מחנה חיים אורח חיים חלק ב לד

אות ואות כולו דאל"כ כתב התחתון הוא כתב ולא העליון דעדיין נשאר כתב התחתון דלא מתקנו כולה בלשמה ופסול הגט (דכתב לה אמר רחמנא ולא שני כתבים אחד לשמה ואחד שלא לשמה והוי שני ספרים וספר אחד אמר רחמנא דלא שייך לומר שמתקן לכתב הראשון כנלענ"ד)

ונחזור לנידן שאלתינו דבוודאי לא שייך שהדיו בכתב השני יתקדש כל הצבע אשר כ' בראשונה דתפילין צריכי' דיו וא"כ צריך כתובה מחדש דיו ע"ג סיקרא דמהני אבל כ"ז אם מחק ע"י הדיו כתב הסיקרא אבל כאן דנשאר חלק סיקרא וא"א לדיו לקדשו גם יש חקירה דכתב של העברת הקולמס לא הוי מוקף גויל דמה שיש לו גויל הכתוב בצבע לא הוי גויל לאותיות הכשרי' הגם שצבע פסול לכתיבת תפילין עכ"פ כתב חול הוי ולא נשאר גויל לכתב תפילין דכתב הצבע לא הוי כאילו קבל היריעה רק מראה וק"ל א"כ פסולין התפילין כנלענ"ד ברור בעזה"י

ואגב גררא אעתיק מ"ש בחידושו בשבת דף ק"ד לשון רש"י במתני' פלא בעיני שכ' בד"ה כתב ע"ג כתב וז"ל מעביר הקולמס על אותיות הכתובים כבר וחדשם עכ"ל תיבת וחדשם הוא פלא להבין מאי חידש בזה יותר הי"ל לכתוב להאירם או לחזקם עיין תרה"ד סי' מ"ח וצע"ג

ועלה במחשבתי בוודאי בשבת אפי' אם כתב ע"ג כתב נחשב לכתב היינו דוקא אם הכתב השני מכסה לכתב הראשון לגמרי אף נחשב בדין ע"ג סיקרא למוחק וכותב עיין גיטין דף י"ט אז יש לחקור בדיו ע"ג דיו אי הוי כתב או לא אבל אם כתב הראשון הי' עבה למשל אות א גדולה ועבה ואח"כ כ' שנית עליו בקוים דקים למשל אות א ע"ג א העבה אבל נשאר מן הכתב א הישנה צורת א בקוים דקים כמו א אשר חידש פני הכתב אז אינו חייב משום מוחק דהא עדיין נשארו אותיות הסיקרא היושנת מיהו על שם כתב חיוב דעכ"פ חידש אותיות דיו אבל בוודאי לא שייך לומר דחייב משום מוחק דהא נשאר כתב הקודם רק שאינו עבה עכ"פ לא מחק האותיות ולכן במתני' דאשמועי' דדיו ע"ג דיו פטור אשמועי' רבותא אפי' מחדש הכתב לגמרי שאז בדיו ע"ג סיקרא חייב שתים ובדיו ע"ג דיו פטור לגמרי ודוק בזה

ואיידי דהעירותי על הפנ"י בגיטין דף כ' אכתוב אשר הפלאתי במק"א על דבריו שהקשה שם לרבנן דאמרו אין השם מן המובחר דמשמע דהוי עכ"פ כתב וא"כ מאי ס"ד דלרבנן יהי' הס"ת פסול ותי' דאשמעינן דאין השם מן המובחר וס"ת פסול אבל קדושת השם יש בו ואסור למוחקו והשיג על הסמ"ק והרשב"ץ שהביא ב"י סי' רע"ו שהביא ראי' מסוגי' דכאן דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו והלא מכאן מוכח להיפך שאסור למוחקו שהשם רק אינו מן המובחר לס"ת אבל קדושת השם יש עליו וצע"ג

ונ"ל הלא הסמ"ק והרשב"ץ דנו על שם שנכתב שלא בקדושה כמו שכיון לכתוב יהודה ולא הטיל בו דלת זה מותר למוחקו וכן מבואר במס' סופרים פ"ה דלרבנן דר"י מותר למחוק שם זה אבל אם כבר העביר עליו קולמס וקדשו מחדש לשם אזכרה בוודאי אסור למוחקו כי הגם דהשם אחר שנתקדש בכתב ע"ג כתב אינו מן המובחר אבל עכ"פ נתקדש ע"י כתב שנית ע"י העברת קולמס וא"כ אין הוכחת הסמ"ג רק יען דאחר שהעביר הקולמס וקידש את השם אז הוי שם עכ"פ רק שאינו מן המובחר שמע מינה שקודם שהעביר הקולמס אין בו קדושה כלל ומותר למחקו והוא פלא מה מקום לפנ"י להתפלא עליהם וצע"ג כעת: הק' חיים סופר סימן ח שפעת שלום וברכה להרבני המופלג והחרוץ ידיו רב לו ללחום במלחמת התורה כמו"ה ר' יצחק אלטער נ"י מוואלאווע

