מחנה חיים אורח חיים חלק ב מה

שם כשרות לעבודה או חזקת הקדש או חזקת טמא או חזקת פנוי וחזקת א"א וחזקת היתר לבעלה וכדומה שעדות העד יפעל עקירת שם הראשון אבל אם העד אינו עוקר שם הראשון רק מברר פרט בכלל שפרט זה יוצא מן הכלל שהותר אצלו הגם שנשאר עליו השם איסור אשר היה עליו אין זה דין אשר העד אינו נאמן נגד החזקה ונאמן ע"א להגיד עדות בפעולה שעשה דוחה ל"ת דאין זה עדות שעוקר האיסור והשם רק שמעיד שהאיסור נדחה לגבי פעולה הזה דעשה דוחה ל"ת או שהותר מכללו ועיין ר"ן קדושין דף ס"ג ויעיין טו"א ר"ה דף כ' ודו"ק וה"ה כאן שגדולה מצות מילה שדוחה עשה ול"ת דשבת א"כ ע"א נאמן שאינו עוקר חזקת איסור שבת רק שאומר שנדחה איסור שבת כנגד מצות מילה ודוק

שוב התבוננתי דדבר זה לא דמי לע"א שמעיד כנגד חזקה דעוקר עדותו על הולד שנולד באותו יום שהיה שבת ונ"מ לדעת אם ימות לאחר ל' יום אם הוא ולד שמחויב להתאבל עליו ולענין ירושה וכדומה וממילא יש חיוב על הב"ד למול אותו בשבת והוה כאלו עד מעיד שזה גט כשר וראוי' לגרש בו ועיין הרי"ף [יבמות דף מ'] דנאמן אחוה דמיתנא אנא וכ"ש כאן דנאמן ע"א ודוק

סוף דבר נ"ל דאין לחוש אפי' בהאי עלמה ונאמנת שאומרת אמת שילדה בשבת לכל דברים הנוגעים הן למילה ולפדיון ולאבילות ודו"ק

(ב) שנית חקירה אי לא חיישינן יען שנולדה בעש"ק לעת ערב אולי הי' עוד יום נמצא אין זמן המילה בשבת דהוה מילה שלא בזמנה

ונלע"ד דלא חיישי' לזה דעיין תוס' בב"מ דף ק' בד"ה הא דיש חזקה גדולה לאוקמי בחזקת מעוברת ואח"כ ילדה רק חזקת מרא קמא עדיף מחזקת מעוברת אבל חזקת מעוברת הוה חזקה מעליא דנאמר דאח"כ ילדה יעיי"ש וא"כ בנידן דידן דמספקי דלמא ילדה בערב שבת או דלמא בשבת ילדה אמרי' אוקמי בחזקת מעוברת וילדה בשבת בשלומא אי ידעי' הזמן שילדה ואותו זמן ספק לנו אם הוא יום או לילה דחינן המילה על אחר השבת כגון בילדה ערב שבת בין השמשות דשאני התם דאוקמי הבין השמשות אחזקת יום שעדיין הוא יום דהא על שעת לידה אשר נודע הרגע מספקינן אם הוא יום או לילה ועיין פלתי סי' ט"ז אבל דניחש דלמא היא סברה שילדה בליל שבת קודש אבל באמת ילדה בעוד יום או בין השמשות של ערב שבת אמרינן אוקמי' אותה על חזקת מעוברת וילדה אח"כ בליל ש"ק ודו"ק

ונוסף עוד הלא חזינן דתינוק אינו נימול ועל הב"ד חל למול אותו דאין כאן אב ובא המצוה על הב"ד כמבואר ברמב"ם פ"א מהל' מילה ולא נודע אימתי היום אשר בא החיוב אם בששת ימי המעשה או בשבת קודש ונאמן ע"א או אפי' אשה לברר היום אשר אסור עוד למול אותו שערב שבת עדיין יום ז' וממילא חל בש"ק החיוב על הב"ד לקיים המצוה שבכל תינוק יש ז' ימים אשר אסור למול אותו בהם ויום שמיני מותר למול אותו בו וגם חיוב למול אותו ונאמן ע"א או האשה לומר שיום ערב שבת קודש אסור למול את התינוק ויום השבת מותר למול אותו דכיון דנאמנות שאסור למול אותו בערב שבת ממילא מותר למול אותו בשבת יום שמיני ודו"ק

