מחנה חיים אורח חיים חלק ב מ

ואוסף עוד דהלא שאלו אלופי קהל אותו אם יומכר החתן תורה והשיב להם למכור א"כ מחל גבייהו ומה שטען משטה היותי בכם לדעתי לא שייך כאן השטאה דמיד יוכל הקהל למכור והוה כאלו תפסו בפניו דלא יוכל לטעון משטה ולכל הפחות כאשר ראה שהשמש מתחיל למכור הי' לו לילך לגבאי או לרה"ק ולטען משטה אני בכם וגם אפי' אם הי' עושה כן אינו ברור דמהני דהא מחל לטובת הצדקה והוה כהקדש דלא שייך בו משטה וגם צריך שבועה אם כיון להשטות בקהל עיין בח"מ סי' פ"א וסי' פ"ב ועוד דטענת משטה אם אדם תובע בשקר אז אומר לו אם מלאה לבך לתבוע בשקר גם אני משטה בך אבל כאן תבעו קהל אם מסכים למכור שיהי' רווחא לצדקה א"כ איך הסכים ויאמר משטה הייתי בכם מה שבקשו ממנו להסכים למכור הוא לטובת הצדקה להחזיק עניים או צרכי בהכ"נ ואיך יהי' יחיד משטה בצבור או ראשי העיר אם יבקשו להסכים למכור ודוק

ומה שכתב מעלתו נ"י דקהל אינם נאמנים דהא נוגעים בעדותן כמו בני עיר שנגנב ס"ת שלהם עכ"ד לא ודעתי מחשבתו אם קאי שקהל אינם נאמנים שאביו לא נתן במילואו הכסף בעד החתן תורה לו ולזרעו הלא כבר אמרתי שנהפוך הוא עליו על היחיד להביא ראי' שנתן או עשה דבר שהסכימו הקהל למחול לו ואם מחשבתו אם קהל נאמנים שסכים למכור הלא מדברי יחיד שטוען משטה הייתי בכם הוא הודאת בע"ד שהסכים למבוקשתם שיומכר חתן תורה וגם לא דמי לבני עיר שנגנב ס"ת דצריכים הס"ת לקרות בו אבל כאן יהי' הנגיעה שיוכלו לזכות לעלות לחתן תורה בכסף מלא זה גרע אי טובת הנאה הוה נגיעה עיין ש"ך ח"מ ועוד מי יאמר דיגיע להם ודומה יותר דאין שנים מצוים לחטוא בשביל אחד עיין ירושלמי פ"ב דיבמות דדלמא מי שמוחזק כבר יקנה אותו בכסף מלא ומה שירויח הצדקה ולא יצטרכו ליתן משלהם הוא מניעת היזק ויעידו שקר לגזול חזקתו לפי מחשבתם דיש ליחיד חזקה הוא רחוק מאוד והגם שיש לפלפל בו דיהיו נוגעים דבלא"ה נ"ל דאין לו חזקה ולא תביעה כלל כמש"ל וק"ל

ולדעתי יפשר עמו שבכל ג' שנה יהי' לו חתן תורה כמו בס"ת המוזכר בח"מ קהל שני שבתים ולהיחיד שבת א' וגם במערבא הגיע חתן תורה לשלש שנים עיין רמב"ם פי"ג מה' תפלה ודל"ב: דברי הדו"ש הק' חיים סופר

