מחנה חיים אורח חיים חלק ב מט

ולראות אותו ואת בגדיו לק"מ קו' נב"י דהא הוא קבור וכדומה והכל אינו אמת כי לו יהי' שאמת כדבריך שנ"מ לענין קבורה בכ"ז נשאר סברתי הכי יש לנו נ"מ בצורה אם באמת הוא הצורה הנ"ל רק הצורה היא לנו למופת שהוא ישראל ואנו חייבים לקבור אותו אבל אם באמת הוא ישראל הגם שיהי' נדמה בצורה לגוי אעפ"כ אנו חייבים בקבורתו ואין תלוי כלל בעיקר הצורה אך עיקר קושייתך לק"מ (א) דקו' נב"י כך הוי הלא אנו חיישי' לשאלה היינו שבעודו בחייו שאל את הבגדים דהלא לאחר מיתה בוודאי לא שאל וע"כ דאנו חוקרים על לבישת בגדים בחייו וק' מהכ"ת ניחש שהי' הלך בבגדי שאולים הלא יש חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו וא"כ ע"כ הי' אנו אומרים בחייו שהמה שלו ולא שאל הבגדים הנ"ל (ועיין בב"ש א"ע סי' קי"ד דאזלי' בתר שנולד הס') ודו"ק (ב) הכי אמרתי שצריך לנו עוד היום נ"מ בעיקר החזקה הלא אמרתי רק אם הי' מקום לדון שיש נ"מ באמת במה דאזלי' בתר חזקה ובוודאי שם הי' בחייו נ"מ אם המה שאולים או המה שלו לענין בע"ח והבן ועוד יש כמה חלוקים להשיב לך אבל ידעתי אם תראה סברתי עוד הפעם ינוח לך מרוגזך עלי (ומה שהקשית עוד על סברתי מרמב"ן הובא בר"ן בגיטין דף מ"ד עיין בספרי סי' ע"א בד"ה דברי הרמב"ן ברורים ותמצא נועם בעזה"י)

(יב) הלום יצאת להתפלא עלי במה שהשגתי על קצוה"ח ונתיבות בד"ה ואיידי בסי' כ' והארכת עלי ולא רציתי להעתיק השגתך עלי כי ראיתי שמקוצר הלשון חשבת ממני מה שלא עלה בלבי מעולם כך הוא השגתי הלא הר"ן בע"ז ותרה"ד חדשו מי שהתנה בשכר עבודתו איזה כלי בכ"ז יוכל בעל הכלי ליתן לו מעות אבל בוודאי אם בעל הכלי רוצה ליתן לו הכלי צריך הוא לקבל הכלי ולא יוכל לאמור שאין אני חפץ בו (וה"ה במי שנתן לחבירו דבר ע"מ שיתן לו חפץ ידוע) כמבואר ובאופן כזה לא שייך לשון שאומר אני עובד לך או מקנה לך זה או אעשה לך איזה דבר ע"מ שתתן לי חפץ פלוני דע"מ שתחזירהו לא הוי לשון כלל אם מבקש מחדש חפץ או כלי כמובן ואם בעל הכלי רוצה לקיים הבטחתו בנתינת הכלי רק שכבר מכר או נתן במתנה או הקדישו ואח"כ נוטלו ונותנו לזה שהבטיח לא נחשב זה לקיום תנאי דתיבות ע"מ שתתן לי לא משמע נתינה מיד ליד הגם דלא חזי לי' אלא תתן לי משמע שתתן לי מידי דאוכל להנות ממנו ולא קיים תנאו וצריך לשלם בדמים ואם המתנה התנאי פעל לפניו דבר צריך לשלם שכר טרחו ואם קבל דמים או כלי אחר כדי לקיום תנאו בנתינת הכלי צריך להחזיר הדמים או החפץ להמתנה התנאי והנמ"י למד מכאן רק פי' תיבת לי שלא נאמר תתן לי הוה הפירוש רק נתינה מיד ליד כמו ונתן בידה עיין תוס' גיטין דף כ' כתבו על א"ה או כמו ונתן לכהן עיין פר"ח ביו"ד סי' ס"א אבל מעולם לא איירי במתנה ע"מ להחזיר רק במי שהתנה שיזכה מחדש בחפץ הנ"ל ודן בנידן דלא שיך בו ע"מ שתחזרהו רק ע"מ שתתן לי אבל במתנה ע"מ להחזיר ואמר ע"מ שתחזרהו מודה הנמ"י דלא מהני רק בהקדש ולא במכר ובמתנה כאשר עיין כעת בספרי בעיניך תביט כי הוא זה לא עמדתי על השגתך ולא אדע איך הבנת מדברי אשר לא עלה על לבי ודוק

