מחנה חיים אורח חיים חלק ב ל

מקלקל האות לפ"ז ל"ק קושי' הב"ח מיהו בט"ז השיג נמי על הלבוש עכ"ל

היוצא מזה דאם נפל דיו על אות כשר הוה הדיו ככיסוי ואם נפל כל זמן שהכתיבה הראשונה הי' לח אי אפשר לגרר ופסול הפרשה מטעם חסרון אותיות בשלומא אם כבר נתייבשה כתיבה ראשונה דומה לעפרות זהב דיכול לגרר את עפרות זהב יען דלא נתערב העפרות עם הדיו וה"ה אם כתב התחתון נתייבש מקודם יוכל לגרור דיו העליון אבל בנידון שאלתינו דסופר מעיד שהיו האותיות לחים ומצאם מלאים דיו מאשר הניחם א"כ פסולה הפרשה ודו"ק

ואוסף נופך דעיין שם בא"ע בט"ז ס"ק ט' שהעיר כיון שעכ"פ היה האות מכוסה אעפ"י שגילה אח"כ הוה חק תוכות דפסול כמו בבור של י' טפחים מי שמגלה הכיסוי הוא חייב ומכ"ש אם הראשון היה סתמו עפר נסתלק מעשה הראשון לגמרי ויעי"ש וכן בפר"ח שם ס"ק ח' בד"ה וכתב הלבוש חולק אפי' אם נפל לאחר שנתייבש האות פסול חוץ אם נפל שעוה דמהני סילוק השעוה וא"כ לו יהי' שבנו של הסופר העביר דיו רק על אותיות שכבר נתיבש נמי פסולה הפרשה ודו"ק

אמנם עדיין אני נבוך דשאני בנידון דלבוש דנפלה טפה מעצמה על האות וכיסה כתב הראשון אז נחשב דאות הראשון נמחה דעל דיו דנפלה מעצמה לא שייך לומר דהוה כתב דהא לא משך אדם בכח לעשות תמונת אות רק הזדמן ממילא דבא מנפילה חרט תמונת אות ולא הוה כתב כלל אלא כסוי דיו ונתבטל כתב אות הראשון ע"י דיו שנפל עליו אבל בנידון שאלתינו שהקטן משך בכח ידו וחושב לכתוב צורת האותיות א"כ בודאי כתב נקרא רק דהוה כתב גרוע מן הראשון א"כ כתב ע"ג כתב לא הוה כתב לפסול את הראשון ונשאר כתב הראשון בכחו וכשרה הפרשה דו"ק

וראי' לדבר הלא לסברת התוס' בגיטין ד"ה דיו דחדשו דיו ע"ג דיו לא הוה כתב אלא אם כתב השני מתקן אבל אם אינו מתקן לא הוה כתב אפי' אם ישראל גדול כותב וא"כ אם הי' ישראל גדול בא והעביר קולמוס על פרשה הנ"ל ג"כ לא הוה כתב אפי' אם כיון ג"כ בכתב השני לחדש הפרשה או בגט הכתוב לשם אשה ידועה ובא עוד אחד דהי' ג"כ שליח מבעל לכתוב או אפי' הסופר עצמו כתב פעם שנית והעביר קולמוס לשמה ג"כ לא הוה כתב דהא אין מתקן כלום כמובן מעצמו וא"כ יהי' הגט או הפרשה פסולה דכתב השני לא הוה כתב ונתכסה כתב הראשון ופסול הגט או הפרשה ודו"ק

וכי תימא דבאמת פסול א"כ יפלא דין מפורש ביו"ד סי' רע"ו סעי' ד' שם וז"ל כשטובל הקולמוס לכתוב השם לא יתחיל מיד לכתוב השם שמא יהי' עליו רבוי דיו ולא יצא הכתב מיושר אלא יכוין להניח אות אחת מלכתוב קודם השם ובאותו האות יתחיל לכתב ואם לא עשה כן יחפש אחר אות שצריכה דיו וימלאנה וכותב את השם עכ"ל ובמג"א סימן ל"ב ס"ק ל"ב כתב וז"ל בתחלת הכתיבה כשיכתוב השם יעיין בקולמוס שיטבול הקולמוס טרם שיכתוב אות אחרונה שלפני השם כי כשיטבול הקולמוס צריך לקדש הדיו שעל הקולמוס באות א' טרם שיכתוב השם ולא יתחיל מיד שטבל הקולמוס אך צריך לקדש ואם צריך דיו טרם שיגמור השם אזי יטבול באותיות שלפני השם שהם לחים עדיין ויגמור השם ואם שכח ולא הניח אות לפני השם אז יעוין אם ימצא אות או תג שצריכה דיו כדי לקדש הדיו קודם שיכתוב השם עכ"ל ואי נימא כדעת הלבוש דכיון דלא צריך לכתב השני הוה כסוי לכתב הראשון וכאלו נסתלק הכתב הראשון כאשר ביאר הט"ז כמ"ש למעלה א"כ איך יכתוב הסופר אות אשר כבר נכתב בכשרות הלא בדיו אשר מוסיף הוא מכסה הכתב הראשון וצע"ג