ואיידי איירי אזכיר הערה דמתענית דף כ"ח אין ראי' שיוכל צבור ליתן מצות לאדם פרטי דהמעיין ברש"י בתענית דף י"ב דהדין הוא אם יש בלשכה עצים אין יקובל עצים למערכה מאדם יחיד רק אז כשעלו מהגולה ולא מצאו עצים בלשכה ועמדו משפחות אלו והתנדבו משלהם ועמדו נביאים ותקנו שבכל שנה ושנה כשיגיע הזמן אשר אנשים האלו התנדבו עצים יכולו זרעם אחריהם להתנדב עצים למערכה כמו שעשו אבותיהם בימים האלו בזמן ההוא ורבינו הקדוש שנה במשנה לדעת הזמן לכל המתנדבים האלו ותנא זמן עצי כהנים והעם תשעה באחד בניסן בני ארח בן יהודא בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודא וכו' וכתב רש"י בד"ה בני ארח בן יהודה וז"ל שכשעלו בני הגולה הם התנדבו תחילה באחד בניסן וסיפק להם עצים עד עשרים בתמוז שהתנדבו בני דוד עכ"ל מכאן נלמד שארח בן יהודא הספיק עצים למערכה מן אחד בניסן עד עשרים בתמוז וכל הזמן הזה הוא זמן הבאת עצים למערכה בכל שנה ושנה שיוכלו זרעו אחריו להתנדב בזמן הזה באיזה יום יבחרו להביא עצים למערכה ועשו אותו יום יו"ט היינו התחלת אותו הזמן אשר מגיע הזכר ליום ההוא אשר התחילו אז כשעלו מן הגולה להתנדב הוא יו"ט שלהם להביא קרבן ועיין במ"ל פ"ו מה' כלי מקדש שמביא בשם ירושלמי שמסרו לצבור דאל"כ אי אפשר לקבל והעיקר היו"ט הוא בעבור הקרבן יעו"ש כי נעים מאוד אבל זה ברור דבני ארח בן יהודא הי' להם רשות להביא עצים מן אחד בניסן עד עשרים בתמוז וכן לכל ט' משפחות יש זמן להביא בכל אותן הימים אשר הביאו אבותיהם והי' מספיק זמן ידוע עצים למערכה ובגמ' דף כ"ח תנו רבנן למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם אמרו כשעלו מן הגולה לא מצאו עצים בלשכה עמדו אלו וכו' וכתב רש"י בד"ה עמדו וז"ל זמן דקתני במתני' אהכי הוצרכו למנות משום ההוא תקנה דעביד להו הנך נביאים כי היכי דלא לדחינהו מאתרייהו עכ"ל קו' הגמ' הי' לאיזה תכלית שנה רבי במשנתינו זמן כל אחד הא התכלית רק לדעת שלא הי' מעמד במנחה או בנעילה בקרבן עצים ולמה צריך למנות הזמן ומשיב הגמ' דאז תקנו הנביאים שביניהן שאפילו לשכה מלאה עצים יתנדבו אלו משלהם כל אחד בזמן אשר הביאו אבותיו וספקו עצים חדשים בימים ידועים וצריכים אנו לידע זמן המשך הימים זכות כל משפחה ומשפחה דלא לדחינהו מאתרייהו שנדע כל זמן שיוכלו להקריב כל אחד אבל עכ"פ אין בתקנת הנביאים שום הפסד לשאר אנשים דבלא"ה אין מקבלין מאדם יחיד עצי מערכה וא"כ אין ראי' מכאן שיוכל קהל ליתן מצוה ליחיד ודוק: סימן ט

שאלה החברה סנדקאות אשר התחברו פה ק"ק מונקאטש יע"א אנשים יראים זה כ"ח שנים להיות עזר לכל עני הנולד לו בן שלא יצטרך לשקוד על דלתות העשירים מי יהי' אצל בנו סנדק כי הם יעמדו לעזר לו ויפזרו ממונם לעשות בהידר מצוה הנ"ל כפי התקנות אשר הביאו מיד הגאון אב"ד דק"ק אוהעל זצ"ל וגם הגאון דקהלתם הצדיק ר' עזריאל זצ"ל שהיה חבר העיר נתן חתם ידו על חברה הנ"ל ועכשיו התאספו אנשים יראים מהולכי ביהמ"ד ועשו עוד חברה סנדקאות לעצמם שיחפצו להיות סנדק מאנשים יראים כפי חפצם מהולכי בהמ"ד ובאו לפנינו על דין תורה אם יוכל החברה החדשה להתקיים כי החברה הישנה לא ימחלו חוץ אם יזכו בדין תורה

תשובה זאת אשר חקרתי לעצמי שחברה חדשה לא תוכל לזכות בדת ודין תורתינו הקדושה וארשום פה לזכרון בעזהי"ת

בגיטין דף ס' ע"ב מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום בגמ' מאי טעמא אילימא משום כבוד והא האי שיפורא דהוה מעיקרא בי רב יהודה ולבסוף בי ר' יוסף וכו' אלא משום חשדא ופי' רש"י הנכנסים לשם ולא יראו העירב יחשדו בני החצר שלא ערבו יעו"ש

ולכאורה בנידן דידן ליכא האי טעמא דאיזה חשד יש אם אבי הבן אשר אין ידו משגת עוזב החברה הישנה ומכבד לסנדקאות החדשה עכ"פ נגלה שמקיים מצות מילה וגם אטו כל בעלי בתים נותנים לחברה הסנדקאות מצות הסנדק ולא דמי לעירב דשאני התם שהי' רגילים כל בני החצר להניח ערובם שם ואפי' לפי' התוס' בשם ר"ת דהטעם משום שיחשדו שגנבו העירב ג"כ לא שייך כאן דהלא הסנדקאות מפזרים ממונם על קיום מצוה הנ"ל ועוד הלא בלא"ה יוכל כל אבי הבן להחזיק לעצמו המצוה או