מחנה חיים אורח חיים חלק ב כט

ולשאינו יודע לשאול שבין אין לו לשאול על חוקי הקאנגרעס לדעת שעוקרים הדת והאמונה פתחו לו לדעת כי חוקי הקאנגרעס יפעלו שידל ישראל מאוד כי המסתכל יראה שאין לשער פיזור ממון ישראל אשר התורה חס עליו קשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף מי יוכל לספר גודל עניות בכמה אלפי אלפים משפחות וחקי הקאנגרעס מחדשים הוצאות רבות גדולות ואיבד הזמן ליסע תמיד לוואהלען ולפעסט ולהחזיק קאנצלייען עם סופרים ופראטאקאלען מי שיסתכל בהם יסתמר שערות ראשו לראות בעמל ישראל הלא תקצר נפש העם בדרך גלות מצרים לא היה גדול מגלות הקאנגרעס להתגולל אח על אחיו נעבוד עמו בפרך ולכן כתבו הרבנים בהאויפרוף וז"ל גם תצילו עצמכם מרבית הוצאות שיטילו על עם ד' הלא גם על זה נאמר לא תעמוד על דם רעך ולא דבר נקל הוא להפסיד ממון של ישראל אשר התורה חסה עליו עכ"ל

וכאשר דברו כנגד ארבע הכיתות שונות רמזו באומר מעט כי יש אנשים אשר חשבו כנים דבריכם וטובים אמריכם רק מי יודע אם שומע יש לכם על זה חזקו ידים רפות וברכים כושלות הביטו אל צור מחצבכם זה אברהם אבינו אשר עמד וקרא בשם ד' במסירות הנפש וגם בעבור אבותינו אשר באו באש ומים בדורות השמד אשר החשך כסה הארץ וערפל לאומים שמררו את חייהם בגזירות גדולות ונוראות כדי להעבירם מהדת ואמונה ואבותינו סבלו כל הצרות והשמדות חרפות ובזיונות ולא הניחו אות אחת מתורה שבכתב ושבע"פ ראוי' לומר לנו הביטו אל צור חצבתם ולכן כתבו הגאונים "אל תיראו ועל תערצו מקול חוקקי חוקי הקאנגרעס כי ד' בעזרתינו מה יעשה אדם לנו" מי שעזר לאבותינו הוא יעזור גם לנו בנסים ונפלאות רק בד' אל תמרודו אז "ברוך הגבר אשר יבטח בד' והיה ד' מבטחו"

אחינו בני ישראל הגאונים דברו מכפירת השו"ע בפרט ומחוקי הקאנגרעס בכלל כי הם רשת לצודד נפשות וכאשר יתבטל בעזרת המקום הגזירה קשה אז יהי' זמן לדבר על חוקי הקאנגרעס כי הוא גזירת גוג ומגוג כאשר רמזו חז"ל במדרשים שייעץ ללחום מתחילה עם ד' ואח"כ עם ישראל

ד' צבאות יהי' עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו ונהי' כולנו דבוקים בד' דכתיב "ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום" דברי הדבוק לכל הדבוקים בשו"ע: ח"י כסליו תר"ל לפ"ק הק' חיים סופר סימן ו

שאלה סופר שהי' כותב פרשה של תפילין והניחם להתיבש ויהי אך יצא יצא והניח שם בנו הקטן מופלא סמוך לאיש נטל הקולמוס וטבל בדיו והעביר איזה תיבות וכאשר פתח אביו את הדלת וראה שכתב גער בו מאוד וכאשר קרב אליו מצא שלא קלקל שום תמונת אות רק שהי' לחים יותר מאשר הניח אותם ושאל אם יש חשש פיסול בזה יען כי הוא קטן ופסול לכתוב תפילין או נאמר האותיות כבר כתובים כהלכתם ולא נפסלו על ידי שהוסיף דיו בהאותיות

תשובה הדבר פשוט שהפרשה כשירה דמבואר בגיטין דף י"ט דהן בשבת או בגט כתב ע"ג כתב לא הוה כתב דאם כתב בשבת שתי אותיות דיו ע"ג דיו פטור וכן פסק הרמב"ם פי"א מה' שבת הל' י"ז וכן פסק המג"א בסי' ש"מ ס"ק ז' וה"ה בתפילין דלא נפסלו ע"י כתיבת הקטן דבדיו ע"ג דיו לא נחשב כתב השני להיות נקרא שכתבה קטן אשר פסול לכתיבת תפילין ודו"ק

