מחנה חיים אורח חיים חלק ב מד

חיישינן שטעתה במחשבתה וע"ז דנת אהובי תלמידי נ"י הגם שנחשדת לעבור על נדה שהוא איסור כרת להנאתה אבל לא נחשדת להכשיל אחרים בחנם כי מה אכפת לה אם הי' נימול בנה היום או מחר וכנגד הס' דלמא לא הי' לינה ממש דנת להשאיל את פיה ואומרת בבטח שנולד בשבת וכיון שאומרת ברי לי נאמנת

(א) ראשית אחקור בעזה"י אם העלמה נאמנת שילדה בשבת יען שעוברת על איסור נדה שהיא בכרת דנימא שחשודה על החמור חשודה על הקל הגם דשבת חמורה שהיא בסקילה אבל היא אינם עוברת רק אלאו דלפני עור שהוא רק לאו ויפה אמרת הלא אינה נהנית מזה שמכשילה אחרים והדבר מבואר בפרישה הובא בטו"ז יו"ד סי' קי"ט ס"ק ח' שחשוד על החמור חשוד על הקל היינו אם יש לו הנאה דאל"כ מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכה"ת ובש"ך שם ס"ק י"ב הביא בשם הרמב"ן סברה אחרת דדוקא אם דבר הקל הוא מאותו מין כגון חשוד בעבירה חמורה במאכל חשוד בעבירה קלה במאכל שהם מין איסור אחד מאכלות אסורות אבל לשני מיני איסורים אפי' חשוד על השחיטה הגם דמילה חמורה בעונש וגם חמור בעיני הבריות מאיסור שחיטה אעפ"כ מומר לערלות לא הוי מומר לשחיטה וא"כ הגם שהיא חשודה על נדה באיסור בעילה אינה חשודה על איסור שבת ודוק

ואוסיף נופך דנודע בש"ך ס"ק י"ב שהאריך בחקירה דלא אזלי' בתר קל וחמור בעונש רק בתר קל וחומר בעיני הבריות והלא בעינינו ראינו דהמון עם קל בעיניהם איסור נדה בבתולה אשר לא נתקדשה הגם דבאמת איסור נדה הוי בנערה כמו באשת איש כאשר הוכיחו כל הפוסקים דלא כאשר עלה בדעת גאון קדמון אבל בעיני הבריות קל הוא והמון עם לא ידעו זה אבל שבת חמור בעיניהם ודוק

ואחזק גם דבריך אשר אמרת יען דלא מרויחה דאם לא יהי' נימול ביום ש"ק יהי' נימול למחר א"כ אינה נחשדת דכבר העיר בחות דעת סי' קפ"ה איך נאמנת פנוי' שזנתה בנדתה ואח"כ נשאת לאיש אם אומרת טהורה אני בשעת וסתה או בעונה בינונית ותי' הגם שחשודה במים גנובים ימתקו אינה חשודה כנגד בעלה שיש לה היתר אחר ימים והוי פת בסלו והביא ראי' מסוטה דף ז' הגם דנאמן על נדה דיש היתר אינו נאמן בסוטה דאין לו היתר בוודאי עיי"ש וא"כ מכ"ש הגם דעלמה נתפסת בחמדתה למים גנובים ימתקו לא נחשדת על שבת לעשות היום בעבירה אשר תעשה למחר בהיתר ודוק

ויש ליתן טעם לשבח לאמר נהי דחשודה לחטוא באיסור כרת ועשתה עבירה בעבור עצמה להנאתה אבל לעשות מצוה הבא בעבירה כיון שהגידו לה דאין שבת נדחה בעבור מצות מילה חוץ אם ילדה בשבת שהיום יום שמיני א"כ מהיכי תיתי תהי' חשודה לעשות מצוה בעבורה הלא אין אדם חוטא ולא לו לא בעבור בנו ולא בעבור בתו חוטא רק בעבור עצמו כמבואר בירושלמי ודוק

וגם מנא ידעינן דחשודה על איסור נדה הכי יש עדים שזנתה ברצון דלמא נאנסה מאיש ונתעברה הגם שהיא אומרת שזנתה ברצון הלא אין אדם מע"ר ואינה נאמנת שעברה על איסור נדה במזיד ואמרי' דנאנסה או שהיתה שוגגת דלא ידעה שיש איסור נדה אם תזנה בפנוי' ואומר מותר שוגג הוא עיי' טו"ז יו"ד סי' צ"ע וא"כ אינה חשודה להכשיל במזיד ודוק

ולא עוד שאין האשה מצוות למול את בנה א"כ אין חיוב מצוה עליה ועבירת לפני עור יש עליה ומהכ"ת שתחטא לעשות עבירה אם אין עלי' חיוב מצות מילה להכניס את בנה בבריתו של א"א ע"ה ודוק

