מחנה חיים אורח חיים חלק ב מא

לכבד לאיזה יחיד שיחפוץ וליכא בזה בזיון לחברה סנדקאות העומדת ולמה יגרע החברא החדשה מכל איש אחר אשר יוכל ליקח הסנדקאות מאבי הבן וא"כ לכאורה הדין עם הגבאים של החברא החדשה כמובן

אמנם כד דייקת ליזל בתר טעמא דחכז"ל אמרו מפני החשד ופי' רש"י חשד שלא קיימו בני החצר מצות עירב ותוס' פי' שיחשדו לבעל הבית שגנב העירב וא"כ לאו דוקא גנאי גניבה ה"ה כל שיש חשד שהוא גנאי לפלוני וא"כ בנידן דידן כיון דבני החברא התאספו זה כ"ח שנים לעשות מצוה בממונם להיות לעזר לאבי הבן אשר אין ידו משגת לעשות סעודת מצוה וגם אם יוכל לעשות סעודה לפעמים לא ימצא איש אשר ירצה להיות סנדק בבנו הנולד ויבוא ביזוי מצוה ועשו בזה הידר מצוה כל השוקד על דלתם לא ישיבו פניו ריקם וא"כ מאיזה טעם התאספו אנשים לעשות חברא סנדקאות מחדש הוא רק כאשר דברו הגבאים בפה מלא שלא יחפצו בסנדק מאנשים האלה וא"כ הוא גנאי גדול וחרפה גדולה לבני החברה הישינה ושייך בוודאי הטעם מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום שלא יבואו למריבה ומחלוקה כי אנשים ההם שלימים הם ודרכיהם דרכי נועם גדולה המלאכה שמחי' את בעלי'

ולא מבעי' שאינם רשאים ליטול עטרה לעצמם שהם יראים ושלימים יותר ומי יודע את הנעלם מאן הוא חשוב בהא עלמא אלא לו יהי' שבעלי החברה החדשה הם יותר יראים ושלמים במעלות ומידות עכ"פ אסור לשנות מטוב לטוב יותר כאשר הביא המהרי"ק ראי' ברורה בסי' קי"ג דאל"כ שאין טענה ונתינת טעם בדבר מהכ"ת לשנות אלא אפילו אם איכא טעם בדבר אסור לשנות דהא הקשה משיפורא והלא שם יש טעם בדבר לשנות שיהי' אצל ראש ישיבה שיהי' מזרז על השופר אעפ"כ אי הי' שם חשדא הי' אסור לשנות ושמחתי שמצאתי במג"א אות י"ט ובבאר היטב קנ"ג בשם מהר"ש הלוי אפי' מעם הארץ לת"ח אינם משנים ואמרתי שישו בני מעי

ומצאתי ראי' ברורה דלאו דוקא גנאי גניבה דכתב שם בסי' קי"ג שאסור לשנות הבהכ"נ פן יאמרו מפני שבני ביתו אינם מהוגנים לכן נמנעו מלילך לשם יעו"ש וא"כ ה"ה כאן יש גנאי שיאמרו שלא רצו בחברה הישנה מפני שהם אנשים שאינם מהוגנים או בעלי עבירות אשר אינם ראויים לכבדם במצות סנדקאות הגם שמפזרים ממונם ואין לך דרכי שלום גדול מזה

ועלה בדעתי להפך בזכות החברה החדשה כי מערבין בבית ישן שהוא בית יחיד או בנידן המהרי"ק שהיה בהכ"נ של יחיד אז יש חשש חשדא אבל בנידן דידן שהוא חברה גדולה והוה רבים ובשל רבים ליכא חשדא וכן הוא מבואר ביו"ד סי' קמ"א סעיף ד' ברמ"א דברבים ליכא חשדא וכתב שם הש"ך בס"ק כ"ז דאפי' בשנים ליכא חשדא ועיין במג"א סי' רמ"ג לענין בהכ"נ בשבת וא"כ גם כאן ליכא חשדא ברבים ומותר לשנות

אך זה אינו דודאי בדבר שאנו רוצים לאסור מפני חשד כגון בצורה בולטת עיין ר"ה דף כ"ד דנחשד לאיש שהוא מכיר בע"ז ח"ו או שבונה בשבת בהכ"נ אמרי' דלא נחשדו רבים להתחבר יחדיו לעשות ביד רמה עבירה ומסתמא הוא רק אנדרטא או שבונה בדרך היתר וגם אין הוכחה שיהי' מורה שעושין באיסור אבל אם אנו רואים שהתחברו יחדיו אנשים יראים לעשות לעצמם חברא להיות לעזר לדל ועני הגם שכבר הוכן לפניו הכנה דרבה מחברה הישינה כל השומע יאמר אין זה כי אם בני חבורא הישינה אנשים רעים וחטאים לד' מאוד לא רעה זה כרעה זה איש כלי חטאו בידו מעבירה מעבירות שונות ואתו לידי מריבה כי הגם שרבים לא נחשדו לעשות בשותפות עבירה ידוע לעיני כל רואי שמש אבל זאת יוכל להיות שיש קהל מרעים אשר הכל סר דוגמה לזה במג"א סי' תמ"ו מצוה דרבים הוא אשר אחד מוציא רבים ולא יוכל איש ואיש עושה לעצמו וכן כאן על עבירה דרבים במעשה אחת לא חיישנן אבל בוודאי יש לחשוד שרבים חטאו כל איש לעצמו והבן