וכי יקשה דלמא נולד בין השמשות אשר באמת אסור למול אותו בערב שבת מכח ספק ז' אבל גם בשבת אסור למול אותו משום ספק ט' וא"כ הגם שאסור למולו בע"ש עדיין לא ידעינן ששבת הוא בודאי יום ח' אשר מותר למול אותו לק"מ דהא כיון שהגיע ערב שבת בשחרית בודאי נאמנת שאין הולד בספק חיוב למול אותו דהא יש לילד חזקת פטור וגם לב"ד חזקת פטור שמכח ספק לא יכנסו בחיוב וא"כ יש חזקת מעוברת בצירף אוקמי אחזקה חזקת פטור אשר היה לילד וגם לב"ד בכל ששת ימים אשר עברו ונחליט שהיום בודאי יום ז' וממילא הוה שבת יום שמיני בבירר כאשר אמרה האם ולא חיישי' דאמרה בדדמי עיין ריש יבמות קט"ז בתוס' ודוק היטב

וגם זאת אדרוש שהפה שאסר הוא הפה שהתיר הלא היא אומרת שילדה בסמוך לשבת דבלא"ה בודאי לא היה עלה על הדעת לחוש שילדה בין השמשות וא"כ היא הפה שהתיר שאמרה שברי לה שילדה אחר שהיה שבת בודאי נאמנת באמרת פיה שאין לבה נקפה ויש לעיין בטו"ז יו"ד סי' שכ"ז ובנקה"כ שם ועל כן יפה הורית ויהי' אלקים עמך תמיד: הדו"ש הק' חיים סופר

ואגב גררא אזכיר מה שכתבתי בחדושי על קושי' שג"א בסי' נ"ב שהקשה על הש"ך סי' רס"ב דמקשה אי מילה כשירה בתוך ח' א"כ איך מילה דוחה שבת הא אפשר נעשות מע"ש כמו דמקשה הגמרא במנחות דף ע"ב בקצירת עומר והקשה הגאון א"כ בלא"ה קשה הא אפשר למול אחר שבת וכי תימא דזריזים מקדימים למצות דוחה שבת א"כ מאי מדמה הגמרא קצירת עומר לאברים ופדרים שאני התם דהיה צריך לאחר האברים עד מש"ק וזריזים מקדימים למצות אבל כאן בקצירת עומר קשה לקצור מע"ש דהוא זריז למצוה וגם אינו מחלל שבת וצע"ג

ולדעתי יפלא בשלומא באברים ופדרים עושה גם בשבת אותו מצוה כמו שעושה במ"ש א"כ זריזים מקדימים לעשות המצוה ביום אבל כאן בעומר אי יקצור מערב שבת הגם שעומר כשר להקרבה עכ"פ לא קיים המצוה בגוף הקצירה דמצות קצירה מתחיל בלילה עיין דף ס"ו וא"כ שפיר פשט הגמרא חביבה מצוה בשעתה לדחות שבת ק"ו בעומר אם יקצר ביום לא יקיים מצות קצירה כלל ואם ימתין עד ליל שבת יקיים מצות קצירה בשעתה דהא תמימים כתיב ודו"ק. וא"כ במילה דגם ביום ח' יוכל לקיים מצות מילה וא"כ מהכ"ת ימתין עד למחר הא חביבה מצוה בשעתה וקשה ליה להש"ך אם מקיים מצות מילה אפי' בתוך ח' א"כ נימא כמו בקצירה דלא מהני חביבה מצוה בשעתה יען דעכ"פ כשר העומר אם נקצר מעש"ק ה"ה נימא שימול בתוך ח' וכאשר יבוא יום ח' כבר נימול התינוק אבל לאחר המצוה עד יום ט' אמרינן בודאי חביבה מצוה בשעתה לעשות היום גוף כל המצוה ולא לאחרו עד למחר וגוף קיום המצוה בשעתה דוחה שבת דאם ימול בשבת מקיים כל המצוה אבל בשירי מצוה כגון אברים ופדרים או הכנות מצוה כגון קצירת עומר אז אמרינן באברים ופדרים שכבר דחתה שחיטה שבת גם שיורי מצוה דוחים השבת אבל בקצירת עומר יש תרתי לריעותא שעדיין לא בא זמן הקרבה ואין בעולם עומר להיות נדחה שבת וכל הקצירה רק הכנה לגוף המצוה להכשירו בהקרבה אז אמרי' אם נקצר שלא כמצותו כשר מהכ"ת לחלל שבת על הכנת מצוה בשעתה והבן

ואודה ד' בכל לבבי כי זה חמש שנים אשר חדשתי זה וכהיום מצאתי בפרמ"ג א"ח סי' של"א במשבצות הזהב וז"ל הש"ך ביו"ד קס"ב א' ב' הוכיח ממנחות ע"ב א' דמל תוך ז' צריך דיעבד למולו שנית מדדחי שבת וקשה דמ"מ בטל מ"ע דביום השמיני ימול משא"כ התם עיקר המצוה נתקיים לחלק המצוה דנקצר בלילה דיעבד מיהא כשר עכ"ל הרי שזכיתי לכווין לדברי החילוק שישו בני מעי: