מחנה חיים אורח חיים חלק ב לח

וה"ה קנה המקום הזכות להיות שם מקום העירוב אשר פועל אחדות בני החצר להיות כאיש אחד עיין [ירושלמי] פרק בכל מערבין שעל זה נאמר כל נתיבותי' שלום והביא הגמ' שעי"כ נעשה שלום בין אשה לחברתה עיי"ש ושם קיום מצות עירוב כמובן (ב) הטעם זכות גברא האיש אשר זכה שבצלו יהי' המצוה ואצלו יהי' הבית וועד לכל בני החצר הוא זכה בכבוד הזה ובמצוה הזה שהוא ראש לכל בני החצר וכאלו דרים אצלו קנה הזכות להיות גביר באחיו והוה בכלל מעלין בקודש ולא מורידין

והנה רבינו הקדוש תנא מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום והי' לו לינקט ומערבין אצל בעה"ב ישן דהי' במשמע דתלי' רק בזכות הגברא ומדתנא מערבין בבית ישן משמע שתלוי גם במקום יען שהבית הוא מקום ישן למצוה וע"כ דשני דברים צריך להיות שהבית ישן זכות המקום ומפני דרכי שלום הוא זכות הגברא אבל אם חסר א' כגון דאיש אשר דר שם נוסע לבית אחר או שהאיש מת ובא איש אחר בבית הזה אין הזכות לאיש הבא אל הבית וזה רמזו בירושלמי וז"ל מערבין בבית ישן אמר ר' אבין ובדיור ישן עכ"ל שגם איש הדר בו הוא הדיור ישן שיש תרתי לטיבותא הבית ישן והדר בו ישן אבל אם חסר אחת מהמעלות או שהבית ישן והדר בו הוא חדש או איש הישן ילך לבית אחר נאבד זכותו ודיור בלשון יחיד כמו דיורין בלשון רבים עיין פרק ח' דעירובין והבן

ותוספתא מצאה רמז במתניתין מערבין בבית ישן משמע שתלוי בבית ומפני דרכי שלום משמע שתלוי בגברא וע"כ דשניהם יחד בעינן כמו שמפרשין בירושלמי בית ישן ודיור ישן ואמרו אבל אם הי' שם רבו או גדול הדור או המשיא את בנו הרשות בידו הכוונה שם באותו בית ישן יוכל למסור כחו להגדול הדור או לרבו או לבנו המשיא וישבו תחתיו בבית ההוא אבל ליתן העירוב בבית אחר לא אפי' לגדול או לרבו או לבנו ולכן מדייק התוספתא תיבת אם הי' שם עכ"ל שדווקא באותו בית יוכל לכבד אותם ולא אבד חזקתו וגם יהי' נקרא שהוא מכבדם אבל לאיש אחר כמוהו לא יוכל ליתן אפי' באותו בית ואם נתן לא מהני ואבד זכותו לגמרי עד עולם והבן זה

וטעם הדבר כמפורש בגמרא אלימא משום כבוד הא שיפורא מעיקרא וכו' אלא משום חשדא ופי' רש"י דיחשדו לבני החצר דאינם מניחין עירוב וא"כ ע"כ צריך להיות בבית ישן ואסור לשנות אפי' להניח אותו בבית אחר אשר בעה"ב נוסע לשם דיבואו בני החצר בחשד שמזלזלים במצות עירוב וכן לפר"ת יש משום חשדא שיחשדו העולם לגנבים אם נשאר בעה"ב ישן בבית הישן ולא יראה העירוב בבית יש חשדא לבעה"ב

אך אם נוסע האיש לדירה אחרת אין כאן חשדא דיאמרו הרואים דלכך לא נשאר העירוב בבית ישן דקנה מקומו המצוה וגם כדי שלא יחשדו העולם שבני החצר אינם מניחין עירוב ואם איש אחר בא באותו דירה אין כאן חשש שיאמרו שבני החצר אינם מערבין דיאמרו הרואים דהניחו העירוב אצל האיש אשר הי' דר כאן מקודם שזכה במצוה וגם כיון שהוא נוסע מהבית אשר הי' בחזקת נאמן אצל כל בני החצר ולא ידעו מי יבא תחתיו לקחו העירוב משם ובחרו באיש אחר אשר עומד בחזקת נאמן אצלם ורק אם הבעה"ב ישן נשאר בבית ישן אז איכא חשדא הן לפי' רש"י והן לפי' ר"ת ודוק ואפי' שהניחו בבית אחר אשר יושב בו הגדול או רבו או בנו יש כאן חשד לבני החצר לפי' רש"י או לבני בעה"ב לפי' ר"ת ודו"ק ורק אם הבעה"ב ישן מכבד דירתו לגדול הדור או לרבו או לבנו הנשוא אשה יכול לכבדו ולא אבד זכותו בזה אבל אם מכבד דירתו לאיש אחר כמוהו והוא נוסע משם איבד זכותו לגמרי כנלע"ד

והנה במתניתין קתני כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום ומפרש בגמרא דזה מדאוריי' דכתיב וקדשתו רק א"כ הי' לו רשות לכבד אפי' לישראל כמו בסעודה אבל בבהכ"נ תקנו חכמים שלא יוכל לכבד אלא דוקא כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל עיין רש"י בגמרא א"כ הך מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום הוה ג"כ הפירוש באופן הנ"ל דהדין הוא דמערבין בבית ישן והי' מסתבר דיהי' לו רשות לכבד לאחר ותקנו חכמים דדוקא מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום וביאר הרמב"ם דמסברא הוא דמערבין בבית ישן מפני שזכה בטובת הנאה ויש הרווחת ממון שלא צריך ליתן ככר ומטעם זה מסתבר שיהי' לו רשות לכבד לאיש אחר ותקנו חכמים שצריך לערב דווקא בבית ישן מפני השלום וחקרו הטעם אי מפני הכבוד או לא ותקנו שצריך לערב בבית ישן א"כ אם יבוא לעיר גדול הדור או רבם יכבדו לו ויהי' בזיון לבעה"ב זה אינו דהא האי שופר הי' מתחילה אצל תנא זה ואח"כ אצל תנא אחר דכן ראוי' לכבד כבוד התורה אלא משום חשדא לפי' רש"י דיבא חשד לכל בני החצר ויבאו לאנצוי או לפי' ר"ת דיבוא העם לחשוד לבעה"ב שבני ביתו גנבים וגנבו העירוב ואם הוא מכבד לאחר ואינו חושש שיחשדו בני ביתו לגנבים (וגם יוכלו בני החצר לומר אדעתא דהכי לא הנחנו העירוב אצלך שיהי' לך זכות הנ"ל אם יצא שם רע על בני ביתך) וא"כ יבואו בני החצר לאנצוי למה אתה מכבד לזה ולכן ע"כ מערבין בבית ישן דווקא וא"כ דברי הרמב"ם עולים בשפה אחת עם הגמרא ודו"ק

ולכן לא נקט רבינו הקדוש בפירוש בדיור ישן היינו הבעה"ב ישן יען דמשכחת אם יבוא בבית ההוא גדול הדור או רבו או בנו הנשוא שפיר דמי אפי' אינו דיור ישן אבל בבית ישן צריך להיות עירוב מפני חשדא ודו"ק

ויובן לי בזה למה לא שנה רבינו הקדוש במשנה מערבין אצל מי שרגילים להניח אצלו העירוב אלא דאשמועינן דלא תלוי בו אלא תלוי בבית ואם נוסע משם אבד זכותו. וגם יובן לי בזה למה לא כתב רבינו הקדוש בית ישן זוכה לערב בו מפני דרכי שלום דא"כ הי' במשמע אם יבוא איש אחר לבית זה זכה בו להיות העירוב מונח אצלו דבבית תלי' הדבר קמ"ל דמערבין בבית ישן עם הדיור ישן ששייך בו חשדא ואז מפני דרכי שלום מערבין שם ודו"ק

וראיתי במג"א סי' שס"ו ס"ק ז' שהביא בשם הראב"ד וז"ל ואם מכר ביתו לאחר אין בידינו ראיה ברורה שיזכה הקונה בדבר עכ"ל והמג"א כתב עליו דזה הספק הוא לפי' הרמב"ם שהטעם משום הנאת ככר אבל לפי' רש"י משום חשדא שיאמרו שבני החצר אינם מערבין א"כ בוודאי מניחין העירוב אפי' אם מכר ביתו לאחר יעו"ש עוד מביא לחלק בשם כ"ה שיש הבדל בין מת למכר ופי' המחצית השקל אם הוא חי ונוסע לדירה אחרת מניחין העירוב אצלו אבל אם מת או נסע למבוי אחרת אז זוכה בו הלוקח יעיי"ש

ולולא דבריהם הקדושים נראה לי כפי מה שפרשתי דברי הירושלמי וכפי מה שמורין דברי התוספתא נהפוך הוא דדוקא אם הבעה"ב ישן נשאר בבית ישן אז אין רשאים לשנות אבל אם מוכר הבית לאחר יש רשות לבני המבוי או בני החצר לשנות חוץ אם ירצה לכבד לאחר אין רשות