ולא עוד אלא אפי' הי' הדין דכתב ע"ג כתב נחשב לכתב היינו דווקא אם הכתב השני חשוב עכ"פ כמו הכתב הראשון למשל בשבת דכתב שתי אותיות ע"ג שתי אותיו' שכתובים מכבר או בגט שנכתב מתחילה שלא לשמה ועכשיו כותב לשמה או בס"ת שכתב מתחילה השם שלא בקדושה ועכשיו כותב בקדושה כל אופנים אלו נזכרים בגמ' בשבת ק"ד ובגיטין דף י"ט דשם עכ"פ לא בא הכתב השני מאיש אשר לא ראוי והגון לכתוב אז חקרינן אי הכתב השני לא חשוב כתב הגם שכתוב על הכתב הראשון אבל כאן בנידון שאלתינו דכתב הראשון נכתב מאיש גדול בר קשירה אשר הגון וראוי לכתוב תפילין וכתב השני בא מקטן אשר אינו בר כתיבה בתפילין א"כ מהכ"ת נימא שיהי' כתב שלו חשוב לבטל כתב איש אשר הוא בר כתובה ולא נחשב מכתבי לכתב כלל כנלפענ"ד

וביותר דדיו ע"ג דיו לא הוה כתב אלא א"כ הכתב השני מתקן דבר כמו בגט ואזכרה שלא נכתבה לשמן ומעביר קולמוס לשמן אז ס"ל לר"י כתב על גבי כתב הוה כתב כמבואר בתוס' גיטין דף י"ט בד"ה דיו אבל אם אינו מתקן בכתב השני לא נחשב לכתב אפי' אם הי' ישראל גדול וכותב לשם קדושת תפילין אפ"ה לא הוה כתב דבשלמא אם הגט לא נכתב לשמה או הס"ת לא נכתב לשמה ובא השני ומוסיף בכתיבתו לשמן ומתקן חידשו התוס' דהוה כתב לרב אחא בר"י אפי' לרבנן אבל אם מתחילה נכתבו לשמן אפי' אם השני כותב ג"כ לשמן כיון דכתב השני לא מתקן דבר לא נחשב לכתב ומכ"ש דהי' קטן דכתב שלו לא נחשב כתב ופרשה הזאת כשירה ודוק (ועיין במהרש"א בשבת דף ק"ד על דברי תוס' ד"ה אמר ר"ח)

ואוסיף עוד הלא אפי' אם הכתב השני מתקן להראשון כמו בגט שנכתב שלא לשמה והעביר קולמוס לשמה לא מהני לשיטת הרמב"ם פ"ג מגירושין הובא להלכה בא"ע סימן קל"א ואפילו ליש חולקים וסוברים דחוששין לחומרא היינו אם הכתב השני תיקן יותר מהראשון כגון אם העביר קולמוס לשמה אבל אם אינו מתקן כלום כ"ע מודים דכתב ע"ג כתב בדיו ע"ג דיו לא נחשב לכתב כלל אפי' אם בא מבר כתיבה מישראל גדול ק"ו בנידן דידן שבא הכתב מקטן שאינו בר כתיבה לתפילין פשיטא דלא נחשב כתב שלו כנגד כתב אביו הסופר

וגם זאת אדרוש הלא קטן אין לו מחשבה לקדש את הכתב לשם קדושת תפילין א"כ חסר להכתב השני שלא נכתב לשם קדושת תפילין וכתב הראשון נכתב לשם קדושת תפילין א"כ יש לגוף כתב השני גרעון שלא נכתב בקדושה כמו הכתב הראשון דאפי' ישראל גדול אם הי' כותב בלא מחשבה לשם קדושת תפילין הי' כתב שלו גרוע מכתב הראשון ולא נחשב לכתב כלל ודו"ק

שוב התבוננתי דפרשה פסולה דהנה בא"ע סימן קכ"ה סעיף ח' כתב וז"ל אם נפלה טפת דיו (רמ"א בתוך האות) ואינה ניכרת אינו יכול להעביר הדיו ולתקן האות דהוה לי' חק תוכות רמ"א ויש מחמירין אפי' האות ניכר וכן נוהגין עכ"ל ובב"ש ס"ק י"א כתב וז"ל ובלבוש כתב אם נתייבש האות ואח"כ נפל דיו כשר דלא עשה שום דבר אלא מגלה הכיסוי ובסדר מהר"מ מפרש דברי הלבוש דכוונתו אי נפל טיפת דיו על האות ולא נתפשט כלל אז אם האות כבר נתייבש דומה לעפרות זהב דקיי"ל דיכול לגרר הזהב כמ"ש בא"ח סי' ל"ב ול"ד לנפל תוך החלל דשם הטיפה