מחנה חיים אורח חיים חלק ב מו

סימן יא שפע רב והצלחה גדולה לאחי הרהמה"ג החריף ובקי נאה דורש ונאה מקיים כבוד הרב מו"ה זוסמן נ"י אב"ד דק"ק האללאש

זה שבועות שתים שהן ארבע קבלתי מכתבך עם טו"ב השגות על ספרי מחנה חיים ולא באתי עד עתה לעמק השוה מרוב טרדות אשר סביב שתו עלי וכעת יעזור לי ד' שאוכל לצאת בקולמס הסופר להשיב לך בקצירת אומר הגם שלא בכותבות הגסה ולך משפט הבחירה לבקר בין טוב בעיני בין טוב בעיניך ואשר חקרתי דע לך עשה

(א) השגת על סי' טו"ב בתשובותי אשר חדשתי שיש במילה חשש שהוא בהול שמא יקדימו לו איש אחר ויפסיד מצוה שלו אשר זיכה לו הקב"ה להיות הזכות מילה למצוה וע"ז הפלאת לדעת כיון שהאב רוצה לקיים מצותו א"כ אם מל אחר בשבת יש בו חילול שבת דנהי דהתינוק נימול אבל לא ניתן שבת לדחות לאיש אחר דלא מקיים מצוה כמו שחידש החתם סופר אדמ"ו ז"ל על קו' אהל דוד אם מילה כשרה בנכרי בכ"ז לא נעשה מצוה עכ"ל

אהובי אחי נ"י לא מחשבותיך מחשבותי דע כי לדעתי עיקר מצות מילה אחת היא המעשה שכל זכר בישראל יהי' נימול שלא יהי' בו ערלת הגוף ויהי' נכנס בדת ישראל ובכל אופן שנעשה זאת אז נגמר מצות מילה ונתקיים עשה אחת מתרי"ג מצות ובין אם האב מל בנו או הב"ד מל את זכר מישראל או הזכר מל את עצמו כשיגדל ויתחזק לאיש הכל שורש מ"ע אחת שהקב"ה צוה שיהי' נימול כל זכר בישראל ע"י זכר בישראל "ימול לכם כל זכר" רק הקדימה התורה זכות עשיית המצוה הנ"ל לאב דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו ואח"כ לב"ד ולכל ישראל ואם לא יקיימו את המצוה בא אח"כ החיוב על הזכר בעצמו ואם גם הוא לא יקיים אותה יענש בכרת אבל לא נאמר שיש מ"ע לפני עצמו על האב שימול את בנו ואם לא ימול אותו נתבטל מצוה אחת וגם יש מחדש על הב"ד וכל ישראל מ"ע למול את זכריהם ואם לא עשו זאת נתבטל מ"ע שנית ותאמר עוד זאת שבא מ"ע מחדש על הגדול שימול את עצמו ואם לא קיים אותה נתבטל מ"ע שלישית דז"א דאין לנו במילה רק קיום מ"ע אחת ולא משכחת במילה רק ביטול מ"ע אחת רק יש בזכות המצוה ובחיוב קיום המצוה קדימות מתחילה על האב ואח"כ על הב"ד וכל ישראל ואח"כ על הבן בעצמו כנלענ"ד בעזה"י

וראה בספרי סי' טו"ב שכתבתי וז"ל והנה הגם ששניהם מצוה אחת אבל עכ"פ נפרדים המה ועיין ברא"ש וברמב"ם ובטור דמבואר דכ"ז שאב בעולם ורוצה למול את בנו אין המצוה מוטלת על ישראל אבל אם אין האב כאן או שהאב אינו רוצה חל המצוה על כל ישראל עכ"ל הרי שביארתי שהכל מצוה אחת רק כ"ז שרוצה האב אין המצוה מוטלת על כל ישראל אבל בודאי מי שעושה אותה מקיים המצוה כמו האב רק אם האב יוכל לעשות שליח או אם נאמר דכיון דאיש מישראל עושה מעשה המילה צריך לעשות בעבור עצמו כסברת אדמ"ו ז"ל תלי' בפלוגתא אי המצוה חל מיד על כל ישראל רק שיש קדימה לאב או נאמר כ"ז שהאב רוצה אין מצוה מוטלת לחיוב על כל ישראל אבל פשיטא לי דכל איש המל מקיים מצות עשה של מצות מילה ולא חילל שבת בפעולתו וראי' לזה מגמ' שבת דף קל"ג דפריך הגמ' ואי איכא אחר ליעבד אחר א"כ מבואר דמי שמל בשבת בלי רשות האב קיים המצוה ולא חילל שבת במעשה שלו והבן ופלא בעיני איך שכחת הגמ' הנ"ל הלא מגמ' הנ"ל השיג התב"ש על הש"ך אשר סובר דאם האב עושה שליח ביטל מצוה שלו א"כ מאי הקשה הגמ' הא עשה דאב דוחה ל"ת דשבת ורמזתי על קו' הנ"ל בתשובתי שם עכ"פ מבואר מגמ' הנ"ל אם איש אחר עשה המילה לא חילל שבת הגם שעושה בלי דעת אביו ודו"ק