ולפמ"ש נכון דשאני הך דבא ע"י אדם אז הוה כתב רק כתב ע"ג כתב היכא דלא מתקן בשני לא נחשב נבטל כתב הראשון אבל בנפלה טפה מאלי' וצייר צורת אות זה אינו כתב כלל רק כסוי דיו נקרא ודו"ק

ועלה בדעתי להביא ראי' מן דין המוזכר בש"ע סי' ל"ב סעיף כ"ז באותיות שנמחקו קצת דרשאי להעביר הקולמוס ולחדשם שהוא מן תה"ד סימן מ"ח שמחדש כיון שעכשיו כשר הגם שמוסיף לעשות שימור שלא ימחקו לא הוה שלא כסדרן יען דעתה הכתב השני אינו מתקן כלום לא הוה כתב עיין במג"א ס"ק ל"ט ובתה"ד מסיים שם וז"ל ואע"ג דכתב הראשון לא יהי' נראה כלל מפני כתב האחרון מ"מ הואיל הכתב אינו מתקן עתה כלום שהרי עכשיו כשר הוא כתב הראשון עכ"ל הרי לכאורה ראי' הגם דכתב עליון לא הוה כתב ומכסה כתב הראשון אעפ"כ כשר לעשות כן ולפי דברי יהי' התפילין פסולין דכתב הראשון הוא מכוסה אלא פשיטא דוקא בנפלה דיו מעצמו אז הוה רק כסוי אבל אם אדם מושך בקסתו הגם שלא הוה כתב לבטל כתב הראשון דכתב התחתון העומד במקומו חשוב ולא יכול כתב הבא בגבולו ועומד עליו לבטלו (עיין כן בסוגי' דקמא קמא בטל ובמקוואות בג' לוגין מים דוגמא) אבל עכ"פ יחשב לכתב ולא לכיסוי שמכסה פני הכתב ודוק

אך יש לחקור דשאני בנידן דתה"ד דמעביר קולמוס לחזק ולשמר כתב הראשון ונעשה כתב השני טפל לכתב הראשון ודבר המעמיד ושומר הכתב הוא טפל לו ולא שייך שיהי' נחשב כאלו מחק הכתב הראשון דנהפוך הוא הכתב השני עצמו מחזיר על הכתב הראשון להעמידו חי לימים ימימה ולא הוה יתרון על הכתב ככיסוי אבל אם האות חזק וצהיר ויכול לעמוד בפני עצמו ובא אחד והוסיף דיו אז כל יתר כנטול דמי כאלו בא לכסות פני הכתב שכתב הראשון לא הוכשר לפניו ותוהה על הראשונות ומבטל כיסוי הדיו ולק"מ מדין תה"ד ודו"ק

וטרם אסיים אבוא עוד ראי' דע"י מעשה כתובה לא נתחדש פסול דנימא דכתב הראשון מכוסה דרשב"א בגיטין דף נ"ד כתב וז"ל ולענין פסק הלכה ר"ח פסק כרבא דכללא דכיילי' כל אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם וכ' דמעשה דרב אמי דאמר ס"ת ביד מי כפירוקי' דרבא הוי מדאמר לי' ס"ת ביד מי דאלו לאביי אפי' הוה ס"ת ביד מוכר לא הי' נאמן דאזכרות שבו כבר היו כתובות ושוב לא הי' יכול לכתבן שלא לשמן והו"ל כזבחים לאחר גמר עבודה שאינו נאמן וזה על דרך פירושו שפירש כל שבידו לפגל ולטמא וכן מצאתי בנמוקי הרמב"ן ז"ל עכ"ל ואם נימא כדברי הלבוש כל שהכתב נעשה בהכשר אם כותב עליו פעם שנית הוה ככיסוי על כתב הראשון ופסול א"כ אכתי הוה בידו של סופר שיכתוב עליו פעם שנית לשמה או פעם שנית שלא לשמה ואז כתב עליון אינו כתב ופוסל לכתב הראשון דהא האזכרות הם מכוסות ואיך כתב הר"ח וז"ל ושוב לא הי' יכול לכתוב שלא לשמן הא שפיר הוה בידו אלא פשיטא דלא מהני לפסול אם יכתוב שלא לשמן דאפילו אם יכתוב פעם שנית שלא לשמה לא יפסלו האזכרות אשר כבר נכתבו לשמן כמו בזבחים לאחר עבודה דאי אפשר לפגלם עוד בשום מעשה וא"כ מוכח דלא כלבוש וגם הרשב"א שחולק על הר"ח כתב וז"ל והא דאיבעי מיני' ס"ת ביד מי היינו