מחנה חיים אורח חיים חלק ב לב

למה הסופר נאמן אם הס"ת בידו הא כבר נכתבו האזכרות לשמן ולפי הבנת הפרמ"ג נקל הוא דיעבור קולמוס שלא לשם אזכרות ודו"ק: (ב) דפרמ"ג משוה דין דנפל טפה דיו על אות על קו השוה ממש עם דין אם מעביר עליו קולמוס שלא לשמה ולע"ד אם האדם מעביר בקולמוס הוה כתב עכ"פ רק כתב השני לא חשוב לבטל את כתב הראשון וכשר לכ"ע אבל נפל טפה דיו אפשר דפסול דהיה כיסוי דיו כאלו נמחה הכתב הראשון ונשאר רק צורת אותיות אשר לא נקראו כתב כלל נענין ס"ת או תפילין או גט וכדומה כמו שהארכתי למעלה דדברי הלבוש בא"ע לא סותרים דינים מפורשים בש"ע יעו"ש ועיין נמ"י בהל' קטנות בפי' זרק זהב ועיין בב"י בא"ח סי' ל"ב ויו"ד סי' רע"א והי' לי הערות דיש הבדל אם זרק זהב על אותיות דיו או כתב בזהב על אותיות דיו רק למעשה ח"ו לסמוך שבטלה דעתי כנגד דעת הפרמ"ג וד' יאיר עיני בתורתו להבין ולהורות כאשר כתובה לפניו במרום אמן

שוב מצאתי בגט פשוט סימן קכ"ה ס"ק ל"ז וז"ל ואם השליך עפר על הגט כדי לנגב האותיות או עפרות זהב נראה דיש להחמיר משום דאותו עפר מבטל כתב ראשון ובכה"ג בס"ת ותפילין פסול ואם חזר וגרר עפרות זהב ונשארו האותיות כבראשונה צ"ע אי הוה כשר וכן אם נפל טיפה שעוה על גבי האות והסיר אותו משם ועיין לקמן ס"ק מ"ט יעו"ש עכ"ל ועיין בספר הנ"ל סימן קכ"ד ס"ק מ"ט ועיין בפרמ"ג במשבצות זהב ס"ק ג' דכשר ולפמ"ש זרק זהב ע"ג דיו גרע מאלו כתב זהב ע"ג דיו אך הך דזרק זהב הוא ענין עמוק ואי"ה אבאר במקום אחר בעזהי"ת: הק' חיים סופר

ואיידי דאיירי אזכיר דראיתי הגה בספר קסת הסופר באות ב' דנתקשה אדמ"ו הגאון מהרמ"ס ז"ל על תוס' בר"פ לולב הגזול דנתקשה על רש"י דפי' דיבש פסול משום זה אלי ואנוהו וכתבו התוס' מטעם היקש לולב לאתרוג מטעם הדר דז"א אינו אלא לכתחלה וכתב אדמ"ו ז"ל שם וז"ל וצע"ג מי ליכא רב אחא ב"י בגיטין כ' ע"א דס"ל דפליגו רבנן ור"י בז"א ואנוהו אם פוסל מדאורייתא יעו"ש שהרחיב הקו' וסיים ז"ל אלא דצ"ל ס"ל לתוס' התם נמי לא פליגי אלא שם דכתב להדיא זה אלי והוא בעי ואנוהו אבל שארי מצות לא עכ"ל נפלא גדול דהתוס' בשבת דף ק"ד בד"ה אמר ר"ח שהקשה לרב אחא ב"י דרבנן לא פליגו אלא בס"ת משום זא"ו אבל בגט מודים דמהני כתב ע"ג כתב א"כ מני מתני' דכתב ע"ג כתב פטור בשבת וכתב מהרש"א שם וז"ל בד"ה אמר רב חסדא וכו' ולא ניחא להו לאוקמא מתני' דהכא בס"ת דמטעמא משום זה אלי ואנוהו לא מסתבר שיהי' פסול מדאורייתא וא"כ לענין חיוב שבת הוה כתב מן התורה וק"ל עכ"ל הרי מבואר דאפי' בכתיבת ס"ת ואפי' בכתיבת השם גופה לא הוה משום זה אלי ואנוהו פסול דאורייתא דאל"כ נשאר קו' מהרש"א נוקמי בס"ת וכגון דכתב בשבת השם אלא פשיטא זה א"ו לא הוה פסול דאוריי' כלל אפי' בשם גופי' אלא מדרבנן רק בהשם החמירו רבנן ובשאר מצות רק לכתחלה כמבואר בתוס' שם ודו"ק