ובאמת לא ידעתי איך פשיטא לאדמ"ו בסי' רצ"ה דהמה ג' מ"ע על האב אחת ועל הב"ד שתים ועל התינוק כשיגדל שלש מנ"ל זה הלא המוני מצות כללו הכל בחד מ"ע וגם בפרמ"ג יו"ד סי' כ"ח מצאתי דבר נחמד שתי' קו' התב"ש דדוקא גוף מ"ע של מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות דוחה עשה ול"ת אבל על מ"ע של האב לא נכרתו י"ג בריתות א"כ אינו דוחה עשה ול"ת עיי"ש ודפח"ח ונפלאת בעיני שחושב ג"כ שהיא מ"ע בפ"ע והשכל מסתבר דשורש הכל מצוה אחת רק התורה הטילה הזכות והחיוב בקיום מ"ע זו בראשונה על האב ואח"כ על הב"ד ואח"כ על התינוק לכשיגדל כנלענ"ד ובכ"ז מודה אמ"ו ז"ל דגם אחר מקיים מ"ע אם מל בלי דעת אב ועיי' בדבריו בד"ה אכתי פש גבן וו כן לא כמו שחשבת אתה

ומצאתי בחכמת אדם בתשובותיו סימן ז' פלפול גדול על התב"ש והאריך לבאר כי קדימת האב הוא רק סניף מצוה ולא מ"ע לפני עצמו ומיישב בזה קו' תב"ש כי בעבור סניף מצוה אין מחללין שבת כמו דמשמר שנטמא ילכו שאר משמורת ומקריבין והביא ג"כ ראי' מלשון הרמב"ם במנין המצות ובחיבורו דהכל רק מ"ע אחת וב"ה שזכיתי לדעתו. ובזה מיושב מה שהשגת על תשובתי סי' צ"ו במה שביארתי ב' סוגי מצות מילה וכיסוי דם וכתבת דמצות אב הוי מצוה אחרת בפ"ע ולפמ"ש לא כן הוא ודו"ק

(ב) מ"ש ליישב קו' דג"מ בסי' תל"א למה לא הביא המג"א ראי' שהשליח על הבדיקה יברך מתרומה ותרצת בדברי אמ"ו ח"ס ז"ל סי' רצ"ה דתרומה לא מהני חוץ בתורת שליחות ולכן הוי כבעלים ויכול לברך כמו בעה"ב אבל בחמץ דיוכל נשרוף חמצו של חבירו בלא שליחות וא"כ אין מצות השבתה לבעלים וס"ד דלא יוכל השליח לברך לכן מביא ראי' ממילה שגם הוא יכול לחתוך הערלה ואעפ"כ השליח מברך עכ"ד אהובי אחי נ"י מלבד כי איפכא מסתברא מה שיוכל לעשות בתורת עצמו בוודאי יהי' ראוי לברך אבל גם זאת אמרתי לחלק הגם שבתוך הפסח הכל מצווים עליו לבערו עיין בב"ק דף צ"ח זה דוקא אחר הזמן שהחמץ הוא איסור הנאה אבל ביום י"ד קודם זמן איסורו אז יש מצות הבדיקה דוקא לבעלים אבל איש אחר השורף חמצו של חבירו צריך לשלם לו דעדיין ממונו הוא (ועיין פסחים דף ד' ובסי' תל"ז דין על מי לבדוק) והמג"א חוקר על שליח שמצוה לבדוק לקיים מצוה של בדיקת חמץ ולא איירי בחמץ של אחר זמן איסורו כנלענ"ד ודו"ק (הגם שבדיקה תחילת ביעור עיין בב"י סי' תל"א וק"ל) ועיין נב"י או"ח סי' ט"ו בד"ה אמנם שכ' שליכא מצוה על שריפת חמץ של ישראל אחר והוא פלא מגמ' ב"ק הנ"ל אבל באמת לק"מ ואין כאן מקומו

(ג) הפלאת עלי אמ"ש בסי' צ"ו שלכן לא כתיב פטר חמורך דלא נאמר דאם נתן במתנה או מכר לחבירו שאין עליו חיוב לכן סתם התורה פטר חמור תפדה בשה אצל מי שימצא הפטר חמור מחוייב בפדיון או עריפה אבל כל ישראל אינו מחויב לפדות פטר חמור של חבירו ואם פדה לא עשה מצוה דלא כאמ"ו חת"ס ז"ל והפלאת עלי איך שייך באיסור הנאה מכירה או מתנה ואטו נשמע מעולם שיוכל איש לפטור מאיסור בכורו אם יתן בכורו לאחר במתנה בבכור בהמה טהורה עכ"ד: