מחנה חיים אורח חיים חלק ב לא

טעמא דאלו הי' ביד הסופר הי' בידו לאסור שיכול ליטול האזכרות ולגרור ולחזור ולכתוב והלכך אי לאו דס"ת ביד הלוקח אפי' לאביי נאמן דמה לי אם יכול לפסול ולכתוב לכתחלה שלא לשמן משיכול לגרור ולכתוב שלא לשמן עכ"ל הרי שהרשב"א המציא רק שיכול לקלוף את השם ולגרור ולכתוב אח"כ שלא לשמן אבל לכתוב ע"ג האזכרות פעם שנית ולפסול בזה הס"ת זה לא יכול והיכי יהי' הלבוש חולק על הר"ח והרמב"ן והרשב"א אלא פשיטא דשאני אם נפל דיו מאליו אז הוה כסוי אבל ע"י אדם העושה כתב הוא כשר וישר ודו"ק

והרהרתי דאפשר אפי' אם אדם כותב הוה רק ככיסוי ומה שכתב הר"ח והרמב"ן דאינו יכול לכתבן שלא לשמן היינו כיון דנחשב ככיסוי א"כ עובר על מחיקת השם ולכן המציא הרשב"א דיטול את השם ויגרור ויכתוב אח"כ האזכרות שלא לשמן אך זה שיבוש דר"ח ורמב"ן סוברי' הטעם דבידו לפגל ולטמא הגם שעושה עבירה יעו"ש. ועוד איך מדמה אל עבודה אחר שכבר נגמר העבודה אז אפי' אם יחפוץ לעשות עבירה לא יכול לפגל וגם זה אמת שבשום אופן אינו עובר בזה על מחיקת השם דילפינן מלא תעשון כן ד' אלקיכם ואטו מי שמחדש בכתב ע"ג כתב שם ע"ז מקיים מצות אבד תאבדון נהפוך הוא מקיים בזה ח"ו חיזוק ע"ז וממילא אינו עובר בזה מחיקת השם כאשר בארתי במקום אחר כמובן

וחפשתי באוצר אחרונים ומצאתי לגט פשוט בסי' קכ"ה ס"ק ט"ו שהביא בשם הלבוש שלכן לא יכתוב בעט ברזל דאם יכתוב הכנף הקולמוס חוקקות וחופרת הכתב בתוך הקלף שהוא כשר לבד ואח"כ תבוא הדיו שבקולמוס למלא כתב חקיקת הקולמוס והוה כתב שע"ג כתב שהוא פסול דכתוב וכתב משמע כתב אחד ולא כתב שע"ג כתב עכ"ד הלבוש והשיג עליו הגאון דלפי דבריו אם כתוב אות אחת ולא הי' בו דיו כל כך והעביר עלי' קולמוס פעם שנית תפסול משום כתב שע"ג כתב זו לא שמענו ולא ראינו וראי' דבסי' קל"ה יש פלוגתא אם כתב הראשון הי' שלא לשמה וכתב שני לשמה דסובר דלא מהני מטעם דאין כתב ע"ג כתב יען דכתב הראשון הי' שלא לשמה אבל אם ב' כתיבות היו לשמה מודה כ"ע דכשר ולדרוש וכתב כתיבה אחד אמר רחמנא ולא כתב ע"ג כתב לא שמענו ועוד אפי' הוה דרש וכתב אחד ולא כתב ע"ג כתב היינו זה אחר זה אבל בעט ברזל החקיקה והדיו באים כאחד והניח בקו' וצע"ג

ולפמ"ש נכון שיטת הלבוש בודאי אם הגט נכתב לשמה ואח"כ אחר שעה כותב עוד פעם שנית לשמה לא פוסל דמאי אולמא לכתב שנית להיות כתב חשוב מכתב הראשון וא"כ ממילא יש חשיבות לכתב הראשון העומד במקומו מוקדם בזמן ומוקדם במקום טרם שבא כתב השנית ונשאר בתוקפו ובכשרותו אבל אם בא ע"י קולמוס ברזל שני כתבים בפעם אחד ע"י כנף העט החוקקות וגם ע"י הדיו אז פסול דתורה אמרה וכתב לה כתיבה אחת ולא שני כתובות כמו דדרשינן מן ספר כריתות ולא שני ספרים עיין סוטה ועיין בש"ע ה"ה דדרשינן וכתב לה כתיבה אחת בספר ולא שני כתבים בספר דכיון דשני הכתובות באים כאחת אמרינן מאי אולמא האי מהאי וכל יתר כנטול דמי ופסול הגט וחד קושי' מתורצת בירך חברתה ודו"ק

ובזה מיושב שמשיג שם על הלבוש מהך דין דתה"ד שמתיר להעביר קולמוס אם האותיות נמחו קצת וכן קשה מדין אם זרק על האותיות זהב דפסול יען דלחומרא כתב עליון כתב ולא מטעם דהוה שני כתבים ותורה אמרה כתב אחד ולא שני כתבים יעו"ש ולפמ"ש שם הוה כתב אחר כתב אבל שני כתבים הבאים כאחד פסול מטעם כתיבה אחת ולא שני כתבים ודוק

ונחזור לדברינו דיש ראי' דאם מעביר קולמוס ע"ג כתב הנכתב לשמה אינו פוסל מדהותר לסופר להעביר הקולמוס על אות מקודם אשר נכתב כהלכתו טרם שיתחיל לכתוב את השם מזה נגלה שדין הלבוש אשר מביא הב"ש בסי' קכ"ה הוא דוקא בנפל הדיו אז הוה כסוי על הכתב הראשון ופסול אבל אם נעשה ע"י אדם לא הוה ככסוי לפסול הכתב ודו"ק

סוף דבר הכל נשמע שלא אדע מקום לפסול התפילין דכתב הקטן כתב הוה ולא כסוי רק כתב ע"ג כתב לא פוסל בדיו ע"ג דיו כן נראה לפע"ד בעזהי"ת

ומצאתי בפרמ"ג במשבצות זהב בא"ח סי' ל"ב ס"ק ט"ו שכתב וז"ל עט"ז ואפי' נפל טפה על אות יבש פוסל בט"ז אה"ע סי' קכ"ד אות ט' וב"ש שם אות י"א פי' דברי הלבוש באופן זה דנפל דיו על אות ולא נפסל האות כלל והיינו דנפל הטיפה על הוי"ו ממש והרי היא כראשונה אז אם נתייבש מקודם הוה לי' כזרק עפרות זהב בס"ג כאן דמהני גרירה יעו"ש. ונראה כוונתו דבלח האות עדיין קיי"ל דכתב מבטל כתב ומידי ספיקא לא נפקא כדבעינן למימר לקמן אי"ה ואנן בעינן כתיבה לשמה הן בגט וכ"ש בתפלין דאות אחת מעכב ולפ"ז בתפילין כה"ג דמלשון המחבר משמע דשאין ניכרת האות והיינו תוך הבי"ת והסמ"ך וכיוצא נפל טיפה שאין שם האות עלי' נמי מקרי אין ניכרת ועמ"א אות כ"ג ויראה אפי' נפל דיו על קוי אות ממש י"ל כתב מבטל כתב ועליון שלא לשם תפילין כי שלא בכוונתו נפל ופסול ואף בדיעבד כדאמרן ועמ"א אות כ"ג פי' אחר על מ"ש בא"ע שם והנה יש לי בכאן הרהורי דברים ואמרתי הנני לפורטם. דע דבאה"ע סימן קל"א סעיף ד' וב"ש אות ה' דיו ע"ג דיו אין כתב עליון כלום ואין פוסל לכהונה כלל כי דיו ע"ג דיו אינה כלום אבל הי"א שם דחוששין יעיי"ש וא"כ כתב תפילין ונפל אח"כ על האות דיו שלא בכיוון וצורתה עליה או העביר דיו שלא לשמה באנו למחלוקת להר"מ כשר ולהי"א פסול עכ"ל

הלכות גדולות שנה הגאון במעט אומר ודברים (א) מ"ש אם נפל טפה דיו על קו א' ממש דבלח עדיין כתב מבטל כתב כדבעינן למימר לקמן רמז על מ"ש אח"כ לי"א בא"ע דס"ל חוששין א"כ אם כתב תפילין ונפל על האות דיו להי"א התפילין פסולין

נקודה נפלאה היא הלא הי"א המה ר"ח ודכוותי' דמספקי דלמא הלכה כרב אחא בר יעקב דבגט וס"ת גם רבנן מודים ורק באזכרה פסול משום זה אלי ואנוהו וכבר ביארו תוס' בגיטין דף י"ט ד"ה דיו דדוקא אם הכתב השני מתקן כנגד הראשון דמתחלה לא הי' לשמה ועכשיו מוסיף שכותב לשמה אז כתב השני כתב אבל אם אינו מתקן כלל אז כתב שני לא הוה כתב וא"כ לשיטת הי"א בא"ע הם מחמירים אם הכתב השני טוב מן הראשון אבל כיון כתב השני גרע מהראשון דבנפל דיו לא הוה כתיבה לשמה ולכ"ע כתב השני לא הוה כתב ודו"ק

ומ"ש עוד או אם מעביר קולמוס שלא לשמה ג"כ לשיטת הי"א פסולין התפילין הוא נקודה נפלאה בתרי תמיהות חדא דכתב השני גרוע מן הראשון גם הי"א מודים דלא הוה כתב ועוד א"כ מה דחקו הר"ח והרמב"ן ורשב"א