(יג) ועל הסברא שחדשתי בסי' כ' בד"ה ועתה בענין כל שאין בזא"ז גם בב"א אינו כתבת אף שסברא נכונה אבל בעלי תו' בבכורות דף ט' בפטר רחם מתנגדים עכ"ד ובלתי ספק כונתך על תו' ד"ה אמר ר' אשי מב"מ אינו חוצץ שהקשו וז"ל וא"ת דמוקי מתני' כריה"ג דאפשר לצמצם ואפ"ה אינו נותן כי אם טלה אחד לכהן משום דכתיב הזכרים אמאי לא אמר כל שאין בזא"ז גם בב"א אינו ולא קדוש לא זה ולא זה עכ"ל וק' לפי סברא שלי שאני בזאח"ז דהשני ליכא פטר רחם אבל בב"א הוי פטר רחם וצע"ג

ונלע"ד נהפוך הוא יש לי ראי' מכאן דדברי תו' נפלאים למה הקשו הקו' אם נימא לר"י דאפשר לצמצם ואפ"ה אינו קדוש אלא אחד אשר הגמ' הניח דברי אביי בקו' ולא הקשה באמת דלרי"ה דסובר בין בבהמה טהורה ובין בבהמה טמאה ילדה שני הזכרים שניהם קדוש וק' הלא בזא"ז אינו קדוש אלא ולד ראשון א"כ גם בב"א אינו ולמה הקשו הקו' אי אפי' לר"י בילדה שני זכרים רק א' קדוש נימא כל שאבזא"ז הא בכל הש"ס הוי הפי' גם בב"א אינו דאין שניהם נתפסים וגם לא אחד נתפס ויש בו רבותא דלא מהני הפעולה אפי' על שניהם יען שנעשה כאחד אבל כאן דיש פסוק דלא חל על שניהם נשאר קו' התו' רק דנימא דלא יהי' קדוש אפי' אחד ואם הי' מקשים על ר"י דסובר באמת שניהם קדוש הי' קו' תוס' בחזקה משני צדדים וצע"ג

אמנם ראתה עינם של בעלי תו' דאי באמת לר"י שניהם קדוש אז הקו' מכל שאבזא"ז גם בב"א אינו לק"מ דשאני בזא"ז דלא הוי השני פטר רחם ובב"א הוו שניהם פטר רחם כסברא שלי אשר חדשתי בתשו' הנ"ל על הרמב"ם בהפרה לכן החכימו בדבריהם אי לריה"ג דסובר אפשר לצמצם ואפ"ה אין שניהם קדושים רק א' מהם קדוש הגם שניהם הווין פטר רחם א"כ ק' כיון שאבזא"ז הגם דשניהם בקדושת פטר רחם גם בב"א אינו ולא קדוש לא זה ולא זה והי' רק קו' שלהם למה בכל הש"ס אם שני חפצים ראוי' להיות נתפס ע"י מעשה אחת כגון בשתי אחיות כיון דלא חל הקדושין על שתיהן הגם ששתיהן ראוי' לקידושין אמרי' שאין אחת מהן מקודשת דהי מינייהו מפקית ה"ה כאן דשניהם ראוי' לקדושת בכור ובכ"ז אין הקדושה חל על שניהם א"כ לא יהי' אחד מהם קדוש ותירצו דשאני התם נעשו הקידושין ע"י פעולת אדם אבל כאן בקדושה הבא מאלי' לא אמרי' כן וסיימו וז"ל ואע"ג דשייך לומר הי מינייהו מייתית והי מינייהו מפקית עכ"ל הבן בדברים ותראה כי האמת מעוד לעצמו בעזה"י

אהובי אחי נ"י על יתר ד' השגות לא אשיב כעת עד כי יגיע לי עוד השגות ממך פעם אחר ואז אצרף הכל כי טרוד אני מאוד כעת אחיך הנאמן הדש"ת הק' חיים סופר סימן יב שפע רב וכל טוב לראש גבר העוסק בחרב פיפיות במלחמת ה' הלא הוא האיש הבונה עולמות למחריפן המורג חרוץ כמוה' ר' אהרן אונגאר נ"י בק"ק מיקאלאש

מכתבו קבלתי זה איזה חדשים אך מן השמים עכבוני מלהסתכל בו לחזות בנועם תורתו עד היום ואשר חנן אלקים לי אחלק באהבה בקוצר אמרים להשיב נפש שוקקה לפלג חיים

(א) הדר"כ נ"י התפלא בקו' וז"ל בהאשה רבה לא פשוט הגמ' אי ע"א מהימן נגד חזקה ולא זכיתי להבין הנה בגמ' סנהדרין דף ס"ה ובכריתות דף ד' אמרי' יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה ועיין ברש"י שם כי הוא מת"כ ובאו"ת סי' ל"ח יעיין דבר נחמד שכוונת הת"כ שאין העבירה נגמר על פיהם עד שיגמרו הב"ד את הדין