביא כל אחד חטאת הוה חוץ מסברה להביא על עבירה אחת שני חטאות וא"כ ממילא ידענו דליכא חטאת בעדים זוממין וקרא למה לי וצע"ג

ואחר התבוננות לק"מ דטעמא דר"י יען דבחטאת על חטא כתוב או הודע אליו חטאתו אבל אם יביא בשותפות על תנאי לא הוה הודע אליו חטאתו אבל בחטאת כפרה באמת מודה ר"י עיין בכריתות דף ז' ע"א בחטאת יולדת וכאן דנודע אליהם חטאתם אז יוכלו להביא חטאת בשותפות ממש בלי שום תנאי ודוק

וראיה ברורה לזה מדברי תוס' שהבאתי שכתבו מסתמא מביא כל א' חטאת ולא הקשו בתוקף דמוכח שמביא כל אחד חטאת ממתני' דכריתות שר"י אמר חטאת שבא על חטא אין שנים מביאין אותה וצע"ג ולפמ"ש נכון דשנים שהוציאו ביחד דנודע אליהם חטאתם ומביאים באמת חטאת בשותפות מזה לא איירי ר"י ודו"ק

שוב מצאתי בש"מ בב"ק דף מ' מביא על קו' התוס' תי' בשם הראב"ד דשאני חטאת שבא על חטא אין שנים מביאין אותה כמבואר בכריתות יעו"ש ובעיני ופלא איך בא ר"י דכריתות לכאן ודעת קדושים נעלם ממני כעת

כל זה אמרתי בעבור להגדיל תורה לתרץ קו' כ"ת נ"י אבל בעיקר הקו' אני לא אוכל לבוא עמו לעמק השוה דשם באשה רבה חקרו אם ע"א נגד חזקת קמייתא אם אומר שהוא שעשה שינוי בדבר אבל כאן בעדות דליכא בירור שלא היו שוגגים או מוטעים או פחדו וכדומה דמכח כח חזקת כשרות אמרינן דבוודאי דקו העדים קודם שהגידו בב"ד והגם דיש מיעוט עדים דישגו אי יטעו ויאמינו שמותר להעד שקר או ששגגו בגוף הגדה באופן מתוך אופן אשר ראו ושמעו וידעו בכל זאת הב"ד הולך אחר הרוב שאומרים כדת וכהוגן ולא ישמע אליהם אם יחזרו בו בעדותן וכיון שהגידו אינן חוזרין ומגידין ולא יתנו הב"ד על לב אולי הם ממיעוט דהא הולכין אחר הרוב אפי' בדיני נפשות ועיין רמב"ם בהל' יסודי תורה דכל עדות נבנה על חזקת כשרות דעפ"י רוב עדים המה אנשים כשירים (ועיין בכ"מ פ"ג מה' עדות הל' ה' שהטעם שלא יוכלו לחזור דאין אדם משים עצמו רשע וקשה א"כ אם יאמרו עדים אנן אומר מותר הוינן יהיו נאמנים ועיין רש"י כתובות דף כ' הטעם דאאמע"ר הוה מכח חזקת כשרות) אבל אם הם באים אח"כ ומביאים קרבן מהכ"ת דלא נקבל ונחשוד אותם לרשעים שרוצים עכשיו לעשות עון להביא חולין בעזרה הי' בסברה להאמין שחטאו ולקבל מהם קרבן הגם דב"ד לא האמינו להם שהם ממיעוט שהעידו בשקרות או בשגגות אומר מותר עכ"פ לגבי עצמן נאמנים שהם ממיעוט ויחפצו בתשובה אבל שם אנו חוקרים על ע"א נגד חזקת קמייתא אם להאמין לו על דיבורו בלבד בכח ע"א נאמן באיסורין בלי שנותן אות שהוא לא ימעל מעל בד' ועיין תוס' קדושין דף מ"ג ע"ב ודוק שמובדלים המה זה מזה וראי' לדברי דאל"כ יקשה לו הא