מחנה חיים אורח חיים חלק ב מב

מתי מספר המעוטים ולא דמי למערבין בבית ישן שגם אם הי' להם בתים והניחו בבית זה וכן בעובדא דמהרי"ק שקבעו בבית יחיד להיות שם מקום להתפלל והלא גם להם הי' להם בתים להתפלל (דהמעיין במהרי"ק יראה בעינים דהיחיד לא בנה בהכ"נ רק בביתו הי' קבוע להתפלל ועכשיו רוצים לשנות במקום אחר דאלו בודאי אם רצו לבנות מחדש בהכ"נ משל צבור לא הי' פליג המהרי"ק דיש גנאי להיחיד דזה דוקא אם משנים מבית יחיד לשל בית יחיד אחר אבל אם בונים או קונים משל צבור בהכ"נ לרומם בית אלקינו אין חשד כלל) א"כ כבר החזיק היחיד. וכן בעובדא דבאר עשק שלומדים בבית יחיד ועכשיו רוצים ללמוד שני חדשים אצל כל איש בביתו א"כ כבר החזיק הראשון אבל בנידן דידן הגם שלא עשו חברא מתחלה יוכלו לעשות עכשיו כמו אם ירצו לקנות ס"ת דיתבטל כח היחיד

ואחרי התבוננתי גם זה הזכות לא יקום להם מכמה טעמים (א) דוודאי כל מקהלות עם ה' נקראים צבור כנגד איש יחידי ולכן פסק בלבוש סי' קנ"ג שאם הצבור רוצים לבנות בהכ"נ יתבטל כח היחיד וא"כ אם כל בני קהלתינו יחפצו לחדש חברא סנדקאות הי' מקום לאמור דיתבטל כח יחידים כנגד הצבור אבל בנידן דידן דגם החברא החדשה הוא רק קיבוץ מאנשים יחידים ולא נכלל בו רוב בני הקהלה הוא רק כנידן יחיד כנגד יחיד ונהפוך הוא החברא ראשונה נתיסדה בהסכמת חבר העיר ובהסכמת הקהל וחברה חדשה לא נעשה כן (ב) שאני בהכ"נ דכל איש ואיש מהצבור צריך לבהכ"נ א"כ יחפוץ להתפלל בבהכ"נ אשר נבנה משלו אבל בנידן דידן שלא צריך כל איש לחברא סנדקאות שהוא רק לעשות צדקה לעני או מי שלא משיג קוואטער א"כ מהכ"ת שיוכל לבטל כח מי שזכה בחזקת מצוה הנ"ל מי נתן העדפה אם צבור מחזיק לעני או יחיד מחזיק לעני (ג) הלא בבאר עשק מבו' אפי' אם היחידים רוצים ללמוד בבית אשר הוא לכולם אעפ"כ אלים כח היחיד דדוקא בבהכ"נ ראוי' שיהי' משל רבים ומסתמא בהכ"נ של רבים הוא אבל אצל ללמוד תורה אין זה טענה דיהי' הבית משל רבים יעו"ש ונ"ל הטעם דשאני בהכ"נ דהוה בית מקדש מעט והתורה הקפידה דמשכן ומקדש יהי' משל הצבור כמבואר בתנ"ך ובחכז"ל ועיין במג"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג מי שבנה בהכ"נ ולא רצה לקבל מן הצבור להיות גם להם חלק כלה זרעו. אבל בשאר מצות אין זה קפידא ומכ"ש בנידן מקום למול שם התינוק שלא יוכלו לומר שמבקשים להיות בביתם ובחומותם ודו"ק

ועיין בבאר הגולה שמביא בשם ב"ז וז"ל מעשה שלא הי' להקהל ס"ת ואח"כ השיגו ידם וקנו ב' ופסק שיקרא ב' שבועות בב' ס"ת הקהל ושבוע אחד בס"ת של היחיד עכ"ל משמע אלו הי' בהשגת ידם מתחלה לקנות ס"ת ולא התאזרו חיל לקנות כבר זכה היחיד וחולק הרמ"א עליו בתרתי דאפי' הי' בידם כח לקנות ולא קנו לזו אבדו הצבור זכותם וחולק עליו עוד דיחיד אבד זכותו לגמרי ולא יקראו כלל בס"ת שלו ולתשובת ב"ז בוודאי בנידן דידן שהי' בידם מעולם לעשות חברא כזה ולא עשו אפי' הי' כל בני הקהלה מבקשת לעשות חברה חדשה אבדו זכותם ודו"ק