ונוסף גם זה הלא בנידן דידן דחברה סנדקאות קבעו מקומם לכל הבן היולד ובא לסנדקאות בבהכ"נ של יחיד הוא הקצין מו"ה יוסף זרח נ"י האראוויטץ והשומע ואמר למה לא התחברו בני בהמ"ד הגדול מקדמת דנא אולי שמעו דבר גנאי בבית הקצין הנ"ל ולכן רצו לברוח מבהמ"ד הזאת וא"כ יש ג"כ חשד של יחיד ודו"ק

ואמרתי אני בלבי לראות כשרון המעשה אולי אוכל להפך בזכות של חברא החדשה כי שאני בנידן העירוב דע"כ העירוב של בני החצר צריך להיות בבית אחד לפעול כח עירוב וא"כ ממנ"פ אם השני יבקש בזכות הזה שיהי' העירוב מונח אצלו יפסיד הראשון וא"כ מהכ"ת ליתן להשני וליטול מראשון וע"כ יחשוב העולם או דלא מקיימו עירב כלל או דהראשון נחשד וכן בנידן דמהרי"ק דאיירי דלא הי' צבור גדול לעשות להתפלל בשני מקומות ועיין במג"א סי' קנ"ג דאם אפשר להתפלל בשני מקומות מותרין לחלוק וא"כ מהכ"ת ליתן להשני הזכות וליטול מראשון וע"כ שיש גנאי וחשד בדבר דהלא אי אפשר לאמור אני אחפוץ במצוה שלי בביתי אבל בנידן דידן בני בהמ"ד הגדול יאמרו אנו חפצים שמבני בהמ"ד יהי' מצותם בבהמ"ד שלנו ומשאר בני הקהלה לא נקח סנדקאות

אך גם זה אינו דמצאתי בתשובת באר עשק שצווחו הלומדים שכל אחד יחפוץ שיהי' הלימוד שני חדשים בביתם ובחומותם אעפ"כ גדול הכח של דרכי השלום שהוא דאורייתא והצדיק האיש אשר זכה שסגל הלומדים ילמדו בביתו ומעתה יש ק"ו ומה בעירוב או בנידון דמהרי"ק או בנידן דבאר עשק שהוא בית של יחיד אשר יזכה בעתיד ולא יוכלו הבעלי בתים להיות להם חלק במצוה אעפ"כ זכה היחיד בדין ק"ו בנידן דידן דבני חברא סנדקאות הישינה צווחו באו אחינו בני ישראל ונהי' לחבורא אחת הלא רחבת ידים לפניכם שיטול כל אחד חלק כמנו שלא יזכו בני בהמ"ד לאמור הפרד נא מעלי שלי שלי ושלך שלך ודוק

ואוסיף נופך דשאני הלימוד בביתו ובחומותיו דהיו מתפללים בחשק נפשם במקום הלימוד לקיים לשמוע אל הרנה ואל התפלה והי' מקום לאמור אני אחפוץ שיהי' הלימוד בביתי אבל אין מקום לומר שיהי' מסוגל מצות מילה יותר בבהמ"ד שלו מאשר אם נימול התינוק בבהמ"ד אחר אשר גם שם הוי מקום רנה ותפלה

והשבתי דרכי להפך עוד בזכות החברה החדשה והוא דמבואר ברמ"א בח"מ סי' קמ"ט סעיף ל"א וז"ל יחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהצבור קורא תמיד בס"ת שלו אם הי' לצבור ס"ת אחרת כשקראו בשלו מקרי חזקה ואסור לשנות ואם לא הי' להן ס"ת אחרת לא מקרי חזקה עכ"ל ומשמע אעפ"י שהי' תמיד ביד הצבור להשיג ס"ת אחרת ולא רצו לקנות אעפ"כ לא מקרי חזקה אצל יחיד חוץ אם הי' להם ס"ת ולא קראו בו אז מחלו זכותם ליחיד וה"ה בנידן חברה חדשה אעפ"י שמעולם הי' להם לאנשי בהמ"ד הגדול כח לעשות חברה סנדקאות כי הם רבים תל"י וגם הי' מעולם בתוכם הרבה עשירים אעפ"כ לא מחלו כנגד