מחנה חיים אורח חיים חלק ב לט

רק לגדול הדור או רבו ובנו הנשוי כשהם ישבו תחתיו בביתו אבל לא למקום אחר וה"ה אם מת הבעה"ב או אם מכר הבעה"ב את הבית לכ"ע אין כאן חשד הן לפרש"י והן לפי' ר"ת ולא זכה בו כנלע"ד

העולה מזה דבמקום דליכא חזקה רק מפני דרכי שלום אין כאן זכות הן למכור או להוריש כמו בשפורא דנשיא כנלפע"ד

ואודה ד' בכל לבבי שזכיתי לכוין לד' הגאון פרמ"ג סי' קנ"ג ואעתיק לשונו הזהב על המג"א בס"ק מ"ב וז"ל עמ"א הראה לשס"ו אות זיין וח' אם מכר ביתו ועח"מ סי' קמ"ט בסמ"ע אות מ"ח ושם מחמת חזקה וכאן בבהכ"נ רק דרכי שלום כמו בעירב וכ"כ הלבוש וצ"ע גם ימים רבים כמה הם כי לא פורש והתם בס"ת כמה הוה חזקה וכאן אי הי' מקום אחר להתפלל שם והתפללו בבית הזה י"ל דיש חזקה כמו התם בס"ת ונ"מ במת ליורשים וצ"ע בכל זה עכ"ל. עוד שם בס"ק מ"ה וז"ל להחזיק עמ"א ובח"מ סי' קמ"ט בסופו הביא הרב בהג"ה אם יש ס"ת אחרת לצבור הוה חזקה יעו"ש והמ"א באות מ"ב הראה לזה וכאן כתב דאף שלא הי' לצבור ס"ת אחרת מ"מ אין למעט כבוד התורה וכו' עכ"ל

ראה גם ראה שרמז שבח"מ היכא דהי' לקהל ס"ת או אם א' זכה בגלילה הגם שהי' ביד קהל לכבד לאחר א"כ מחלו הקהל אז יש חזקה ליחיד אבל כאן בעובדא דמהרי"ק הוא רק דרכי שלום דהא נא הי' לקהל בהכ"נ אחרת כמו בעירוב וכן כתב הלבוש שבבהכ"נ דנידן דמהרי"ק הוה רק מפני דרכי שלום ומבואר עוד בדבריו אם הי' לקהל בהכ"נ אחר והתפללו בשל יחיד אז הוא חזקה וסיים דנ"מ במת ליורשים משמע דבכח חזקה יש ירושה אבל בדרכי שלום אין ירושה ושישו בני מעי תל"י

ואוסף נופך אפי' לפי ספק של מג"א דבמת בנו יורש אחריו העירוב מפני דרכי שלום היינו בעירוב דליכא פסידא דמצוה רק הנאת עירוב והוא דומה לכהן מברך ראשון דלא יכול לכבד אבל עכ"פ הישראל יקרא אח"כ או בעובדא דמהרי"ק דעכ"פ יתפללו שם בבהכ"נ היחיד אבל דנימא מפני דרכי שלום יהי' בנו יורש המצוה סיום התורה אשר חשוב מאוד להיות גומר התורה ברבים אז בוודאי אין ירושה למצות מפני דרכי שלום להחזיק במצוה ולהפסיד ממון לצדקה ולא יוכל איש אחר לזכות במצוה של סיום התורה ודו"ק. ועוד דאין כאן חשדא כ"כ דהא גם הוא יכול ליקח חתן תורה דשם בעירוב ובבהכ"נ אי יהי' במקום אחר לא יהי' אצלו עוד אבל אם יחפצו למכור בכל שבוע אצל מי יונח העירוב שפיר דמי לפי' ר"ת ולפי' רש"י בוודאי אין כאן חשד ודו"ק

וחשבתי עוד הא כ"ת נ"ו מרמז שגם הוא הי' חתן תורה כמה שנים אפילו שכבר הי' לקהל ס"ת וא"כ נעשה אצלו חזקה מחדש דמחלו הקהל אצלו המצוה הנ"ל דהא שתקו כיון דשתקו מחלו לגבי' וזכה בו ויפה כח הבן מכח האב