ועלה בדעתי עוד להגיד להאם דאם נולד בע"ש ותשקר לומר שנולד בשבת אז לא מהני המילה אשר נעשה בשבת דכל מלתא דא"ר לא תעבוד אי עביד לא מהני וצריך להטיף פעם שנית דם ברית אך אינו אמת דמבואר בשבת דף קל"ז אם מל של אחר שבת בשבת הוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה דלא שייך כל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני דהא אין גוף מעשה המילה עבירה וכן מצאתי תשובה חמודה בתשו' ר"ע איגר סי' קע"ד והארכתי במקו"א שלא נעלם מהגאון דברי הגמ' בשבת דף קל"ז דיש הבדל אם נתנה שבת לדחות אצלו ועיי' ברמב"ם בשגגות ובפי' משניות ואין כאן מקומו להאריך

אך מה דפשיטא לך דאם לא היתה עלמה אשר עברה על איסור נדה דהיא נאמנת לומר דהזמן למול הוא בשבת לדעתי הוא ס' עצום דמבואר ביו"ד סי' קכ"ו דאין ע"א נאמן כנגד חזקה אלא א"כ הי' בידו כגון טבל או שחיטה או ניקור או נדה עיי' תו' ורמב"ן ריש גיטין וא"כ הא שבת הוי היום אתחזק איסור (עיין חולין בסוגיא דכולל) רק אי היום יום שמיני אז מילה דוחה שבת ולא הוי ביד האשה לילד דוקא בשבת שיהי' מצות מילה דוחה שבת ולא מבעי' שלא תהי' אשה נאמנת אפי' ע"א דעלמא לא יהיה נאמן בוודאי אם המוהל הוא הע"א יכול לימול דאדם נאמן על עצמו אבל להיות ע"א נאמן על אחרים שיחללו שבת על פי דבורו לא ידעתי מנ"ל זאת וצע"ג

אמנם בודאי אם העד או האשה אומרת שילדה במקום פלוני וישראלים הדרים שם יודעים כי ילדה בשבת אז הוה בכלל דבר שעביד לגלוי שלח ואחוי דנאמן ע"א אפי' כנגד חזקה ועיין דבר נפלא בתשובת שיבת ציון סי' ל"ח השיג על הש"ך יו"ד סי' קכ"ז ומבאר דיש שני אופנים (א) אפשר לגלות כגון עכו"ם מנסך יינך שיוכל להיות עד שיבוא לשם הנך הגוי (ב) עביד לגלוי כגון כהן העובד ואומר לו שלח ואחוי שיש לך מום והביא דברי רמב"ם בפ"ג קידש החודש שע"א נאמן שקדשו הב"ד אותו יום ר"ח יען דבודאי נוכל לגלות שקרו אם משקר ובאופן השני נאמן בודאי אבל באופן הראשון דיוכל העד להתנצל דהלך הגוי אז הוה רק שצריך לחוש לדבריו לילך ולברר יעיי"ש דברים אמיתים

ובשיבת ציון שם הביא ראי' מירושלמי פ"ג דיומא הרואה אומר ברקאי יעי"ש (ויש לי בזה הערה על דברי הש"ך בח"מ סימן ל' ובתומים ס"ק י"ב כי דברי ירושלמי מוכח דלא כדבריהם ואין כאן מקומו להאריך) ואמרתי מכבר דמשם יש להבדיל דהלא נודע זמן מהאיר השחר עד הנץ החמה א"כ יתברר מאליו אם שיקר וכיזב כעת בלי לעשות דבר לברר אם לא שיקר ודוק אבל הדבר אמת אם רק אפשר לברר שנדע אם דבר העד אמת נאמן ע"א מיד כדברי הגאון וא"כ ה"ה כאן אם ילדה בתוך מחנה עברים אשר אפשר לברר ובודאי אשה כשירה או ע"א כשר נאמן

אבל אם אמרה שילדה בכפר אשר אין דרים שם יהודים אז יש לחקור מנ"ל שאפי' ע"א כשר יהי' נאמן וצע"ג

וחשבתי דרכי בדבר חדש אשר הארכתי במקו"א דע"א אינו נאמן נגד חזקה זה דווקא אם עוקר השם הראשון כגון בטבל אם אמר תקנתי אז נעקר שם איסור שם טבל או אומר שחטתי א"כ עוקר שם איסור שאינו זבוח או אומרת טבלתי א"כ נעקר שם נדה או שם זבה או אומר נתנסך יינך עוקר שם היתר או אומר שהוא בעל מום ועוקר