ואגב גררא אזכיר שפלא לי על דברי תוס' שם שלרב אחא אי אפשר לאוקמא מתני' בכל גווני דבגט אפי' רבנן מודים וקשה לי לפי דברי מהרי"ט דכל היכא דאפשר לתקן האיסור אמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כדי לתקן האיסור ולכן בשוחט בשבת דאי אפשר לתקן דחייב בכל אופן על נטילת נשמה הוה שחיטתו כשירה עיין בדג"מ סי' י"א

ולפ"ז כאן דכתב ע"ג כתב פטור בשבת חוץ אם הכתב השני מתקן דכתב הראשון לא הי' לשמה וכתב השני הוה לשמה קשה נימא דלא מהני מחשבתו ואז נשאר כתב דנא מתקן ופטור מטעם כתב ע"ג כתב פטור ואפי' איירי בגט ג"כ פטור וצע"ג: סימן ז

שאלה בא' שהי' סופר וכ' פרשה של תפילין והי' עומד על השולחן אשר כותב עניו צלוחית דיו כשירה לכתיבת סת"ם ואירע מקרה לא טהור שבנו הקטן אשר לומד בבית הלימוד מלאכת ציור הי' לו ג"כ צלוחית כמו שלו בצבע שחור ולעת ערב בא בנו ואמר שאביו טעה וכ' מן צבע שלו כל היום ודאג מאוד הסופר על הפסדו והעביר בקולמס כל הפרשיות בדיו שלו אשר יזהיר ומצהיר בכפלים מן מראה הצבע אשר הי' כותב בו מתחילה והביט על כמה אותיות בין אותיות קטנות וירא שא"א לצמצם למלאות האותיות דיו פן ירחיב הקולמס מעט ויהי' נסתם חלל האותיות ויהי' פסולין והתיר לעצמו להעביר קולמוס רק על רוב רוחב האותיות למשל בגג הה הי' מעביר בקולמס רק עד הקו השני במשל שנשאר עוד קו מרוחב מכתב הצבע הישנה אשר לא העביר בקולמס עליו אבל לבו נקפו אם ימכור אותם או יגנוז אותם עכ"ה

תשובה דבר זה צריך התבוננות רב כי לא מצאתי בזה דבר מפורש לא בראשונים ולא באחרונים רק אשר יתן ד' בפי להתבונן בתורת ד' תמימה אשמור לדבר להגדיל תורה ולהרחיב גבולה גל עיני ד' אביטה נפלאות מתורתיך

ראשית דבר צריך חקירה אם מהני העברת קולמס בדיו ע"ג צבע דהלא בפשטות אמרי' בגמ' גיטין דף נ"ט כתב עליון לא הוה כתב רק לחומרא אבל לא להקל ופירש"י אפי' אם אירע בזמן שבהמ"ק קיים לא הי' סומך על דבריו להביא חולין בעזרה ומכ"ש להקל להכשיר תפילין ע"י דיו ע"ג צבע אך באמת בררתי תל"י דבדיו ע"ג סיקרא כשר בתפילין כמו דבאמת בשבת חייב שתים משום כותב ומשום מוחק אבל להיות הדבר פשוט לעשות מעשה לא ידעתי להקל

וגם יפלא להקל כי הלא יש כמה אזכרות הנכתבים בצבע אשר כיון הסופר בכתובתו ואם יעבור אח"כ בדיו הוי מוחק את השם ח"ו והגם שהארכתי במקו"א שאין בזה מחיקת השם אם עושה המחיקה בשעת כתיבתו מחדש בהוד והדר בכ"ז לא דבר נקל הוא והגם שיש בכאן עוד צירוף להקל דהוא הי' מתכוין לקדש השם בקדושת אזכרה שבתפילין והדין הוא שתפילין צריכין דיו וטעה וכ' בצבע א"כ הוא הקדש בטעות דלא הי' רוצה לכתוב השם רק אם יהי' לו קדושת אזכרה שבתפילין ולא לכתוב השם בצבע (עיין גמ' ב"ק דף ק"י מנתן הכסף לכהן ש"מ כסף מכפר מחצה דאל"כ נימא אדעתי' דהכי לא נתן ופריך הגמ' מחטאת ואשם שמתו הבעלים נימא דהכי לא אקדשי' ומשני התם הלכתא גמירי לה אבל כאן שפיר אדעתי' דהכא לא הקדיש את השם בכל זאת אין זה פשוט דמותר למחוק) ול"ד לדין דריב"ש סי' ד' דאם כ' בזהב דיש בו מחיקת השם רק בדיעבד מותר לכתוב אח"כ על מקום הנ"ל דשם ידע דכותב בזהב ובנידון דידן הי' טועה והאמין שכ' בדיו א"כ הקדש בטעות הוא ולא אאריך בזה דבאמת אין בזה מחיקת השם יען