מחנה חיים אורח חיים חלק ב לה

אחיסמך שבח לכל שבעו ק"ו למשפחתו וכו' עכ"ל עוד שם וז"ל ותקרבנה הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולם נח עומד בדור המבול זכה ליטול שכר כולם אברהם עומד בדור הפלגה זכה ליטול שכר כולם לוט באנשי סדום זכה ליטול שכר כולם אלו עומדים בדור המדבר זכו ליטול שכר כולם ללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל נתנו ראש אמר להם משה והלא ישראל מבקשים לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך אל תהי קורא וכן אלא הפרו תורתך עת לעשות לד' עכ"ל הרי האיש אשר רואה מצוה מבוזה והוא מחשיבה אז נוטל שכר כולם והוא שבח לגופו ולבניו אז ראוי' להיות לו ולזרעו אחריו חזקה ועל זה נאמר מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו כמו בפנחס שקנא לאלקיו וכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל ועי' ירושלמי פ"ט דנדרים בן עזאי אומר זה ספר תולדת אדם זה כלל גדול מזה אבל האיש אשר לא מכבד המצוה בגופו שהוא יעשה אותה אלא משתדל שיהי' המצוה נעשה בממון שלו כי ניחא לי' שיעשה המצוה בממונו אבל לא עמל בה בגופו ולא מכבדה למלאות ידו לד' לעשות אותה הגם ששכרו אתו שהקב"ה אינו מקפח שכר גם בעבור זה אבל לא זכה במצוה וכל המרבה לספר זוכה בה כי מה זכות יהי' לראשון לזכות בגוף המצוה אטו עומל בה להרים אותה להיות המצוה מכובדת ולכן בעובדא דמהר"ם שהאיש כיבד מצות גלילה בגופו שראה שאינה נחשבת בעיני המון עם וכיבד את המצוה לכן זכה בה ואם העני והעשיר חוזר למצותו אבל בעובדא דמרדכי בסוף מגילה שנתן מעות בעד היין הבדלה דניחא לי' לקיים מצוה בממונו אבל הלא לא עשה ההבדלה אז כל המעלה בדמים זוכה בו ודו"ק

ולפ"ז בנידן שלפנינו דכיבד את המצוה בגופו שאביו וגם בנו אחריו החזיקו בגופם להיות חתן תורה לברך על המוגמר להיות קורא בתורה סיום התורה אשר אין המצוה נקראת אלא על מי שגמרה אז הוה חזקה לאביו המנוח ולהבדיל לבנו העומד חי אחריו במקומו כי זה שבח לו ולמשפחתו כי עמל לכבד התורה בגופו ובממונו כנהוג שהחתן תורה נותן לאכול ולשתות ויו"ט שלו הוא שזכה למצוה ודו"ק

אך מדברי ספר חסידים סימן תשס"ט אשר הביא אדמ"ו הגאון בספרו אמרי אש סי' קס"ז משמע אפילו אם החזיק איש חשוב לגלול הס"ת בעצמו אעפ"כ אין חזקה במצות וצע"ג

והנראה לפע"ד לתרץ בעזה"י בוודאי אם בני הקהלה באים בטענה שהמצוה יהי' עומדת לפני כל איש אשר יבקש לזכות בה ויתן בעדה מעות איש ואיש כפו ברכת ד' עליו ונדבת לבו אז בוודאי אין ירושה במצות שיהי' מהני החזקת איש שלו לבדו ולזרעו אחריו יהי' המצוה לאחוזת עולם על זה כתב המרדכי אין ירושה במצות שבממון גילה התורה ביום הנחילו את בניו שיכול האב להרבות לבן בין הבנים ולמעט לשאר בניו או להעביר נחלה מבנים וליתן הכל לבן אחד אבל אפי' אם כל העדה הסכימו להעביר המצוה מביניהם וליתן את המצוה לאיש א' ולזרעו אחריו אין יכולין לעשות כי אין המצוה ממון להיות כדבר ירושה שהאבות מנחילין לבניהם שיכולין להעביר נחלה ולכן אם אחד הי' רגיל ליתן יין הבדלה ובא אחד ורצה ליתן יותר ובנו הקהלה חפצים למכור את יין הבדלה שיוכל כל איש ואיש לזכות בו אם ימלא לבו להוזיל זהב מכיסו לא יכול היחיד לטעון אני זכיתי בו תחילה מאבותי ע"ז השיב המרדכי אין המצוה בירושה אבל בעובדא דמהר"ם שלא חפצו הצבור למכור את הגלילה רק שיהי' עוד ליחיד בכל העדה בסכום ידוע כאשר הי' מלפנים מנהגם רק כאשר נאנס או העני האיש אשר החזיק בו מלפנים נתנו בני הקהלה הגלילה לאיש אחר שהוא יעשה כן שישלם סכום הידוע ויהי' לו הגלילה תמיד ואין לנו לדון רק מי יוקדם אי האיש אשר החזיק בו מלפנים או האיש האחרון אשר מוחזק בו עתה אז שפיר פסק מהר"ם אי הי' הראשון אונס בגוף או אונס בממון אז אונס רחמנא פטרי' ולא אבד זכותו דכל זמן שחפץ העדה להיות הגלילה רק ביד יחיד יש לראשון חזקה שהוא זכה בה תחילה דכל זמן שיחפצו העדה להיות ביד יחיד הגלילה הוא קודם משאר בני אדם והביא ראי' מכה"ג שחוזר יען דשם ע"כ צריך לברור רק אחד וה"ה בפרנס שחוזר לשררותו יען כיון דע"כ העם בוחרים רק ביחיד ויש לנו רק לדון אי היחיד שהי' מקדמת דנא או הפרנס שבחרו אח"כ אז פסקינן דלא אבד פרנס הראשון זכותו ודו"ק

ומיושב בזה קושי' אדמ"ו הגאון ז"ל באמרי אש יו"ד סי' קט"ז שהביא בשם ס' חסידים סי' תשמ"ד וסי' תשס"ה השיבו הגדולים לר"א שהי' מוחזק לגלול ס"ת ובאו אחרים והוסיפו לצדקה בעד גלילה והשיבו כיון שיש ריוח לעניים אין למנוע מהם דאין לגזול לעניים עכ"ד מזה התפלא אדמ"ו ז"ל על שיורי כה"ג שמחלק דהאיש דזכה בו אי אפשר לסלקו אבל אין ירושה לבניו שמכאן מוכח דאפי' מהאיש הזוכה בו נוטלין אותו דאין חזקה במצות והוא סתירה למהר"ם יעו"ש

ולפמ"ש הכל ניחא בעזה"י כיון דהצבור רוצה למלאות רצון האנשים שרוצים ליתן הוספה וא"כ כיון דהצבור מבקשים ליתן הגלילות לכל איש אשר ימלא ידיו בכסף וזהב אז בוודאי אין לשום אדם חזקה במצוה דמאי חזית דדמי דידך סומק טפי לזכות במצוה הזאת משאר בני ישראל הכשירים הלא ר"ע דריש ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה **(ועיין בירושלמי פ"ט דנדרים ה"ד.)** שבתורה ומצות צריך לאהוב ריעו כנפשו שלא להחזיק טובה לעצמו ליקח המצוה לו לבדו ושאר רעיו לא יהיו להם חלק במצוה הלזו אבל בעובדא דמהר"ם דחבירו מבקש ליקח הגלילות לעצמו לו לבדו אז אמרי' בהיפך מאי חזית דדמי דידך סומק טפי להיות לך יתר שאת ויתר עוז על האיש אשר זכה במצוה תחילה ולמה תסיג גבול רעך אשר רק ע"י אונס נדחה מן המצוה לפי שעה הלא אונס רחמנא פטרי' ונראה ונדחה חוזר ונראה כמו בכה"ג שנדחה מחמת אונס וה"ה פרנס שנדחה חוזר ונראה וה"ה במצוה שנדחה חוזר ונראה ודו"ק

וא"כ בנידן שאלתינו אשר רוב בני הקהלה או מנהיגי עיר שעושים הכל לתכלית הטוב לבני קהלתם יבקשו למכור חתן תורה בבהכ"נ לכל איש ואיש אשר ידבנו לבו ליתן יותר בעד המצוה להיות חתן תורה א"כ הרשות בידם כדברי ספר חסידים ודוק

וטרם שאבא לדין הלכה בנידן שאלתינו ראיתי לכתוב לכ"ת נ"י דבר המעיין בח"מ סי' קמ"ט כתב רמ"א לענין ס"ת שאסור לשנות אבל בסי' קנ"ג כתב המחבר וז"ל אין להם לשנותן ולא הזכיר שום איסור לשנות וכן בסי' שס"ו כתב המחבר אין להם לשנותן וליתנו בבית אחר ולא הזכיר איסור בדבר נהפוך הוא המג"א כתב אם