מחנה חיים אורח חיים חלק ב ג

ובעבור זה אשר אהובי פתח לי את אוצרו הטוב לכבדני ולעזרני נתתי זכרון שמו לברכה בהקדמה הלזו ואת שם אבותי ורבותי ז"ל אזכיר בפתיחה לקיים דברי חכם (משלי י"ח) "מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו" כמוסר חכז"ל במדרש רבה שמות על פסוק ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וז"ל ולא עוד אלא שכל הפותח פתח לחבירו חייב בכבודו ויותר מאביו ומאמו אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה ליטול פי שנים ברוחו כמה דתימא ויהי' נא פי שנים ברוחך אלי הי' לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחיה בן אכסניא שלו אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו לכך אמר משה לפני הקב"ה קבלני יתרו ונוהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו לכך כתיב וישב משה אל יתרו חותנו עכ"ל

וברוב כריעות וברוב השתחויות אברך ממקור לבבי לשמחה במעונו, כרוך אתה ד' למדני חקיך שהחיינו והגיענו לזמן הזה אתן הודאה על העבר שהטבת עמדי זה לפני רבות בשנים להוציא לאור ספרי פלם ומחנה ומחברת שערי חיים ואומר שבח לאלף על אשר אתה מטיב עמי כהיום לדפוס ספרי הנ"ל על או"ח, ואתפלל לחסדך על העתיד שתזכה אותי להפץ מעינותי חוצה הן בחריפות הן באגדות כאשר הוא עם לבבי אמן ואמן

ואני תפלה לד' שיגמור בעדי ללמוד וללמד לש מור ולעשות ולקיים כל מצותיך ותורתיך ולא ימושו תורתיך ומצותיך מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי עד עולם. יום צום גדלי' יתברך לפ"ק. הק' חיים בלאאמ"ו הצדיק מא"ס זצ"ל

רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה היא זוגתי החכמה והצנועה הרבנית מ' בריינדל תחי' אשר היא עזרי מעם ד' וישלם לה פעלה בעוה"ז שתזכה להיות עמי בהצלחה ונזכה יחד לגדל בנינו לתורה ועבודה ולהצלחה ותהי משכורתה שלמה מעם ד' צבאות לאחר זקנה ושיבה בעוה"ב בעלה המעתיר בעדה למחי' חיים בחסד ושלא להוציא הנייר חלק אעתיק דבר קטן בסוגיא דקטן אוכל נבילות אשר אנו עוסקים בה על שבת תשובה

הרמ"א בסי' תרי"ב סעיף י' כתב וז"ל מותר ליגע ביוכ"פ באוכלין ומשקין וליתן לקטנים ולא חיישי' שיאכל וישתה אם יגע עכ"ל המג"א שם בסק"ו הביא הגמ' מיומא דף י"ד דהקשה לר"י דכ"ג אינו מקריב אונן גזירה שמא יאכל ופריך הגמ' מ"ש מיוכ"פ דמקריב אונן ולא גזרינן ומשני ביוכ"פ דכ"ע לא אכלו הוא נמי לא אתי למיכל הכא דכ"ע אכלו הוא נמי אתי למיכל מזה נשמע דלא גזרי' ביוכ"פ אם יתן לקטנים שיאכל גם הוא הנותן דלא כר"ן עוד הקשה למה לא הקשה הגמרא איך כ"ג מקריב ביוכ"פ ולא חיישי' שמא יאכל למה הקשה דווקא איך מקריב ביוכ"פ אם הוא אונן יעויין שם

ולדעתי יפלא הלא בגמרא פסחים דף י"א הקשה בגמ' דרבנן על דרבנן דבחדש גזרו דלמא יאכלו ממנו טרם שהוקרב העומר אם יעסקו בו למכור ובחמץ לא גזרו אם יבדוק בתר זמן איסור דלמא יאכל ממנו ומשני דרבנן אדרבנן גמי לא קשיא הוא עצמו מחזר עליו לשרפו מיכל קאכיל מיניה כתב רש"י בד"ה הוא עצמו וז"ל אע"ג דבעלמא גזרינן דבר שיעסוק בו שלא יושיט לפיו הכא בבדיקת חמץ ליכא למיגזר דהוא עצמו כל עסקו וה בחמץ אינו אלא מחזר עליו לשרפו אין לך זכרון לאיסור גדול מזה עכ"ל יעו"ש

ולפ"ז כהן גדול המקריב ביוכ"פ מחמת שהיום יוכ"פ וכל עבודת היום בו איך ישכח שהיום יוכ"פ הלא עבודתו הוא זכרון גדול עליו אבל אם הוא מקריב אונן אטו יש זכרון במה שמקריב קרבנות שהוא אונן דאטו בלי אנינות א"א להיות שכ"ג מקריב קרבנות וא"כ יש לחוש שיאכל ומשני ביוכ"פ דכ"ע לא אכלו לא חיישי' שהוא יאכל דגם אם ישכח שהוא אונן לא ישכח שהיום יוכ"פ דהא כל עצמו לא מקריב אלא משום יוכ"פ וכ"ע ג"כ לא יאכלו ביוכ"פ אבל אונן בכל השנה חיישי' שמא ישכח שהוא אונן דאין בהקרבה זכרון על זה שהוא אונן וה"ה בגדול ליתן מאכל לקטנים יש לחוש דלמא ישכח שהיום יוכ"פ ויתן לתוך פיו דהא אין בהושטה לקטנים זכרון שהיום יום כפורים אבל בכ"ג בעלמא יש זכרון בגוף עבודה דבעבודת היום שהיום יוכ"פ גם בקרבן תמיד של שחר יש היכר לפניו בעבודתו כנלע"ד בעז"ה.