מחנה חיים אורח חיים חלק ב לו

נתנו בבית אחר אין מוציאין ממנו וצע"ג וגם בח"מ הזכיר רמ"א תיבת חזקה ובא"ח לא נזכר תיבת חזקה הלא דבר הוא וצע"ג

אמנם האמת יורה דרכו דיש שני פנים אשר היחיד בא בתביעה כנגד כל הקהל (א) אם הי' לקהל בהכ"נ או בהמ"ד ואעפ"כ הלכו להתפלל או ללמוד בבהכ"נ או בבהמ"ד של יחיד אז יש ליחיד חזקה דכל הקהל מחלו לגביו זכותם ונתנו להיחיד לזכות בזכות אותו המצוה שילמדו או יתפללו ברשות היחיד וה"ה אם הי' לקהל ס"ת ונא קראו בס"ת שלהם רק בס"ת של יחיד אז שחיר זכות חזקה כי ברצון הקהל זכה שיהיו קוראים רק בס"ת שלו או שיש להקהל מצות גלילה לכבד את המצוה איש אחר איש מהאנשים אשר יתקבצו בבהכ"נ להתפלל והניחו את הגלילה לאיש אחד יש ליחיד הנ"ל חזקה דהא המשוה שיזכה כל הקהל במצוה בחוזר חלילה ימחלו לגבי יחיד זכה בו היחיד בחזקת פעולת המצוה ואסור ליקח מאתו חזקת הזכות ואם עברו הקהל ונתנו לאחר לא מהני דהוה באיסור (ב) שלא הי' לקהל בהכ"נ או לא הי' להם בהמ"ד או לא הי' להם ס"ת או לא הי' להם איש הבקי להתפלל ולפרוס שמע או שלא הי' להם איש אשר יודע לתקוע וכדומה שזכה היחיד במצוה יען שלא הי' ברירה ביד הקהל ליתנו לאיש אחר אז בוודאי אין בו כח חזקה דהא הוי אונסין בדבר שיהי' המצוה ליחיד לבדו וכאשר הרחיב ד' להם אח"כ וזכו לבנות בהכ"נ ובהמ"ד ולקנות ס"ת ולמדו שיוכלו הרבה מהם לעבור לפני התיבה להתפלל ולעמוד על הבימה לתקוע בשופר ע"פ הדין יכולו עכשיו לזכות בעצמם רק מפני דרכי שלום אין משנין ליקח את המצוה מידו שלא ירבו מחלוקת בישראל לכן אם עברו הקהל ונתנו לאחר זכה בו השני דאם נקח מהשני ליתן להראשון ירבה ג"כ מחלוקת נהפוך הוא השני זכה בו מכח חזקה שהקהל מוחלין לגבו והראשון לא יוכל לתבוע מכח חזקה דאז בשעה שהקהל הי' שותקים לו היו אונסים בדבר ודו"ק

ונחזי אנן בני החצר שנותנים עירב בבית אחד של אותו חצר הגם שהנחת עירוב הוא מצוה מדרבנן אבל מקום שמונח בו אין בו מצוה כלל וכל הבתים באותו חצר ראוי' לכך ואין הנחה עושה מצוה כלל רק שאותו בית פטור מליתן ככר כי שם ביתו וא"כ במה שהניחו העירוב בבית ידוע ולא הניחו בכל שבוע בבית אחר הוא כי לא חפצו להרויח ככר שהוא עפ"י הדין אפי' פחות משוה פרוטה והאיש הלזה ביקש להרויח ככר והחזיק בו ליתן ביתו לעירב כדי שירויח ככר ובני החצר לא הקפידו כל אחד על ככר של פחות משוה פרוטה אפי' אשר ירויח פעמים בכל שנה אם יונח העירב שבוע אחר שבוע בבית אחר הלא אפי' אם יוגנב מישראל פחות מפרוטה מוחל עליו מכ"ש שלא יתקוטטו בעבור פחות מפרוטה ומי שפתח ביתו וביקש שיונח אצלו העירב שירויח הוא שתקו בני החצר כי ניחו להם לעשות מצוה בממונם ונתנו בכל שבוע אפי' ככר ובעל הבית שמח בזה שמרויח בכל שבוע ליתן ככר משלו אבל עכ"פ מחילת מצוה אין כאן ולכן חקרו בגמ' [גיטין ס'] מ"ט דמערבין בבית ישן וחקרו אי משום כבוד הגם דלא זכה הבעה"ב במצוה במה שמונח העירב אצלו עכ"פ כבוד יש בו שהשוו כל בני החצר עליו שיתן שם העירב והקשה הא אי יש זכות כבוד א"כ למה היו משנים השופר אלא משום חשדא ופי' רש"י דיבוא לחשוד לבני החצר שלא מניחים עירב כלל דאל"כ מהכ"ת לשנות העירב וליקח מבעה"ב זכות הנאה אשר מרויח ככר בכל שבוע אלא ע"כ שבני החצר נא עושין עוד עירב ור"ת פי' דיבואו לחשוד שבני בעה"ב גנבו מן העירב עצמו והרמב"ם פי' מפני חשדא דבעה"ב זכה בהנאת ככר שלא צריך ליתן והוה בכלל כמכירי כהונה וכמכירי עניים שזוכה בו ואם יותן בבית אחר יחשדו לבעה"ב שבוודאי קלקל מעשיו ודרכיו שאין ראוי לגמול עמו חסד להרויח או לכבדו עוד ודוק ומצאתי שאדמ"ו העיר שאין בהנחת עירוב מצוה והתפלא על אדמ"ו מהרמ"ס ז"ל

תמצית הדברים דבעירוב לית בי' משום חזקה דהא אין ראי זכות מצוה אשר מחלו לגבי' וגם זכות ממון שהיה משוה פרוטה ורא לחיל ביתן לעירוב כדי שירויח ויוכלו מהדין לשנות העירוב רק מפני דרכי שלום אמרו מערבין בבית ישן אבל אם הבעה"ב מת או מכר ביתו יוכלו לשנות כאשר אבאר אי"ה

ולפ"ז מיושב דבח"מ סי' קמ"ט אם הי' להקהל ס"ת ואף עפ"כ קראו מס"ת של יחיד וע"כ דמחלו לגבו ונעשה חזקה ואסור לשנות ואם עברו הקהל ועשו סדר לקרות בס"ת לא מהני וה"ה בבהכ"נ אם הי' לקהל בהכ"נ אחר והתפללו בשל יחיד וה"ה בבהמ"ד או בחזן אשר כבדוהו להתפלל וכדומה הוה חזקה ולא מהני אם עברו הקהל ועשו איסור אבל אם לא הי' לקהל בהכ"נ כעובדא יהוי"ר אי במערבין בבית ישן דיש רק מפני דרכי שלום אז אין כאן חזקה רק דרכי שלום מפני חשדא או דלא אתי לידי מחלוקת בעבור הרוחת ממון ואם עברו ונתנו בבית אחר או בנו בהכ"נ אחר להתפלל שם אין כאן בעמוד והחזיר לראשון ודוק

ונחזי אנן בנידן שאלת כ"ת ני' דלא הי' לצבור ס"ת רק אביו של הטוען הי' לו ס"ת והחזיק בחתן תורה א"כ אין כאן חזקה כלל דמה הי' להם לצבור לעשות הלא מפורש יוצא ברמ"א שם אי לא הי' לצבור ס"ת אז אין לס"ת חזקה שיקראו דווקא בס"ת הנ"ל ומכ"ש כאן הוא הי' בעל הספר ושנו הי' מה הי' לצבור עני לעשות שלא יהי' הוא חתן תורה ועכשיו שהרחיב ד' להם וקנו ס"ת לעצמן א"כ גם אם אביו של הטוען הי' חי יוכלו הקהל לסלקו דהוה חזקה שאין עמה טענה ודו"ק

וראי' ברורה בעזה"י דהלבוש סי' קנ"ג אות י"ז כתב וז"ל מי שהיתה בהכ"נ בביתו ימים רבים אין הצבור יכול לשנותה לבית אחר שכבר זכה הוא במצוה משום דרכי שנים ונראה דווקא לשנותו מבית זה לבית של יחיד אחר אבל אם רוצים לבנות בהכ"נ קבוע לכולם במקום שהוא של כולם רשאין ואין בזה משום דרכי שלום עכ"ל ולכאורה פלא למה פסק בח"מ צריך לקרות דווקא בס"ת של יחיד וצע"ג אך שם דהי' לקהל ס"ת ואעפ"כ קראו בשל יחיד וה"ה חזקה אבל כאן שלא הי' לקהל בהכ"נ הוה רק דרכי שלום דלא לאתי לאנצוי ובוודאי זה רק אם הצבור רוצים לקבוע בהכ"נ בבית יחיד אחר אבל אם הצבור רוצים לבנות בית ד' בית המקדש מעט מהכ"ת יבואו לאנצויי הן אל כביר לא ימאס כך ראוי' לצבור להיות להם בהכ"נ ונכונים דברי הלבוש אבל בוודאי אם הי' לקהל בהכ"נ ולא התפללו בה רק התפללו בשל יחיד ונעשה חזקה וזכה בו היחיד אז אין הצבור יכולין לבנות בהכ"נ חדשה ולמעט חזקת היחיד ודוק

וידע דמה שמוזכר במג"א ס"ק מ"א שאם מקצת רוצים להתפלל במקו"א וגם אצל היחיד יהי' נשאר מנין יוכלו לשנות הערותי במקו"א זה דווקא בנידן דש"ע היוצא