מחנה חיים אורח חיים חלק ב מח

אמנם פשטות התורה מורה דיש בב"נ איסור דלפני עור יען שהוכיח אבימלך לאברהם מה עשית כי הבאת עלי ועל ממלכתו חטאה גדולה עיי' רמב"ן בתורה משמע ממה ששאל מה עשית שיש בזה עון וחטא על אברהם על שפעל מכשול לאבימלך או לאחד העם ומה שביאר הרמב"ן בפ' לך לך בפסוק שנגזר גזירת עבודת מצרים על שהביא שרה למכשול ולא כ' על שהביא אבימלך עיי"ש לק"מ דלגזר על בניו גזירה הי' בעבור שרה אבל בעבור אבימלך לא הי' החטא גדול לגזור גזירה לפרוע מבניו אבל לעולם נראה שיש ג"כ איסור דלפני עור ועיי' בפסוק הנה נא ידעתי ביאר רמב"ן שאברהם שתק כי השרים לקחו מעצמם שרה ולא שאלו לו והוי הלפני עור בשב ואל תעשה והבן זה ובאמת פעם שנית בפ' וירא שאמר אברהם בפה מלא אחותי היא הרגיש הרמב"ן שם בפסוק וגם אמנם וז"ל לא ידעתי טעם התנצלות זה כי גם אם אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו וברצותם באשה אמר להם אחותי היא להטעותם בדבר כבר חטא בהם להביא עליהם חטאה גדולה ואין חילוק כלל אם הדבר אמת או שקר עכ"ל והסביר אח"כ שהתנצלו אברהם שירא שמא יהרגנו ופקוח נפש דוחה הכל עיי"ש א"כ מבואר שגם בבן נח יש איסור דלפני עור ודוק

ולכאורה כפי אשר הסביר הרמב"ם בה' מלכים דחטא עיר שכם הי' שבן נח שרואה בחבירו שעובר על אחת מז' מצות ולא דנהו למיתה הוא בעצמו חיוב מיתה ולכן עיר שכם שלא הרגו לנשיא שלהם באו בני יעקב והרגם עיי"ש א"כ הוי איסור דלפ"ע ק"ו אם מחוייב להרוג אותו בשביל עבירה שעשה מכ"ש שלא יכשילהו בדבר אבל עיי' ברמב"ן פ' וישלח שחלק עליו שאין דין זה אמת א"כ פלא מנ"ל שיש חטא לאברהם אם הכשיל לפרעה באשת איש וצע"ג וכן בבלעם אחז"ל דנהרג יען דנתן עצה לזנות עם בני ישראל משמע דחטא בזה וק' מנ"ל דיש איסור לבן נח בלפני עור וצע"ג

ונלע"ד דפשיטא דיש איסור דלפני עור בבן נח כי נלמד מקרא דקב"ה העניש לחוה על שהכשילה לאדם והעניש לנחש כי גרמה מכשול לחוה וע"כ דבכלל האיסור של שפיכות דמים נכלל בו לאו דלפני עור כדחז"ל המחטיא גדול יותר מן ההורגו הובא בטו"ז ה' חנוכה עיי"ש וד' האיר עיני שמצאתי ברמב"ן בתורה פ' בראשית על פסוק וישמע את קול ד' כ' וז"ל ולא אמר באשה ותאכלי מן העץ כי היא נענשה על אכילתה ועל עצתה כאשר נענש הנחש וע"כ אמרה הנחש השיאני ואוכל כי עונש גדול על אכילה והנה מכאן נוכל ללמוד למחטיא אדם בדבר כאשר למדנו רז"ל בפ' לפני עור לא תתן מכשול עכ"ל. ראה בעיניך כי זכיתי תל"י לכוון האמת לאמיתה של תורה בזכות אבותי וא"כ מוכח מתו' חגיגה אפי' אם גם אחר יעבור על לפני עור אעפי"כ מותר לראשון ללמוד עמו והוא כסברת פני משה שהובא במ"ל ומה שנקטו בתו' שיש גוי ולא נקטו ישראל משום דבישראל יש לחוש דלמא הי' חוזר בו אבל בעכו"ם דבוודאי לא יחזור בו וליכא לפני עור אעפ"כ אסור משום מגיד דבריו ליעקב ודו"ק. ויש לי עוד לפלפל בגמ' דע"ז בלפני דלפני לא קפדינן משמע ג"כ דיש בבן נח לפני עור ועיין ריטב"א דף ט"ז שם ד"ה אמר ר' אדא ועיון בשו"ע ה' ע"ז (ועי' רש"י פ' מטות ונשא את עונה) ובסוף ד' תוס' ע"ז די"ד ע"ב ד"ה חצב ודו"ק וקצרתי כי הזמן בוגד בי כעת: **(הגה ותלמידי החרוץ מו"ה יעקב צבי נ"י הראה לי תוס' ע"ז דט"ו ד"ה לנכרי מבואר דליכא בב"נ איסור לפני

עור

)** (י) עוד יצאת להשיג על מה שחקרתי בסי' ע"א בד"ה ואמרתי לתרץ קו' הגדולה למה לא הקשה הגמ' איך סומית מותרת בבעלה שיש לומר דעד שכשר לעדות נאמן לברר אפי' בדבר שבערוה כסברת הר"ן לכן התחכמו חז"ל להקשות איך סומא מותר באשתו שהיא אינה נאמנת אפי' לברר והרעשת עלי הלא היא סומית וא"כ איך שייך אצלה שסומכת עליו בתורת עדות דלמא הוא רשע עריץ שרוצה לבעול אותה עכ"ד

לא ידעתי אהובי אחי נ"י איזה משנה מפורשת או פוסק מפורש יש לך שמבאר זה דצריך להיות העדים ניכרים לנו שהמה בחזקת כשרות הלא באמת אפי' אינם ידועים ג"כ אזלינן דכל ישראל בחזקת כשרות וכל דפריש מרובא קפריש אפי' אם יש לו ג"כ הנאת עצמו הלא אחז"ל מיעוטן בעריות ורובן בגזל ואעפי"כ אמרו אפי' במקום שיש חימוד ממון נאמן אדם שלא נודע לנו שנים להוציא ממון וע"א לשבועה עיין בשערי תורה ח"ב כלל ח' שהאריך אמ"ו הגאון ז"ל דלא יעבור ע"א על לאו דלא תענה בעבור חימוד ממון הגם שלא נודע לנו מי הוא ומכ"ש שיש לרוב ישראל חזקת כשרות שלא יבעול אשת איש ונאמן לברר שהוא בעלה ואטו בקידושין דף ס"ג צריך להיות מוחזק לנו בחזקת כשרות ודו"ק. הן אמת שהארכתי במקו"א שליכא חזקת כשרות במקום חימוד ממון והבאתי ראי' מגמ' יבמות דף צ"ח שאין נותנין לאשת כהן תרומה דשמא תתרגש ותקח אח"כ תרומה וק' הגם שבוודאי היא לא תאכל עכ"פ תמכור ותקח המעות א"כ גזלה לשבט בכלל וגם גוזלה טובת הנאה מבעלים וגורמת ביטול מ"ע של קיום נתינה ואעפ"כ חשודה בעבור הנאת ממון ואין כאן מקומו להאריך אבל בוודאי יש כאן חזקת כשרות שרוב ישראלים לא יבעלו אשת איש ודו"ק ואולי כוונתך דלמא הוא נכרי במקום דרוב נכרים שכיח אך זה לק"מ דהלא תוכל לידע אם הוא נכרי או ישראל בכמה סימנים בדיבורו ובגופו ועל גוף הקו' יש לדון דאשה קרקע עולם

(יא) גם זאת יצאת על הכלל חדש אשר חדשתי בסי' פ"ז בד"ה ונלענ"ד דתורה לא חדשה חזקה רק אם חיוב או פטור טומאה או טהרה וכדומה נקשר במה דחקרי' אי אוקמי הדבר על חזקתו כמו בנגע דבו תלי' הטומאה וטהרה אם נשארת הנגע על חזקתו אבל אי צורת האיש המושכב עלי ארץ הוא צורת בעל האשה אין תלוי בו שום דבר באמת רק יהי' לנו לאות למען נדע כי הוא בעל האשה אבל אם באמת הוא בעל האשה לו יהי' שנשתנה צורתו אעפי"כ הוא מותרת אז לא חדשה התורה חזקה יען דאין החזקה יפעל שום דבר באמת ואתה קלסת גוף הסברא מאוד רק הקשית א"כ מאי חקר הנב"י בבגדים למה חיישינן לשאלה הלא יש חזקה כל מה שתחת יד אדם הוא שלו וק' למאי נ"מ וע"כ דיש נ"מ אי הבגדים הם ליורשים וה"ה הכא יש נ"מ באופן שנחתך ערלתו למען דעת אם הוא ישראל וחייבים בקבורתו ואי אין זה צורתו של בעל האשה אזלינן בתר רוב ואמרינן נכרי הוא ואין חייבים בקבורתו עכ"ד

אהובי אחי נ"י לא אוכל לדעת בשום אופן מה תבקש ממני ואין מעצור לרוחי לאמור לך כי לא דרשת מעל ספרי כלל לדעת מה שחדשתי כי לפי דבריך בגר שאין לו יורשים באמת לא ק' חקירת נב"י או אם יהי' חוק מדינה שבגדי הנרצח המה להמוצא את ההרוג וכדומה ל"ק קו' נב"י וה"ה מה שחקרת לענין קבורה אם כבר נקבר המת ע"י עכו"ם המוצאים אותו ואנו חוקרים לפתוח הקבר