אחד"ש אתו הסליחה לא ידעתי לתארהו אם הוא רב יושב על מדין או מקיים טוב תורה עם דרך ארץ ובעת שבא אלי מכתבו הייתי עוסק בשאלה אחרת והנחתי מכתבו עד שעת הכושר ימי חנוכה ואשר חנן לי אלקים אחלק לו אבל בתנאי כפול שאם יש רב אשר המקום ההוא תחת דגלו דברי הם בטלים חוץ אם הרב יסכים הן מטעמא דידי או מטעם אחר אבל בלא זה יהיו דברי רק כמשיבים מפני הכבוד דברי מחבק כל אוהב תורה ויראה

שאלה פה בישוב וואלאווע ביחיד שאביו הי' מחזיק מעולם במצות חתן תורה ואחר פטירתו זה לערך עשר שנים החזיק בנו אחריו ואין מוחה בידו כי הס"ת הי' של אותו יחיד בירושה מאביו ז"ל ואח"כ אפי' אחר שלקחו הקהל להם הס"ת החזיק אותו היחיד במצוה הנ"ל. ועתה בזה השנה בשמחת תורה מכרו הקהל המצוה הנ"ל לאיש אחר ובכדי שלא יהי' מריבה ביניהם השליש היחיד הנ"ל מעות כפי מה שמכרו. ומעתה יורנו וילמדנו רבינו אם יכולים הקהל למכור מצוה הנ"ל לאיש אחר כי לכאורה מבואר בח"מ סי' קמ"ט סל"א בהג"ה אדם שהחזיק במצוה אין יכולים הקהל ליקח ממנו וליתן לאחר ואף שטענו הקהל ששאלו אותו היחיד קודם המכירה והשיב להם למכור. אבל היחיד טוען משטה הייתי בכם איך אני אומר למכור חזקה שלי שמחזיק אני להבדיל בחל"ח מאבי ז"ל מכמה שנים ובודאי אבי ז"ל נתן המחיר במילואה וכפי הנראה לפע"ד אין הקהל נאמנים בזה כי כל הקהל נוגעים בעדותן כמבואר בח"מ גבי ס"ת שנגנבה מהקהל עכ"ל

תשובה תחלה אחקור על שורש הדין אם יש ירושה במצות ואח"כ אבא אל גוף השאלה ואבאר בעזה"י

הנה הב"י בא"ח סי' קנ"ג הביא מתחילה דברי מהר"ם מי שהי' רגיל בגלילה ואירע אונס שלא הי' סיפק בידו להחזיק במצוה או נעשה עני ואח"כ העשיר חוזר למצותו והוא מדברי מרדכי פ' חזקת הבתים ואח"כ הביא דברי מרדכי מי שהי' לו חזקה ליתן יין קידוש ובא אדם אחר ורוצה ליתן יותר ופסק אין ירושה במצות וכבר הרגישו הפוסקים בסתירת המרדכי הנ"ל וצע"ג

ועלה בדעתי לתרץ דיש הבדל אם זכה אדם בעשיות מצוה בגופו אשר נפשו איותה ויעש להשתדל במצוה לכבוד קונו אשר רמזו חכז"ל כי המצות הם שלוחי דרחמנא וכל המכבד את המצוה הוא מכבד שליח ה' במדרש תנחומא פ' ויגש כתב וז"ל אמר רשב"י אמר הקב"ה לישראל הוו מכבדים את המצות שהן שליחי ושליחו של אדם כמותו אם כבדת אותן כאלו כבדתני ואם בזית אותן כאלו לכבודי בזית אין לך אדם שכבד את המצות ועשה את התורה כיעקב שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלים עכ"ל ולכן איש אשר החזיק בגופו לכבד מצוה ידועה על זה נאמר מכבדי אכבד שזוכה במצוה ובפרט שעל רוב נעשה חזקה במצוה כגון שהיתה המצוה בזוי בעיני העם והשתדל האיש להחזיק בה ולכבדה אז לא די שהוא זוכה בה אלא שזרעו אחריו זוכים בו כחכז"ל בספרי זוטא הובא בילקוט פ' פנחס על פ' ותקרבנה בנות צלפחד וז"ל הא כל אדם כשר שעומד בתוך השבט הר"ז שבח לכל שבטו ק"ו לביתו ק"ו לגופו ק"ו למשפחתו ק"ו לבית אביו וכן הוא אומר ואתו אהליאב בן