מחנה חיים אורח חיים חלק ב ב

הקדמת המחבר

יתברך העוזר וישתבח המושיע הוא הבורא שמים וארץ שרפים עומדים ממעל לו וחיות הקודש מנשאים כסא כבודו וכל צבא מרום יזמרו וישוררו תקפו ותפארתו וגדולתו, ובגדולתו משגיח ממכון שבתו במעמקים על הארץ לעמוד לימין העזוב והרצוץ הוא עזר דלים ומושיע עזובים סומך חלושים ותומך מדוכאים עיני כל אליו ישברון והוא בטובו נותן ומשפיע ומשביע לכל חי רצון

ואני הגבר האביון החלוש והמדוכה אחד כתוך רבבות אלפי ישראל אשר אביו ואמו עזבוהו ולא נשאר לו אלא ליתן עיניו ביושב השמים ועליו השלכתי מבטחי מנערי והוא הגדיל חסדו עלי מעודי עד היום הזה, מה אומר ואדכר ואספר מרב טוב אשר גמל עלי אגידה ואדברה עצמו מספר כי צרות רכות סבבוני רעות גדולות הקיפוני כמה וכמה לא האמנתי בחיי וכרגע באפו חיים ברצונו, מן המיצר קראתי יה ויענני, ומה אשיב לד' על כל תגמולוהי עלי' ד' הגדלת חסדך עמי, אם גם בכל נשימה ונשימה אהללך ובכל רגש ורגש אשבחך ובכל הבטה והבטה אשתוממך אין די עולה על אחת מאלף אשר היטבת עמדי, קטנתי מכל החסדים אשר עשית עמדי ולא ידעתי להודות לך רק שאגיד זרועך לדור לדעת שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך

יראי ד' אספר באזניכם אשר הגדול ד' חסדו עלי זה ימים לא כבירים. הנה זה שנתים אשר ראיתי שתלמידים מתמעטים פה כי לא נמצא להם מקום מנוחה וארוחת ימים, ד' יודע צערי בזה. ושמתי ללבי א"כ איפוא זאת אעשה אסדר ספרי מחנה חיים חלק שני ואחקוק אותו בעט ברזל ועופרת והגם שידעתי גם ידעתי שאני עני ואביון ולא אוכל ליתן לכסף מוצא שמתי תקותי שעדתי יעזרו לי בזה וכן בקשתי מהם שיתנו נפשם בחתימת ידם בשאלתי ותרומת ידם בבקשתי ובחרתי מהם שני אנשים וקבצו אשר התנדבו לבם, אך רבות מחשבות בלב איש ומאת ד' היתה זאת שאחר שקבלתי את כספם והתחלתי להדפיס הראני ד' את הנעלם ממני עד עתה וראיתי את אשר לפני לעשות ודרשתי דרשה נפלאה בעז"ה וברב תודה הודעתי להם שאשיב את כספם אשר הובאת לי מהם וכן עשיתי תלי"ת, ואין עת האסף פה להודיע מה זה ועל מה זה, אם ד' יעזור לי בל"נ אספר הדברים לזכרון עולם

והיושב בשמים הוא יודע כאשר היה לי אז נשאתי את עיני אל ד' ושאלתי מאין יבא עזרי הלא חלק או"ח הנהו בדפוס כמה אשלם כאשר יבא האומן בשכרו חרד לבי במקומו בזכרי על הדבר ונפל פני יום יום

ובלילה אחת נדדה שינה מעיני ורעיוני על משכבי עלו "דאגה בלב איש ישיחנה" ואמרו חכז"ל ישיחנו לאחרים וביום ההוא קראתי לאהובי ממרחק הוא האיש אשר עמד לימיני רבות בשנים להיות לי עזר אם הלכתי לטובת כלל ישראל ה"ה הקצין ר' פנחס ווייס נ"י מעיר פוטנאק, כתבתי לו אהובי בא אלי ואל תעמוד הוא שמע ובא ושאל לי מדוע אדוני פניך רעים וגליתי לו מעמדי כי אני עומד במיצר, מיד פתח פיו בנועם שפתיו ויאמר אלי אדוני אל יפול לבך בדבר הזה אין זה כי אם מאת ד' ית"ש שאזכה לעשות צדקה עם זוגתי הצדקת מרת שרה זכרונה לברכה שהלכה לעולמה ביום עש"ק ג' מנחם אב העבר ולא הניחה אחריה בנים אשר יזכירו את שמה, ועתה אל תעצב עוד בעזר ד' כל מחסורך על חלק או"ח אשר הוא בדפוס עלי, למען תהי' נשמת זוגתי הצדקת ז"ל צרורה בצרור החיים שזכות התורה תגן בעדה

ופתחתי את פי ברגש לבבי ואמרתי לו ישלם ד' לך פעלך אשר עשית עמי היום ואזכור זוגתך הצדקת ז"ל בספרי כי אמת דברת שהמצות אשר עשתה כל ימיה עם אלמנות ויתומים עם עניים ואביונים פעל זאת שיהי' ספרי יוצא לאור בממון אשר עמלה במסחר, ואחלק חלק גדול מהספרים בל"נ ללמודי ד' אשר אין ידם משגת לקנות וגם לבתי מדרשים אשלח חנם אין כסף, ואם אמכור בכסף השאר ויגיע להדפיס על יו"ד אזכיר גם שם שמה לטובה בל"נ, ויקוד האיש וישתחוה לד' על כי זכה לעשות מצוה בכפלים לגמול חסד "עם המתים" זו האשה הצדקת אשר היתה זוגתו ולהבדיל "עם החיים" הוא המצוה גדולה אשר עשה עמי ומדי דברי בו זכור אזכרנו לברכה ולהצלחה אמן.