שוב התבוננתי דאפי' אם התקבצו כל בני הקהלה לעשות חברה חדשה לא יכולו דדוקא לבנות בהכ"נ חדשה וגם הישינה תעמוד זה יוכל הצבור לעשות אבל לא לבטל השל יחיד לגמרי כן פוסק בשב יעקב ח"מ סי' ח' (עיין בפרמ"ג סי' קנ"ג ס"ק מ"א דכתב וז"ל רשאין עיין מג"א דמקצת מתפללין בביתו ליכא חשדא ולא הנאה דיש גם לו מנין ועיין לבוש אם רוצים לבנות בהכ"נ קהל פשיטא דא"י לעכב ופשוט הוא עכ"ל נראה שהבין דאפי' אם קהל רוצים לבנות בהכ"נ אין ביכלתם לבטל בהכ"נ הישינה של היחיד ובזה כ"ט מודים דאלים כח הקהל אם לא מפסידים ליחיד אבל אם רק איזה יחידים רוצים להכין ג"כ בהכ"נ לעצמם הביא המג"א י"א דיכולים לעשות ג"כ יען שגם בביתו נשאר מנין א"כ הבין הפרמ"ג דלבוש לא פליג על הדין דשב יעקב דאפי' קהל לא יוכלו לבטל זכות היחיד) ונ"ל הטעם דבשלמא בבהכ"נ ששוה דין עשרה שמתפללין לדין מאה אם מתפללין ואין בו רק שלא יתפלל בבהכ"נ שלו למאות זה יכולים לחדש הצבור בהכ"נ דוגמא לזה בברכת הזימון בעשרים שמצוה שלא לחלוק לשני כתות משום ברוב עם הדרת מלך ועיין בט"ז ס"ק ג' שחולק על הב"ח בזה דחילוק ברכות שוה לברוב עם הדרת מלך ועכ"פ גם כאן רשאי לחלוק לשני בתי תפלות אבל בנידן דידן כל בן היולד אשר יזכו בו החבורה החדשה יצעקו בני החברה הישינה שמנחלתינו הוא יגרע שעי"כ יבא לנו מצות סנדקאות מעט מזעיר ואז אפי' הצבור לא יכולו לבטלם

אך צריך לי עיון מגמ' תענית דף כ"ה ע"א זמן עצי כהנים והעם תנו רבנן למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם אמרו כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם וכך התנו נביאים שאפי' לשכה מלאה עצים יהי' אלו מתנדבים משלהם שנאמר והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים והלוים והעם להביא לבית אלקינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלקינו ככתוב בתורה עכ"ל הגמרא. ולכאורה יפלא למה הותנו הנביאים שאלו יתנדבו משלהם ופירשו וז"ל כי היכא דלא לדחינהו מאתרייהו עכ"ל וקשה למה הצריכו הנביאים להתנות הא בלא"ה כיון שזכו במצוה הנ"ל מי יקח מהם מצותיהם הלא יש במצוה דין חזקה וצע"ג

וחקרתי לא לחנם נקטו בגמ' מערבין בבית ישן דדוקא אם זמן כביר זכה הבית במצוה הנ"ל כמו בשופר דנתחזק כל ימי הנשיא ולכל הפחות החזיק בו הנשיא אם יחי' רבות בשנים יהי' השופר אצלו וכן בנידן דמהרי"ק הובא בש"ע סי' קנ"ג וז"ל מי שהי' בביתו בהכ"נ ימים רבים עכ"ל וכן בעובדא דבאר עשק סי' ס"ה או עובדא דשב יעקב סי' ה' שהי' לו בהכ"נ רבות בשנים אז הוה חזקה אבל בעבור שהוחזק בו בשנה אחת על יום אחד אין בו חזקה וגם ליכא בו דרכי שלום שלא להיות חשדא דמשום פ"א לא נתחזק דאל"כ איך יהי' משכחת שאנשים רבים יחזיקו במצוה שיבואו כל איש בביתו זה אח"ז ושם שהביאו רק בשנה ראשונה כל משפחה יום אחד ולולא דהותנו הנביאים הי' נדחים אבל כיון שהותנו הנביאים א"כ זכו בפעם אחד מטעם חזקה אבל דרכי שלום הוא דווקא אם הוחזק הבית ימים רבים ודו"ק

אמנם אם נימא דצבור יכולו לשנות מבהכ"נ של יחיד שיבוטל שלו לגמרי יען שבונים משל צבור כדברי הלבוש בפשטות אז שפיר הצרכו לתקן על אותן משפחות שאפי' לשכה יהי' מלאה עצים של צבור אעפ"כ יהי' מקריבים של יחיד ודו"ק. אבל לפי מה שבארתי שגם הלבוש מודה שלא יוכלו לבטל השל יחיד רק שהצבור יוכלו לבנות גם להם בהכ"נ וא"כ כאן דאי אפשר להקריב משל צבור אם לא יתבטל השל יחיד פשיטא דלא ידחו מאתרייהו ולמה הי' צריכים תקנות נביאים וצע"ג

וחפשתי עוד למצוא עזר לחברא החדשה של סנדקאות בבהמ"ד והוא דמג"א כתב בסי' שס"ו ס"ק ח'