אמנם נראה דאין לו חזקה מכח עצמו דהא מבואר בתומים סי' קמ"ט ס"ק י"ט דבס"ת אי הי' לקהל ס"ת אחרת דהוה חזקה כתב התומים וז"ל ובד"מ משמע דבעי חזקה שיש עמו טענה ונראה דאין הטענה דלקחו רק אומר שהסכימו הקהל לקרות משלו וזו הוה הטענה דהא נלמד מן מערבין בבית ישן ומה טענה יש שם אלא עיקר הפי' דהי' בהסכמת הקהל והצבור ולא הי' נעשה באקראי מבלי שם על לב בשל מי קוראים עכ"ל מבואר דווקא דהסכימו הקהל לקרות בו וכן מבאר באורים וכן הסכים נתיבות המשפט אבל בנידן דידן דהצבור האמינו שיש לו חזקה דהא החזיק אחרי אביו כמה שנים בדעה שחתן תורה שלו ולכן הגם דראו בעיניהם שהוא חתן תורה ולא ידעו שיכולים למחות בו אחרי שלקחו ס"ת לעצמן א"כ לא הסכימו לזכות אותו מחדש וגם הוא לא כיון במחשבה לזכות בו מעצמו רק האמין שהוא ירושה לו מאביו ודמי לעודר בנכסי הגר והאמין שהוא שלו דלא זכה בו עיין בב"ב ובנמ"י שם וה"ה כאן הוא האמין שהוא ירושה ועכשיו נודע שזה לא הי' בכח ירושתו ודו"ק

שוב התבוננתי בלשון כ"ת נ"י ונגלה שאחרי מות אביו לא הי' לקהל ס"ת והי' הבן יורש הס"ת וקרא בו כמה שנים חתן תורה א"כ אין לנו לדון על כח ירושה אלא לדון על יחיד שהי' לו ס"ת ולקהל לא הי' להם ס"ת ואח"כ קנו הקהל ס"ת דאין לו חזקה והגם דלא מיחו וראו שהוא עולה לחתן תורה הי' בטעות כי לא ידעו שיכולים למחות בו ואין בו מדרכי שלום כי מעולם לא הסכימו לזה רק שלא ידעו שיכולין לאמור שמכאן והלאה שיש להם ספר תורה חושבנא ולא דמי למערבין בבית ישן דשם הסכימו פעם אחת והורגלו עצמן לתת העירוב שם אבל כאן מעולם לא הסכימו עליו ולא נודע להם מזכות זה כלל ולא דמי לדין אם הי' להם מתחילה ס"ת אחר אז אם ידעו מס"ת של יחיד ושתקו הוה מחילה ונעשה חזקה ליחיד אבל כאן לא ידעו בזכותם ולא הוה הסכמה ודו"ק

ונפלאת בעיני דברי אורים ותומים שהבין דדין דרמ"א בחזקה בס"ת נלמוד מדין מערבין בבית ישן ולפמ"ש לעיל והבאתי ראי' מדברי פרמ"ג הם דברים נפרדים דשם איירי בדבר שהורגל הצבור לעשות כן הגם דלא נעשה מכח זה חזקה דהי' מוכרחים בדבר אבל חזקה הוה דיוכלו לעשות באופן אחר ומחלו לו וחזקה בזכות מצוה הוה כחזקה בממון ודו"ק

עוד יש לי לחקור בנידן דידן דאדמ"ו באמרי אש סי' קס"ז חקר על שורש הדבר מנ"ל לרבותינו דיש כח חזקה במצוה דבתלמוד נמצא רק חזקה על ממון אבל כח להקנות מצוה שיהי' חזקה במצוה מנ"ל הא וביותר התפלא היכן נמצא הכח להקנות מצוה לאדם פרטי לו ולזרעו לדורותם עד שהביא ראי' מגמ' תענית דף כ"ח שהתנו נביאים שביניהן שאפילו לשכה מלאה עצים מתנדבים משלהם וכתב רש"י שם וז"ל כי היכי דלא לדחינהו מאתרייהו עכ"ל אלמא דמהני אם האבות מזכים מצוה לאדם פרטי אבל לא בהתאמץ במצוה שלא בפני הצבור כקבורת מתים יעו"ש ודבריו הם בכלל דברי ד"מ וסמ"ע ותומים שרמזתי ופלא שלא הביאם כי בפה מלא דברו שצריך להיות חזקה שיש עמה טענה שהצבור ידעו ומחלו ליחיד כדברי אדמ"ו ז"ל

וא"כ מה ששען שאביו בודאי נתן המחיר במלואה זה אינו דלמכור בממון וודאי לא יוכלו למכור מצוה בעתיד רק אם עשה דבר אשר בעבורו מחלו מצוה לו ועליו להביא ראי' דמה שהוא מוחזק לעלות לחתן תורה יוכל להיות יען שס"ת שלו הי' ומי יאמר לו מה תעשה דבשלומא אם החזקה ברור כמו אם הי' לקהל ס"ת והוא טוען טענה להחזיק החזקה שידעו שקורין דווקא מספרו ולא שנעשה באקראי אבל אם החזקה לא התחילה כגון דלא הי' לקהל ס"ת והוא רוצה לטעון שאעפ"כ מחלו לאביו שנתן בעד מצוה זו כסף מלא אז הטענה הוא להוליד חזקה וצריך לברר שכן הי' ודוק: