מחנה חיים אורח חיים חלק ב לז

מדברי מהרי"ק דדן רק בבהכ"נ של יחיד וקהל לא היה להם בהכ"נ שאינם רשאים רק מפני דרכי שלום מטעם הנאה כדברי הרמב"ם או מטעם חשדא כפי' רש"י ותוס' א"כ אם נשאר גם אצלו אין כאן משום חשדא ולא חסרון הנאה שיש לו בהכ"נ סמוך ולא צריך לילך במרחקים אבל אם הי' לקהל בהכ"נ ולא התפללו בה רק בשל יחיד ויש לו טענת חזקה גם יחפצו לחלוק אין שומעים להם וזכה היחיד שיהי' ביתו בהכ"נ לרבים ברוב עם הדרת מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר הוא אות רברבות קודש בני ישראל ודוק

ובזה נפלאתי מאוד על דברי אדמ"ו הגאון אמרי א"ש ז"ל שהתפלא בספרו סי' קט"ז בד"ה ויש לעיין שהקשה על המג"א שכתב הטעם שלא לשנות מלהתפלל בבית הכנסת של יחיד כמו מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום או משום טרחא והקשה הנ"ל תיפוק לי' משום חזקתו שהוחזק במצוה ואי אפשר לדחותו יעו"ש שיצא לחדש דשאני בהכ"נ אפי' יש טעם בדבר לשנות אין משנין והאריך בזה ובמכ"ת הגדולה והקדושה נלע"ד דלא קשה כלל בעזה"י דכיון דלא הי' לקהל בהכ"נ כלל והיו מוכרחים לכנוס להתפלל בבהכ"נ של יחיד וא"כ מעולם לא נתהוה חזקה ליחיד אבל מפני דרכי שלום יש כמו מערבין בבית ישן שיש הנאה וגם חשדא ה"ה כאן דן המהרי"ק דיש חשדא דבני ביתו אינם הגונים וגם הנאה שלא צריך לילך למרחוק הגם שיש שכר פסיעות על הילוך לבהכ"נ אעפ"כ יוכל לומר לא הן ולא שכרן וה"ה כאן הגם שניחא לי' לאדם לעשות מצוה בממונו וכ"ש עירובי חצרות שהביא הגמ' ירושלמי] מעשה בעירובין [פרק] ב"מ שעל זה נאמר כל נתיבותי' שלום במעשה אחת שהשלימה ע"י בנה שהביא העירב יעו"ש אעפ"כ נחשב להנאה שלא צריך ליתן הוא ככר אפי' פחות מפרוטה בכל ערב שבת ודו"ק

היוצא מזה בנידן שאלתינו אין כאן משום חזקה אפילו אם האב של הטוען יעמד חי וידון על חזקתו אבל אכתי יאמר מעלתו נ"י אבל עכ"פ נשאר דרכי שלום אם האב היה חי כנידן דמהרי"ק וא"כ ברא כרעא דאבוה והוא יורש אותו דאם אביו חי יהי' מפני דרכי שלום מפני הנאה וגם שלא ובואו לאנצויי או שיאמרו הבריות למה סלקוהו הקהל מחתן תורה בוודאי חטא בדבר אשר לא יעשה וה"ה בנו יורש אחריו משום דרכי שלום

אך על זה יש לי לחדש דבר כל היכא דאב זכה מטעם חזקה אז הבן יורש אחריו אבל אם האב אינו זוכה רק מפני דרכי שלום אז אין הבן יורש אחריו ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזה"י

הנה התוספתא פ"ה דעירובין כתב וז"ל בית שמניחין בו עירוב אין צריך להפריש ככר מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואם הי' שם רבו או אדם גדול או שהי' משיא את בנו ורצה לנהוג בו כבוד רשות בידו עכ"ל. לכאורה מדסמך התוספתא דין דמערבין בבית ישן לדין דבית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן ככר משמע דהפי' של מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום היינו כפי' הרמב"ם בפי' המשניות בגיטין בפ' הניזקין יען שיש לו לבעה"ב הנאה שלא צריך ליתן ככר יעו"ש וכן בחיבורו בפ"א סומך שני דינים אלו להדדי כמו שהובא בתוספתא שבעה"ב אין צריך ליתן ככר ומערבין בבית ישן יעו"ש וא"כ פלא מאי אשמועינן התוספתא שאם רצה לנהוג כבוד באדם גדול או רבו או במשיא את בנו הרשות בידו מאי חידוש יש בדבר מי ימחה בידו אם יחפוץ ליתן ככר ויהי' העירוב בבית אחר הלא נתקן שיהיו מערבין בבית ישן רק לטובתו ואם רוצה לוותר לומר אי אפשר בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו וצע"ג ועוד פלא בעיני דמשמע דדוקא בעבור אדם גדול או רבו או משיא את בנו רשות בידו לערב שם בביתם וקשה בלא"ה אם יחפוץ למחול על הנאתו ורווחו ורוצה ליתן ככר מי ימחה בידו הלא כל אדם יכול למחול על ממונו אשר יש לו זכות וא"כ יהי' יוכל לכבד אפי' למי שאינו גדול או רבו או בנו וצע"ג

ונלע"ד דדבר גדול רמזה התוספתא ואבאר בעזה"י השכל גוזר הגם כי רבים מבני החצר מוותרים כנגד האיש אשר העירוב רגיל להיות שם בכל זאת עפ"י הדין יוכלו לומר עד עתה הרווחת ג' שנים שלא ליתן ככר עכשיו יהי' הרווחה הנ"ל בחוזר חלילה שיהי' ריוח הנ"ל לכל איש ואיש מבני החצר רק החכמים תקנו מפני דרכי שלום שלא יבואו לאנצוי אצל מי יוקדם להניח שם ועי"כ יוכל להיות שח"ו יתבטל העירוב ע"כ תקנו מי שזכה שבביתו מונח העירוב והרויח בו שלא נתן ככר זכה בו שלא יוכלו בני החצר לשנות הדבר אבל כל זה אם חפץ שיונח בביתו העירוב אבל לא זכה שיהי' יכול לכבד לאיש אחר כי יאמרו מי שמך לאיש שר ושופט עלינו לעשות כיבודים בזכות הנ"ל הלא מצד הדין יגיע לכולנו זכות הזה בחוזר חלילה איש ואיש בזמנו אשר יגיע לו רק חכמים תקנו שלא למנוע ממך מפני השלום אבל ליתן זכותך לאיש אחר הוא ירבה מחלוקת למה תתן עיניך באיש זה ולא באיש אחר ובוודאי הדין עם בני החצר שאין לו רשות לכבד לאיש אחר והשמיע התוספתא שאם רוצה לכבד לאדם גדול או לרבו או לכבד את בנו אשר משיא אותו כדי לכבדו בעיני אשתו ומשפחתה אז באופנים אלו שמכבד לגדול או לרבו או לבנו אשר משיא רשות בידו כי יש טעם בדבר למה מקדים אלו יען שזה גדול ליהודים וזה רבו והאב נוהג כבוד בבנו אשר משיא אותו ורוצה לכבדו בעיני קרובי אשתו ואין שייך בזה מחלוקת ולא איבד זכותו אבל בוודאי אם כיבד לאיש אחר כמוהו שיש בזה חשש מחלוקת איבד זכותו לגמרי כלל גדול שלא יוכל לעשות סחורה בזכות בני החצר רק אם כיבד לגדול או לרבו או לבנו חוזר לו זכותו כמו בראשונה דלא פשע בזה במה שעשה כיבד לכבוד התורה או רבו או לכבוד נשואי בנו כנלפענ"ד בעזה"י

אך הדבר פלא הלא בגמ' מבואר הטעם מפני חשדא ופי' רש"י דהעולם יחשדו לבני החצר שלא הניחו עירוב ותוס' מביא בשם ר"ת שיחשדו העולם את בעל הבית שגנב מהעירוב לכן סלקו משם בני החצר העירוב ולפירושים הנ"ל נכון פי' משום חשדא אבל לפי' הרמב"ם ותוספתא דהוה מטעם משום הרווחה היכא נרמז זה בלשון משום חשדא הי' לו לגמר' לומר משום הרווחה וצע"ג

ונ"ל לבאר בעזה"י ואקדים דבירושלמי פ' הניזקין כתב וז"ל מערבין בבית ישן אמר ר' אבין ובדיור ישן עכ"ל ופי' בפני משה שאפי' מחדר לחדר באותו בית ג"כ אין לשנות דירושלמי סובר מפני חשדא שיחשדו העולם שבני החצר לא מערבין וצריך להיות באותו חדר יעי"ש והוא פלא הלא בירושלמי לא נזכר כלל משום חשדא ואיך יאמר ר' אבין שאין לשנות מחדר לחדר אם לא נזכר כלל הטעם משום חשדא וצ"ע

לכן בלבי לפרש כך דהנה במתני' קתני מערבין בבית ישן ויש לפרש משני פנים (א) דהמקום זכה בזכות המצוה כדאמרינן קרש שזכה להיות בצפון לעולם הוא בצפון אם הקרש קונה המקום ה"ה המקום קונה את הקרש